00:00 / –:–
מאז 2006 אמורה החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו״ם למנוע מחיזבאללה להשתמש בדרום לבנון כמרחב היערכות צבאי נגד ישראל. עשרים שנה לאחר מכן, ארגון הטרור עדיין חמוש, ישראל הותקפה שוב והאו״ם נערך להסיג את כוחות שמירת השלום שלו. עבור ארגון שאמור להבטיח את השלום הבינלאומי, זהו מאזן די מפכח.
לאומות המאוחדות יש בעיה עקרונית. הן יכולות לאמץ החלטות, לתעד הפרות ולדרוש ממדינות לציית למשפט הבינלאומי. אולם כאשר מדובר ביישום בפועל של החלטותיהן, חסרים לעיתים קרובות הרצון הפוליטי או יכולת הפעולה הנדרשת. הדבר בולט במיוחד בגבולה הצפוני של ישראל, שם החלטת או״ם שקיימת זה שני עשורים לא הצליחה לסלק לצמיתות את האיום הצבאי מצד חיזבאללה.
בינתיים הארגון עצמו נתון ללחץ רפורמי משמעותי. במקביל, דרום לבנון ממחיש מדוע הבטחות ביטחוניות בינלאומיות שוות מעט כאשר הן מתקבלות, אך לאחר מכן אינן מיושמות בעקביות.

Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archivהחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו״ם: יעד והנחיות
ב-11 באוגוסט 2006 אימצה מועצת הביטחון של האו״ם פה אחד את החלטה 1701. היא נועדה להביא לסיום את מעשי האיבה בין ישראל לחיזבאללה באותה תקופה וליצור את התנאים להפסקת אש יציבה. מרכיב מרכזי היה הקמת אזור בין מה שמכונה הקו הכחול לבין נהר הליטני, שבו לא אמורים להימצא יחידות חמושות, כלי נשק או מתקנים צבאיים, למעט כוחות ממשלת לבנון וכוחות משלחת האו״ם יוניפי״ל.
הקו הכחול הוא קו נסיגה שנקבע על ידי האומות המאוחדות, ולא גבול מדיני שהוסכם עליו באופן סופי. על ממשלת לבנון היה להרחיב את שליטתה המדינתית על דרום המדינה ולקדם את פירוקן מנשקן של קבוצות חמושות. במקביל הורחב באופן משמעותי המנדט של משימת יוניפי״ל, הקיימת כבר מאז 1978. על כוחות שמירת השלום היה לפקח על הפסקת מעשי האיבה ולתמוך בצבא לבנון ביישום הסדרי הביטחון.
למעשה, בכך הוסדר בבירור מה צריך היה לקרות. לחיזבאללה אסור היה להחזיק בתשתית צבאית עצמאית בדרום לבנון, ועל ממשלת לבנון היה לדאוג לכך שכוחות הביטחון של המדינה ייטלו את השליטה.
בדיוק בכך לא הצליחו במשך שנים רבות. חיזבאללה הצליח לשמר ולהרחיב את המבנים הצבאיים שלו, אף שהנוכחות החמושה שלו באזור שנקבע עמדה בניגוד להסכמי הביטחון. הקהילה הבינלאומית הכירה את הבעיה, מבלי לאכוף פתרון קבוע.
חיזבאללה נותר חמוש, כוחות שמירת השלום נותרו במקום
לאחר מתקפת הטרור של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, גם חיזבאללה החל לתקוף את ישראל. בצפון המדינה נאלצו עשרות אלפי אנשים לעזוב את בתיהם. האיום בהחלט לא היה חדש, אך כעת התברר שוב מה היו ההשלכות של אי-פירוקו מנשק של ארגון הטרור במשך שנים.
ביוני 2024 קבעה הממשלה הפדרלית במפורש בפני הבונדסטאג, כי המדינה הלבנונית עדיין אינה מסוגלת לקבל על עצמה באופן עצמאי את אבטחת גבולה עם ישראל. באותה עת דרשה ישראל את יישומה המלא של החלטה 1701 ואת נסיגת חיזבאללה מהגבול, כדי שכ-80,000 ישראלים שפונו יוכלו לשוב למקומות מגוריהם. ניתן לקרוא זאת בתיעוד הבונדסטאג הגרמני מ-7 ביוני 2024.
ב-26 בנובמבר 2024 הושג הסכם חדש להפסקת הלחימה בין ישראל ללבנון, שנכנס לתוקף למחרת. ההסכם נועד לאפשר את יישומה המלא של החלטה 1701. אולם האיום הצבאי לא הוסר בכך לצמיתות.
