🔵 כשהשנאה הופכת לנשק: „רשימת החיסול“ הרצחנית נגד מדענים ישראלים
יש רגעים שבהם העולם עוצר לרגע, משום שתהום נחשפת – תהום שרבים התעלמו ממנה במשך זמן רב. זה בדיוק מה שקורה עכשיו. אתר אנונימי, המכנה את עצמו „The Punishment for Justice Movement“, חצה לא רק את גבולות המותר לומר, הנסבל והאנושי, אלא שרף אותם מאחוריו. שם פורסמו רשימות שמות של מדענים ישראלים ויהודים, בצירוף תמונות, כתובות פרטיות, מספרי טלפון, כתובות דוא״ל – והצעות לתשלום עבור רציחתם.
לפי כמה דיווחים בתקשורת, האתר מציע פרסים בסך של עד 100,000 דולר עבור אנשים מסוימים שסומנו כמטרות, 50,000 דולר עבור אחרים, כ-20,000 דולר עבור הצתות וסכומים נמוכים יותר, בני ארבע ספרות, עבור פעולות הפחדה ואיסוף מידע נוסף.
זו אינה זעם אנונימי ברשתות החברתיות, לא פעיל שאיבד שליטה ולא קריאה רדיקלית מתוך הפגנה סוערת. מדובר בפלטפורמה שהוקמה באופן מקצועי, ולפי הצהרתה מרכזת באופן שיטתי נתונים, תמריצים וקריאות לאלימות נגד אזרחים.
התפתחות מסלימה שאיש אינו יכול עוד להתעלם ממנה
מה שנחשף כאן אינו מקרה בודד ואינו הפתעה עבור מי שעקב בקפידה אחר ההתפתחויות בשנה האחרונה. בערים מערביות רבות נשמעו בהפגנות פרו-פלסטיניות סיסמאות שבעבר נחשבו לאידאולוגיה קיצונית, אך כיום נסבלות או אפילו זוכות למחיאות כפיים ברחובות.
סטודנטים יהודים וישראלים אוימו באוניברסיטאות, וחרמות ונידוי חברתי הפכו בינתיים לחלק מחיי היום-יום. הגבול בין ביקורת על ממשלה לבין דמוניזציה קולקטיבית של עם שלם לא רק היטשטש – הוא כמעט נמחק.
רשימת הרצח שפורסמה כעת משתלבת באקלים שבו אנשים ישראלים ויהודים עוברים דה-הומניזציה הולכת וגוברת.
המטרות: מדענים, חוקרים – אנשים מן החיים האזרחיים
הנפגעים אינם גנרלים, פוליטיקאים או מפקדים צבאיים. אלה הם:
-
נשיאי אוניברסיטאות
-
פיזיקאיות
-
חוקרות במכון ויצמן
-
אקדמאים מאוניברסיטת בן-גוריון
-
פרופסורים מהאוניברסיטה העברית, מהטכניון ומאוניברסיטת תל אביב
-
ואפילו מדענים בינלאומיים, בין היתר מהרווארד, מאוקספורד ומ-CERN.
חלקם כלל אינם מתגוררים בישראל, אלא בארצות הברית, בבריטניה או במדינות מערביות אחרות.
האתר טוען כי אנשים אלה „פיתחו כלי נשק עבור צה״ל“, „ביצעו פשעים נגד ילדים פלסטינים“ או שהם „משתפי פעולה של צבא הכיבוש“. האשמות אלה תואמות נרטיבים קונספירטיביים תעמולתיים אופייניים, אך לפי הדיווחים הפומביים הקיימים עד כה, אין להן ראיות מבוססות. חלק מהנפגעים כלל אינם עובדים בתחום הצבאי.
פרסים כספיים, איומים וקריאות לאלימות בינלאומית
האתר קורא בגלוי לביצוע הפשעים הבאים – בתמורה לפרסים כספיים מדורגים:
-
רצח המדענים (50,000–100,000 דולר)
-
הצתת כלי רכב או בתים (20,000 דולר)
-
מעקב ואיסוף של מידע פרטי (5,000 דולר)
-
פעולות הפחדה מול מקומות מגורים (1,000 דולר)
במקביל, הקבוצה מזמינה „את כל הקבוצות החמושות והלוחמים הלא-רשמיים“ ברחבי העולם להצטרף למשימה.
