וושינגטון מבטיחה לבודד כלכלית את המשטר האיראני. באמצעות „מבצע המנודה הכלכלית“ ממשל ארצות הברית אינו מכוון עוד רק נגד החברות של טהראן עצמה, אלא גם נגד אלה שבחו״ל, שרוכשות נפט, מעבירות כספים, מפעילות ספינות או מאפשרות עסקים. אך דווקא במקום שבו טמון המנוף הגדול ביותר, וושינגטון נותרה בשלב הראשון זהירה: מול סין.
שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט בחר בהכרזה ב-24 באוגוסט 2026 בניסוח שקשה לדמיין גדול ממנו. הוא דיבר על „economic D-Day“. היעד, לדבריו, הוא לנתק ברחבי העולם את הקשרים הכלכליים של המשטר האיראני. משרד האוצר האמריקאי מכנה את המערכה „מבצע המנודה הכלכלית“.
עם זאת, אין מדובר בסבב סנקציות חדש ורגיל בתקופת שלום. מאז התקיפות האמריקאיות-ישראליות על איראן ב-28 בפברואר 2026 מתנהל סכסוך צבאי שפגע קשות בתשתיות האנרגיה, במסחר ובשיט במפרץ הפרסי. לאחר שהסכם ביניים לבלימת המלחמה קרס, הודיעה ארצות הברית ב-13 ביולי על חידוש המצור על ספינות ונמלי איראן. המצור נכנס לתוקף ב-14 ביולי בשעה 20:00 GMT.
ממשל טראמפ מציג במפורש את „מבצע המנודה הכלכלית“ כהשלמה כלכלית ללחץ הצבאי. בסנט הצהיר כי הכוחות האמריקאיים יצרו את התשתית שאפשרה למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. עם זאת, מצבו המדויק של תוכנית הגרעין האיראנית עדיין אינו ברור. כעת מבקשים לשלול מהמשטר גם את היכולת הפיננסית לבנות מחדש יכולות צבאיות שאבדו. לכן השאלה אם החישוב הזה יצליח תוכרע לא רק ברשימות הסנקציות, אלא גם בים, בבנקים ובנתיבי הסחר שנותרו לאיראן.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv
הפעם לא מדובר רק באיראן
OFAC, הרשות במשרד האוצר האמריקאי האחראית על הסנקציות, הרחיבה את האפשרויות המשפטיות לנקיטת צעדים נגד חמישה תחומים נוספים בכלכלה האיראנית: נכסים דיגיטליים, טכנולוגיה, זהב, תעופה ושיט. לפי הצגת המשרד, טהראן משתמשת דווקא בתחומים אלה כדי לעקוף סנקציות, לרכוש טכנולוגיה, להעביר כספים ולהבטיח הכנסות מחוץ למערכת הבנקאות הקלאסית.
במקביל הוטלו סנקציות על כ-60 אנשים, חברות וספינות בכמה מדינות. בין הנפגעים נמצאות רשתות שוושינגטון מאשימה ברכישת טכנולוגיה רגישה עבור תוכניות הטילים והגרעין של איראן, בפעילות סייבר או בטיפול ביצוא הנפט האיראני.
וושינגטון פעלה במקביל גם נגד החרגות שהיו קיימות עד כה. OFAC השעתה כמה היתרים כלליים שאפשרו העברות כספים מסוימות לאיראן, וכן גישה איראנית לחלקים מחילופי התרבות והאקדמיה האמריקאיים. בנוסף פרסמה הרשות הנחיות חדשות בנוגע לסיכוני סנקציות עבור חברות שנענות לדרישות איראניות בתחום השיט במצר הורמוז.
בסנט סימן במפורש גם את הבנק הממשלתי Bank Melli כמטרה. את הסניפים הזרים שעדיין פועלים יש לסגור. בכך מתברר למה מתכוונת וושינגטון בגישת ה-zero-leakage שהכריזה עליה: לא לסגור כמה פרצות גדולות, אלא ככל האפשר כל נתיב שנותר שדרכו יכולים להגיע לאיראן כסף, מטבע זר או שירותים בינלאומיים.
אולם הצעד הגדול יותר אינו טמון בצעדים הבודדים הללו. הוא טמון באיום על כל האחרים.