ב-2 במרץ 2026 חידש חיזבאללה את התקפותיו על ישראל. יום לאחר מכן אישר יוניפי״ל בהודעה רשמית…, שהארגון הטרור שיגר רקטות וטילים לעבר ישראל. המשימה תיעדה בנוסף תקיפות אוויריות ישראליות ותקריות צבאיות רבות נוספות לאורך הקו הכחול.
בכך התברר שוב כי הסדר הביטחוני הבינלאומי, שנועד למנוע מאז 2006 פעולות לחימה נוספות, לא השיג את מטרתו המרכזית. דווקא הנוכחות הצבאית המתמשכת של חזבאללה הייתה אחת הבעיות שהחלטה 1701 נועדה לבטל.
יוניפי״ל: המשימה, הסמכויות והמגבלות בלבנון
עם זאת, יהיה שגוי מבחינה עובדתית להטיל את מלוא האחריות לכך על כוחות האו״ם שומרי השלום בשטח. החיילים לא הוסמכו לפרק את לבנון כולה מנשקה על דעת עצמם או לקבל לידיהם את תפקידי ממשלת לבנון. המנדט שלהם כלל את הפיקוח על הפסקת האש, סיוע לצבא לבנון וסמכויות מסוימות להבטחת ביטחון אזור הפעילות שלהם. הרשויות הלבנוניות הן שנשאו בעיקר באחריות הפוליטית והמדינתית לפירוקה המלא של חזבאללה מנשקו.
העובדה שכוח יוניפי״ל ביצע עבודה קונקרטית בהחלט מתועדת על ידי המשימה עצמה. לאחר הפסקת האש בנובמבר 2024, גילו חייליו בתוך שלושה חודשים יותר מ־160 מחסנים בלתי מורשים של כלי נשק ותחמושת ודיווחו עליהם לצבא לבנון. גם במשימות הומניטריות, בסילוק שרידי מלחמה נפיצים ובתיאום בין הצדדים לסכסוך ביצעו הכוחות שומרי השלום עבודה חשובה. הנתונים על מציאת כלי הנשק לקוחים מתוך המידע הרשמי של משימת יוניפי״ל.
לכן הבעיה הבסיסית אינה נעוצה רק בחיילים שהוצבו, אלא גם בתנאים הפוליטיים של משימתם. כאשר כוח שלום בינלאומי יכול לתעד הפרות במשך שנים, בעוד שהקבוצות החמושות ממשיכות לפעול, ברור שיישום החלטות הביטחון אינו מתפקד.
עבור האוכלוסייה בישראל זו שאלה קונקרטית מאוד. השאלה אם איום נמשך בשל היעדר סמכויות, פיקוח מדינתי לקוי או חסימות פוליטיות, אינה משנה בסופו של דבר את העובדה שאנשים עדיין צריכים לצפות למתקפות טילים.

2026: הסכם חדש, שאלות ביטחוניות שטרם נפתרו
לאחר ההסלמה הצבאית המחודשת באביב 2026 החלו, בתיווך אמריקני, שיחות ישירות בין ישראל ללבנון. ב-26 ביוני 2026 חתמו שתי המדינות, יחד עם ארצות הברית, על הסכם מסגרת תלת-צדדי, שנועד לאפשר הפסקה הדרגתית של העימותים הצבאיים.
מרכיב מרכזי הוא פירוק חיזבאללה וארגונים חמושים לא־מדינתיים אחרים מנשקם, וכן הרחבת שליטת הכוחות המזוינים של לבנון. גם נסיגת הכוחות הישראליים מלבנון מותנית בהסדרי ביטחון מתאימים.
חיזבאללה דוחה את התהליך המדיני הזה. בכך נותר דווקא העניין המכריע בלתי פתור: כל עוד ארגון טרור חמוש יכול לפעול צבאית באופן עצמאי מממשלת לבנון, התנאי החשוב ביותר לסדר ביטחוני יציב לאורך זמן אינו מתקיים.
הדו״ח מועצת הביטחון מנובמבר 2026 מציין במפורש כי סירובו המתמשך של חיזבאללה להתפרק מנשקו מונע ממדינת לבנון להחיל את סמכותה הריבונית הבלעדית על כל שטח המדינה.
לכן ההסכם החדש הוא מהלך דיפלומטי חשוב, אך עדיין אינו פתרון לבעיית הביטחון. השאלה המכרעת תהיה אם האמצעים שסוכמו אכן ייושמו ואם ממשלת לבנון תוכל לאכוף לאורך זמן את שליטתה בקבוצות חמושות.
בסוף 2026 יסתיים המנדט המבצעי של יוניפי״ל
ב-28 באוגוסט 2025 החליטה מועצת הביטחון של האו״ם באמצעות החלטה 2790, להאריך בפעם האחרונה את המנדט של יוניפי״ל עד 31 בדצמבר 2026. ביום זה אמורה המשלחת לסיים את המנדט המבצעי שלה, ולאחר מכן להסיג בהדרגה את חייליה בתוך שנה.