רשויות הביטחון הישראליות, ובהן המוסד ושב״כ, פתחו בחקירה מיידית. גם אוניברסיטאות בישראל מזהירות את עובדיהן ואת הסטודנטים שלהן, במיוחד בעת נסיעות לחו״ל.
גורמי ביטחון בוחנים, לפי דיווחים בתקשורת, מעורבות איראנית אפשרית, אך עד כה מדברים במפורש רק על חשד ולא על אחריות מאומתת.
המשך דיגיטלי לדפוסים ישנים
המנגנון מוכר מבחינה היסטורית:
דה-הומניזציה – דמוניזציה – קריאות לאלימות – תקיפות פיזיות.
הוא פועל זה מאות שנים, במדינות שונות ונגד מיעוטים שונים. החדש הוא האופן המקצועי והמקושר דיגיטלית ברחבי העולם שבו פועלים מבנים כאלה כיום.
האתר הושבת לזמן מה, אך הופיע מחדש. לפי דיווחים בתקשורת, האתר משתמש באמצעי הסוואה טכנולוגיים כגון שירותי VPN ותקשורת מוצפנת. כמה דיווחים מניחים שהתשתית נמצאת במדינה מערבית – ככל הנראה באירופה, ואולי בהולנד; אולם בשלב זה הדבר אינו ודאי.
קולותיהם של הנפגעים
התגובות נעות מדאגה ועד אירוניה מרה:
-
דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, הביע בעיקר „דאגה מהשיח הקיצוני שמעניק לגיטימציה לאלימות“ וסומך על הרשויות.
-
אקדמאים אחרים אומרים שהשבתת האתר היא רק תסמין, לא הפתרון.
„אנחנו מסתובבים עם מטרות על הראש, וזה מסכן גם את המשפחות שלנו.“ -
פרופסור מאוקספורד הגיב בציניות ואמר כי הוא „נעלב מכך שחייו הוערכו במחיר נמוך כל כך“.
אך הומור הוא כאן רק שריון מגן דק. ממדי האיום ממשיים.
מתקפה על המדע, החירות והדמוקרטיה
האירוע הזה נוגע להרבה יותר מהנפגעים הישירים. זו מתקפה על:
-
חופש המדע
-
ביטחונן של הקהילות היהודיות ברחבי העולם
-
ערכי היסוד של חברות דמוקרטיות
-
הזכות לחיות ללא פחד
המסר של המבצעים חד-משמעי: מי שיהודי או עובד עבור מוסד ישראלי רשאי להיחשב בכל מקום בעולם „מטרה לגיטימית“.
על כך כל חברה דמוקרטית חייבת להתריע.
גבול ברור – ומשימה ברורה
אנו עדים לכך שמילים הופכות לכלי נשק. שסיסמאות פוליטיות משתנות לפנטזיות אלימות. ושקמפיינים של שנאה דיגיטלית הופכים לקריאות רצח ממשיות.
זהו רגע מפנה. מי ששותק כעת נעשה שותף לנרמול השנאה הרצחנית ליהודים. נדרשות תגובות ברורות, צעדים משפטיים, חקירות בינלאומיות ועמדה חברתית שאינה ממעיטה בחומרת ההסלמה הזו.
זה לא עוסק במדיניות ישראל. לא בעזה. לא בביקורת.
זה עוסק בזכות האלמנטרית לחיות כאדם, בלי שיוכרזת כמטרה.
אנו ניצבים בפני שאלה פשוטה – שאלה שאינה מותירה מקום להתחמקויות:
האם אנו מוכנים לקבל את העובדה שרצח יהודים וישראלים מאורגן שוב בגלוי?
התשובה לכך אינה יכולה להיות חרישית. והיא אינה יכולה להמתין עד שהפרס הראשון ייגבה.