ממשל ארצות הברית מודיע כי יציב בפני מדינות, בנקים, חברות ושחקנים אחרים בחירה. מי שלא יפסיק את הקשרים הכלכליים עם המבנים האיראניים שזוהו עלול להפוך בעצמו למטרה של סנקציות אמריקאיות. לפי משרד האוצר, המדינות הנפגעות יקבלו מועדים קונקרטיים. מועדים אלה טרם פורסמו לציבור.
ℹ️ מהן סנקציות משניות?
בסנקציות קלאסיות אוסרת וושינגטון בעיקר על אזרחים אמריקאים ועל חברות אמריקאיות לעשות עסקים עם גורמים מסוימים. סנקציות משניות מרחיקות לכת יותר. הן יכולות לפגוע גם בחברות או בבנקים זרים, אם אלה ימשיכו לבצע עסקאות מסוימות עם גורמים איראניים הנתונים לסנקציות. המנוף המכריע הוא הגישה למערכת הפיננסית האמריקאית ולדולר.
הדולר הופך סנקציה אמריקאית לבעיה עולמית
כאן טמון כוחה של האסטרטגיה הזאת. חברה סינית, טורקית או זרה אחרת אינה חייבת להיות אמריקאית כדי שוושינגטון תוכל להפעיל עליה לחץ משמעותי. השאלה המכריעה היא עד כמה חשובים לחברה זו הגישה לתשלומים בדולרים, לבנקים אמריקאיים, לביטוחים, לשוקי ההון או לשותפים עסקיים.
עבור חברות רבות הפועלות בזירה הבינלאומית, החישוב הכלכלי אינו איראן מול ארצות הברית. הוא איראן מול הגישה למערכת הפיננסית המערבית, הגדולה בהרבה.
זו גם הסיבה שסנקציות משניות יכלו בעבר להשפיע, אף שסין, רוסיה או מדינות אחרות התנגדו פוליטית לסנקציות האמריקאיות. חברות אינן מקבלות החלטות אך ורק מתוך נאמנות למדיניות חוץ. הן מחשבות את צעדיהן.
אך לכלי הזה יש גבול. ככל שהחברה או הבנק שוושינגטון פועלת נגדם גדולים יותר, כך גדלות גם תופעות הלוואי האפשריות עבור ארצות הברית עצמה.
איחוד האמירויות מראה כיצד נראית התנתקות ממשית
שותפת סחר מרכזית ראשונה של איראן כבר פרשה. איחוד האמירויות הערביות הודיע ב-19 באוגוסט כי הוא מפסיק עד להודעה חדשה את כל קשרי המסחר, את החילופים המסחריים ואת העסקאות הפיננסיות עם איראן.
אבו דאבי נימק את הצעד בהסלמה הצבאית באזור. קודם לכן האשימו האמירויות את איראן בשיגור שני טילים בליסטיים לעבר תנועת הספנות. טהראן דחתה את ההאשמה.
לכן החלטת איחוד האמירויות אינה הוכחה להשפעתו של „מבצע המנודה הכלכלית“, שהוכרז רק ימים לאחר מכן. אך היא מראה באופן מוחשי מאוד עד כמה אובדן מרכז סחר ופיננסים אזורי עלול להיות כואב עבור טהראן. במשך שנים היו האמירויות אחד ממרכזי השינוע החשובים ביותר למסחר ולתנועות הכספים של איראן.
סין היא עורק החיים הכלכלי החשוב ביותר של איראן
ומכאן מוביל העקבות המכריע לבייג׳ינג. סין היא כבר שנים הרוכשת החשובה ביותר בפער של נפט גולמי איראני. לפי נתוני שירות ניתוח הספנות Kpler, שאותם Reuters ניתח, סין רכשה בשנת 2025 בממוצע כ-1.4 מיליון חביות נפט איראני ביום.
לפי נתוני Kpler, סין קיבלה בשנת 2025 יותר מ-80% מהנפט האיראני שנשלח בדרך הים. מכאן מובן מדוע צעדי סנקציות קטנים יותר יכולים לפגוע ברשתות בודדות, אך בידוד כלכלי של איראן כמעט בלתי נתפס כל עוד חלק משמעותי מסחר הנפט ממשיך לעבור דרך סין.