בכך מתקרבת לסיומה משלחת המוצבת בדרום לבנון מאז 1978, ושחוזקה באופן משמעותי לאחר מלחמת 2006. עם זאת, הנסיגה שאושרה מעלה את השאלה מי יפקח בעתיד על יישום הסכמי הביטחון ויסייע לצבא לבנון במילוי משימותיו.
מזכ״ל האו״ם אנטוניו גוטרש הציג כבר ביוני 2026 שלושה מודלים אפשריים למשימת המשך בינלאומית מצומצמת יותר. צרפת, איטליה ומדינות נוספות תומכות בדיונים על נוכחות בינלאומית חדשה. ישראל וארצות הברית, לעומת זאת, מתייחסות בחשדנות לפתרון כזה, משום שהמשימה הקודמת לא הצליחה למנוע את ההתבססות הצבאית של חזבאללה. העמדות השונות מתועדות בניתוח של בית הנבחרים הבריטי מאוקטובר 2026 .
הבעיה ברורה. משימה חדשה בעלת סמכויות דומות תשנה מעט, אם גם בעתיד לא תהיה אכיפה פוליטית של הסדרי הביטחון. השאלה המכרעת אינה כמה חיילים בינלאומיים יוצבו בדרום לבנון, אלא האם חזבאללה אכן יפורק מנשקו והאם ממשלת לבנון תוכל לממש את שליטתה המדינתית.
במועצת הביטחון הפוליטיקה של הכוח היא שמכריעה
חולשתן של האומות המאוחדות אינה מוגבלת ללבנון. כבר המבנה של הגוף החזק ביותר שלהן מראה מדוע אפילו החלטות דחופות עלולות להיכשל.
במועצת הביטחון של האו״ם מחזיקות ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה בזכות וטו. באמצעותה יכולה כל אחת מחמש המדינות הללו למנוע החלטות מהותיות, גם אם יתר החברות מצביעות בעדן. הבסיס לכך הוא סעיף 27 במגילת האו״ם. בשאלות פרוצדורליות בלבד חלים כללי הצבעה אחרים.
מערכת זו מקורה בסדר הפוליטי שלאחר מלחמת העולם השנייה. היא נועדה להבטיח שהמעצמות הגדולות של אותה תקופה יישארו חלק מסדר השלום הבינלאומי החדש. כיום היא מובילה באופן קבוע לכך שאינטרסים של עוצמה לאומית חוסמים החלטות משותפות.
האו״ם יכול להזכיר למדינות את מחויבויותיהן, לציין הפרות של המשפט הבין־לאומי ולהציע צעדים פוליטיים. עם זאת, השאלה אם מכאן יתקבלו החלטות קונקרטיות תלויה במידה רבה בשאלה אם המדינות החברות החזקות יתמכו בהן.
עבור מדינות הנתונות לאיום צבאי ישיר, מדובר בבעיה משמעותית. הרי הסכמי ביטחון בין־לאומיים זקוקים ליותר מרוב בהצבעה. הם חייבים לפעול גם כאשר יישומם נעשה בלתי נוח מבחינה פוליטית.
רפורמות אינן מספיקות אם בעיות הביטחון נותרות בעינן
גם בתוך האו״ם מדברים כיום בגלוי על שינויים יסודיים. ב־26 במאי 2026 הצהיר מזכ״ל האו״ם אנטוניו גוטרש במסגרת יוזמת הרפורמה UN80, כי לא ניתן להמשיך בשיטת העבודה הנוכחית של הארגון.
הצעות הרפורמה עוסקות, בין היתר, בעלויות, במינהל, בכפילויות ארגוניות ובשימוש יעיל יותר במשאבים הקיימים. לנוכח הבעיות הכספיות של האו״ם, הדבר אכן נחוץ. אולם הליכים מנהליים יעילים יותר לא יפרקו את חזבאללה מנשקו ולא יבטלו את זכות הווטו הפוליטית במועצת הביטחון.
רפורמה אמינה חייבת אפוא לטפל גם במקום שבו החלטות ביטחוניות בינלאומיות מגיעות שוב ושוב לגבולותיהן. יש להסדיר בבירור את האחריות ליישום ולתעד הפרות באופן שניתן לעקוב אחריו. מעל הכול, דרוש רצון פוליטי מצד המדינות החברות להגיב בפועל להתעלמות המתמשכת מהסכמי ביטחון מחייבים.