המסחר הזה כבר מזמן אינו מתנהל כעסקה רגילה בין שתי חברות נפט ממשלתיות. לפי Reuters, בתי זיקוק ממשלתיים סיניים גדולים נמנעים כבר שנים מנפט גולמי איראני. במקום זאת ממלאים בתי זיקוק עצמאיים המכונים „קומקומים“, מתווכים, שרשראות חברות שקשה לעקוב אחריהן ונתיבי תשלום חלופיים תפקיד מרכזי. חלק מהנפט האיראני מוכרז כבעל מקור אחר ומשולם באמצעות שרשראות סחר מורכבות ובמטבע הסיני.
וושינגטון מנסה לפגוע ברשת הזאת באופן שיטתי כבר זמן רב. אך המאזן עד כה חשוב: סנקציות קודמות נגד בתי זיקוק וסוחרים סיניים בודדים שיבשו את המסחר, אך לא עצרו את כל זרימת הנפט לסין.
לירידה בנפט יש שתי סיבות
הנתונים הנוכחיים עדיין דרמטיים. Kpler תיעד בפברואר כ-1.58 מיליון חביות נפט איראני ביום עבור סין. ביוני עמד הנתון על 785,000, ביולי ככל הנראה על 823,000, ובאוגוסט עד כה על כ-534,000 חביות ביום.
עם זאת, אין לזקוף את הירידה הזאת בפשטות לזכות הסנקציות החדשות. הסיבה השנייה והמכריעה נמצאת בים.
ארצות הברית הודיעה על חידוש המצור על ספינות ונמלי איראן ב-13 ביולי 2026 . המצור נכנס לתוקף ב-14 ביולי בשעה 20:00 GMT, לאחר שהסכם לבלימת המלחמה קרס. לפי נתוני Kpler שעליהם דיווחה Reuters, מאז לא נצפו מעברים של מכליות-על איראניות מלאות דרך מצר הורמוז.
גם לנתונים האלה יש מגבלות. ספינות צי הצללים מכבות מערכות איתור, מסתירות את מבנה הבעלות ומשתמשות בהעברות מטען בים. לכן „לא נראה“ אינו זהה ל„אינו מתרחש“.
ובכל זאת התמונה ברורה: המצור צמצם את ההיצע. נפט שכבר היה בים נמכר, משלוחים חדשים נעשו קשים יותר, ובתי זיקוק סיניים עצמאיים החלו לחפש חלופות מברזיל ומעיראק. ההנחות הגבוהות המקובלות על נפט איראני הצטמצמו בחלק מהמקרים, או אפילו הפכו לפרמיות בגלל המחסור בהיצע.
לכן הירידה בנפט עד כה היא תוצאה של לחץ משולב מצד המלחמה, המצור הימי, הסנקציות והסיכון הגובר עבור רוכשים סיניים. מי שמייחס אותה לבדה ל„מבצע המנודה הכלכלית“ מבלבל בין הסיבה לבין העיתוי.
וושינגטון מאיימת על סין ובו בזמן בולמת את עצמה
כאן מתחילה אבן הבוחן האמיתית של „מבצע המנודה הכלכלית“. בתשובה לשאלה על סין אמר בסנט שאיש אינו נמצא מחוץ לטווח הסנקציות האמריקאיות. מי שיסייע להפוך נפט איראני להכנסות ולהעביר את הכספים הללו דרך מערכות פיננסיות, עלול להיפגע.
אך עד כה בדיוק זה לא קרה למוסדות הפיננסיים הסיניים הגדולים.
Reuters דיווחה, כי בין הצעדים החדשים לא מופיע אף אחד מהבנקים הסיניים הגדולים שעשויים להיות רלוונטיים לסחר הנפט האיראני.
ההסתייגות אינה רק דאגה מופשטת מפני תופעות לוואי כלכליות. בסוף ספטמבר צפויה להתקיים בוושינגטון פגישה בין דונלד טראמפ לנשיא סין שי ג׳ינפינג. במקביל מנסות שתי המדינות לייצב הסכם סחר שברירי בנושא מכסים ועפרות אדמה נדירות סיניות.
לנתק כעת בנק ממשלתי סיני גדול ממרחב הדולר יהיה לכן הרבה יותר ממדיניות כלפי איראן. הדבר עלול להצית סכסוך פיננסי ומסחרי אמריקאי-סיני חדש.
בסנט עצמו הבהיר את השיקול הזה באופן יוצא דופן. הוא הסביר, למעשה, שוושינגטון אינה רוצה לפוצץ את המערכת הפיננסית העולמית, ולכן מעניקה לגורמים הנפגעים תחילה הזדמנות קצרה להפסיק עסקאות בעייתיות.
מכאן שהזהירות כלפי בייג׳ינג אינה תעלומה. היא חישוב פוליטי.
את הסתירה הזאת תיאר מתאם הסנקציות האמריקאי לשעבר דניאל פריד עבור ה-Atlantic Council. הצעדים שהוכרזו עשויים להפוך לרלוונטיים בטווח הארוך, אך בשלב הראשון הם נותרו הרחק מאחורי הרטוריקה העצומה.
השפה היא „D-Day“. הביצוע עד כה הוא יותר יריית אזהרה מאשר קרב כלכלי סופי.
טהראן ובייג’ינג דוחות את הלחץ
איראן וסין הבהירו מצדן כי אינן מקבלות את האסטרטגיה האמריקאית.
שר הכלכלה האיראני עלי מדניזאדה הצהיר כי המדינה התכוננה לסנקציות נוספות ולא תנהג באופן הגנתי בלבד. נציגי משמרות המהפכה איימו במקביל לתקוף אינטרסים אמריקאיים, אם התשתיות האיראניות ייפגעו שוב מבחינה צבאית.
גם בייג’ינג מתנגדת לוושינגטון. משרד החוץ הסיני הצהיר כי לחץ וסנקציות אינם דרך מתאימה לפתרון הסכסוך, והודיע כי יגן על האינטרסים הסיניים.
כך העמדות ניצבות זו מול זו בבירור: וושינגטון מאיימת בבידוד כלכלי, בעוד טהראן ובייג’ינג מאותתות כי לא ייכנעו מרצונן להיגיון הזה.
מדוע הסנקציות הקיימות נגד איראן לא הספיקו עד כה
איראן חיה זה עשרות שנים תחת סנקציות אמריקאיות ובינלאומיות. לפיכך פיתחה הרפובליקה האסלאמית מבנים שמטרתם העיקרית היא לעקוף בידוד כלכלי.
אלה כוללים חברות קש, מבני בעלות משתנים, בנקי צללים, מתווכים, מערכות תשלום חלופיות וצי של ספינות, שמבנה הבעלות עליהן ומטעניהן הוסתרו בכוונה והפכו קשים למעקב.
משרד האוצר האמריקאי מתאר שוב ושוב באותן החלטות סנקציות שלו את אותו דפוס: כאשר חברה נחסמת, חברה אחרת נוטלת על עצמה את תפקידה. כאשר נתיב תשלום נסגר, נוצר נתיב חדש. לכן הסנקציות נגד איראן אינן מתג פשוט שוושינגטון יכולה להפעיל. זהו מאבק מתמיד נגד מערכת שהסתגלתה במשך שנים בדיוק ללחץ הזה.
לכן השאיפה של „Operation Economic Outcast“ גדולה יותר. אין הכוונה לסגור נתיבי עקיפה בודדים בלבד. וושינגטון מנסה להעלות את העלויות של התשתית כולה במידה כזו, שסחר עם טהראן יהפוך לבלתי אטרקטיבי מבחינה כלכלית עבור יותר ויותר גורמים זרים.
עבור איראן מדובר ביותר מנפט
הנפט נותר המנוף החשוב ביותר, אך המערכה החדשה חורגת ממנו במכוון.
זהב יכול לשמש מדינה המנותקת מהמערכת הפיננסית הבינלאומית כאמצעי לשמירת ערך ולתשלום. נכסים דיגיטליים פותחים נתיבים פיננסיים חלופיים. טכנולוגיה חיונית לייצור תעשייתי וצבאי.
גם מגזר התעופה אינו זירה משנית מבחינת וושינגטון. משרד האוצר האמריקאי מסביר כי חברות תעופה איראניות הנשלטות בידי המשטר או משמרות המהפכה מובילות, בין היתר, לוחמים, כלי נשק, טכנולוגיה רגישה, זהב ומזומנים.