במקרה של לבנון, משמעות הדבר היא בראש ובראשונה שיש לבסס את שליטת המדינה בקבוצות חמושות. כל עוד חיזבאללה יכול לפעול צבאית באופן עצמאי מהממשלה הלבנונית, לא ניתן יהיה לפתור לצמיתות את בעיית הביטחון בגבול הצפוני של ישראל.
ישראל זקוקה לביטחון, לא להבטחות נוספות
ישראל חוותה שוב ושוב שהצהרות בינלאומיות אינן מסלקות איום צבאי קונקרטי. המתקפות מאז 7 באוקטובר 2023 וההסלמה המחודשת באביב 2026 הראו שהמדינה היהודית אינה יכולה להפקיד את ביטחונה אך ורק בידי התחייבויות בינלאומיות.
זכותה של ישראל להגנה עצמית אינה מחווה פוליטית שמדינות אחרות יכולות להעניק או לשלול כרצונן. סעיף 51 למגילת האו״ם מכיר במפורש בזכות הטבועה להגנה עצמית אישית וקולקטיבית במקרה של מתקפה מזוינת. מימושה הקונקרטי של זכות זו נותר כפוף לכללי המשפט הבין־לאומי החלים.
מי שדורש מישראל לציית למשפט הבין־לאומי, חייב גם לעמוד על כך שארגוני טרור יפסיקו את מתקפותיהם ושהסכמי ביטחון בין־לאומיים ייושמו. מדינה שאוכלוסייתה מותקפת שוב ושוב זקוקה ליותר ממשקיפים שמתעדים לאחר מכן שהופרה שוב החלטה.
על האומות המאוחדות להיבחן לפי השאלה אם החלטותיהן אכן תורמות לביטחון. החלטה 1701 נועדה למנוע מחיזבאללה להשתמש בדרום לבנון לצורך תקיפות נגד ישראל. עשרים שנה לאחר מכן, מטרה זו עדיין לא הושגה באופן בר־קיימא. מי שרוצה לבצע רפורמה באו״ם, צריך אפוא לדאוג סוף סוף לכך שהחלטות מועצת הביטחון שלו גם ייושמו. החלטות נוספות לבדן לא יגנו על אוכלוסיית ישראל.
ℹ️ בסיס העובדות והמקורות הראשוניים לכתבה 📑
▶️ האומות המאוחדות, מועצת הביטחון:
החלטה 1701 מ־11 באוגוסט 2006
הבסיס המשפטי של הסדרי הביטחון בדרום לבנון ושל המנדט המורחב של יוניפי״ל.
▶️ האומות המאוחדות, מועצת הביטחון:
החלטה 2790 מ־28 באוגוסט 2025
ההארכה האחרונה של המנדט המבצעי של יוניפי״ל והסדרת הנסיגה שלאחר מכן.
▶️ יוניפי״ל:
משימות הכוח ויישום החלטה 1701
מידע על המנדט, על שיתוף הפעולה עם צבא לבנון ועל מצבורי נשק מתועדים שהתגלו.
▶️ יוניפי״ל:
הצהרה מ־3 במרץ 2026
תקיפות טילים מתועדות של חזבאללה ותקריות צבאיות נוספות.
▶️ הבונדסטאג הגרמני:
עמדת הממשלה הפדרלית בנוגע למצב הביטחוני בלבנון, יוני 2024
הערכת אבטחת הגבול הלבנוני והדרישות הביטחוניות הישראליות.
▶️ משרד החוץ של ארצות הברית:
הסכם מסגרת משולש מ־26 ביוני 2026
מסגרת מדינית בין ארצות הברית, ישראל ולבנון לסיום הלחימה ולפירוק קבוצות חמושות שאינן מדינתיות מנשקן.
▶️ Security Council Report:
לבנון, תחזית חודשית לנובמבר 2026
הערכה עדכנית של החלטה 1701, פירוק חזבאללה מנשקו והשיחות המדיניות.
▶️ בית הנבחרים הבריטי, ספריית בית הנבחרים:
לבנון וסיום המנדט של יוניפי״ל ב־2026
ניתוח רקע של הנסיגה המתוכננת, משימות המשך אפשריות ועמדות המדינות המעורבות.
▶️ האומות המאוחדות:
מערכת ההצבעה של מועצת הביטחון של האו״ם
הסדרים הנוגעים לזכות הווטו של חמש החברות הקבועות.
▶️ האומות המאוחדות:
יוזמת רפורמת UN80, 26 במאי 2026
הצהרה רשמית על הצעות הרפורמה של מזכ״ל האו״ם.
🔎 גילית טעות, ביקורת או תוספת?
SCHLAGSEITE.eu דוגלת במחקר קפדני ובתיקונים שקופים. גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור פגום? שלח לי את הערתך. במידת האפשר, נא לציין מקור שניתן לאמת.