בעסקי הנפט, לעומת זאת, ההאשמה מופנית נגד רשתות המובילות נפט גולמי איראני ומעבירות את ההכנסות, בין היתר, ליחידת קודס של משמרות המהפכה ולמבנים נוספים של המשטר.
בכך וושינגטון מחברת ישירות בין מדיניות כלכלית למדיניות ביטחונית. הגישה היא: אין די בפגיעה בתשתית צבאית, אם לאחר מכן יש די כסף, טכנולוגיה ולוגיסטיקה בינלאומית כדי לבנות מחדש את היכולות.
מדוע הלחץ הכלכלי נוגע גם לביטחון ישראל
עבור ישראל, לא די להתמקד בטילים, ברחפנים ובתוכנית הגרעין של איראן. יכולות צבאיות אינן נוצרות בחלל ריק. הן זקוקות לכסף, לטכנולוגיה, לחלקי חילוף, לנתיבי תובלה ולרשתות רכש בינלאומיות. בדיוק אל הצד הכלכלי האחורי של העוצמה האיראנית מכוון הלחץ האמריקאי החדש.
אותו הדבר נכון גם לתמיכת טהראן בקבוצות חמושות בעלות ברית באזור. הכנסות מעסקי הנפט, חברות קש, בנקי צללים, קווי תעופה והעברות מזומן יוצרים מערכת שבאמצעותה איראן מממנת תוכניות צבאיות ומבטיחה את השפעתה האזורית.
עבור ישראל טמון בכך הערך הביטחוני האמיתי של סנקציות אפקטיביות: אם ההכנסות, נתיבי התשלום וערוצי הרכש יוגבלו, יתייקרו ויואטו לאורך זמן, הדבר יקשה ויעכב את שיקום היכולות הצבאיות. לחץ כלכלי אינו מחליף הרתעה צבאית, אך הוא יכול להאריך את השפעתה.
לכן השאלה המכרעת אינה כמה ארוכה נעשית רשימת הסנקציות, אלא אם תזרימי הכספים ונתיבי הרכש אכן מתייבשים. סנקציות על הנייר אינן מחלישות תוכנית טילים. סנקציות הנאכפות בפועל יכולות לעשות זאת.
הריאל מראה עד כמה עמוק כבר הנזק הכלכלי
המצב הכלכלי באיראן היה קשה כבר לפני המלחמה. בינתיים הנתונים נעשו חריפים בהרבה.
ב-24 באוגוסט נסחר הדולר האמריקאי בשוק מטבע החוץ האיראני הבלתי רשמי, לפרקים, בכ-2.02 מיליון ריאל . לעומת זאת, שער הבנק המרכזי הרשמי עמד על כ-1.5 מיליון ריאל לדולר. עבור חיי היומיום של איראנים רבים, מחיר השוק הגבוה יותר הוא הקובע.
התפתחות המחירים דרמטית אף יותר. לפי נתוני מרכז הסטטיסטיקה האיראני, שעליהם דיווחה רויטרס , האינפלציה השנתית ביולי הגיעה ל-66 אחוזים. מחירי הצרכן היו גבוהים ב-87.9 אחוזים לעומת רמתם בשנה הקודמת, ובמזון עליית המחירים אף הגיעה ל-כ-128 אחוזים.
להתפתחות הזו יש כמה גורמים: סנקציות שנמשכות עשרות שנים, בעיות מבניות בכלכלה האיראנית, הרס מלחמתי, המצור, שיבוש נתיבי הסחר והיחלשות דרמטית של המטבע. גם כאן יהיה שגוי לייחס את מלוא הנזק לסבב סנקציות חדש אחד.
לחץ כלכלי עדיין אינו כניעה
גם הצלחה כלכלית משמעותית לא תביא אוטומטית לכך שטהראן תיכנע מבחינה פוליטית. עשרות שנים של סנקציות החלישו מאוד את הכלכלה האיראנית, אך עד כה לא אילצו את המשטר לשנות כיוון באופן יסודי.
לכן השאלה המכרעת אינה אם לחץ כלכלי יכול לפגוע באיראן. הוא יכול. השאלה היא אם הנזק יהיה גדול ומתמשך דיו כדי לשנות את ההחלטות האסטרטגיות של ההנהגה בטהראן.
לשם כך וושינגטון זקוקה ליותר מרשימות סנקציות. היא זקוקה לאכיפה עקבית, לשותפים בינלאומיים ולנכונות לנהל עימותים כלכליים גם מול מדינות החשובות לארצות הברית עצמה.
„Operation Economic Outcast“ לא תימדד לפי מספר השמות החדשים שיופיעו ברשימת הסנקציות. השאלה המכרעת היא אם וושינגטון מוכנה ויכולה להפעיל לחץ אמיתי על אותם בנקים, בתי זיקוק, ספינות ונתיבי מסחר שממשיכים להעניק למשטר האיראני גישה לכסף.
לפי מה ניתן למדוד את ההצלחה בפועל
בשבועות הקרובים ניתן יהיה לעקוב אחר ארבע התפתחויות, שיגידו יותר מכל מסיבת עיתונאים לוחמנית:
- הבנקים הסיניים הגדולים: האם ייסוגו מעסקאות עם איראן, או שוושינגטון אכן תעז להטיל סנקציות על מוסדות פיננסיים משמעותיים?
- יבוא הנפט של סין: האם המשלוחים האיראניים יישארו נמוכים משמעותית מרמתם שלפני המלחמה, או שצי הצללים ימצא נתיבים חדשים?
- המצור והשיט: האם איראן תצליח שוב להעביר כמויות נפט גדולות באופן סדיר דרך מצר הורמוז?
- מימון משמרות המהפכה: האם הרשתות שבאמצעותן כספי נפט, מזומנים ונכסים אחרים זורמים ליחידת קודס ולמבנים הקשורים אליה ייקטעו בפועל ובאופן מתמשך?
רק אז ניתן יהיה להעריך אם „Operation Economic Outcast“ תהפוך לתפנית אסטרטגית, או שטהראן תתאים מחדש את מערכת העקיפה שבנתה במשך שנים.
הרטוריקה מוושינגטון מקסימלית. האכיפה רק מתחילה.
איראן היא היעד של „Operation Economic Outcast“. סין היא המבחן לשאלה אם יום ה-D הכלכלי שהוכרז יהפוך בפועל לאסטרטגיה.
ℹ️ בסיס העובדות והמקורות הראשוניים לכתבה 📑
▶️ משרד האוצר האמריקאי, 24 באוגוסט 2026:
האוצר משיק מערכה חסרת תקדים נגד המשטר האיראני ביום D כלכלי
מקור ראשוני ל-Operation Economic Outcast, לחמשת תחומי הסנקציות הענפיים החדשים, לכ-60 ההכרזות, להיתרים שהושעו, לרשתות הנפט והפיננסים ולגישת ה“אפס דליפות“ שהוכרזה.
▶️ רויטרס, 25 באוגוסט 2026:
איראן נשבעת לנקום לאחר שארצות הברית מרחיבה את הסנקציות
דיווח עדכני על תגובת איראן, על הבנקים הסיניים הגדולים שנחסכו בשלב הראשון ועל הסברו של בסנט לאכיפה הדרגתית.
▶️ רויטרס, 24 באוגוסט 2026:
ארצות הברית מאיימת על מדינות העושות עסקים עם איראן, אך לפי שעה נמנעת מעונשים
דיווח על הרחבתן האפשרית של סנקציות משניות, על פגישת טראמפ-שי המתוכננת, על שאלת הבנקים הסיניים ועל בנק מלי.
▶️ רויטרס, 24 באוגוסט 2026:
הסנקציות האמריקאיות המתקרבות נגד איראן ממקדות את תשומת הלב ברכישות הנפט של סין
נתוני Kpler על יבוא הנפט הסיני מאיראן, על תפקידם של בתי הזיקוק העצמאיים ועל ההשפעה עד כה של הסנקציות האמריקאיות.
▶️ רויטרס, 21 באוגוסט 2026:
הצעות הנפט האיראניות לקונים סינים מצטמצמות כאשר המצור האמריקאי נותן את אותותיו
מקור מרכזי על המצור האמריקאי המחודש מ-13 ביולי, על היעדר מעברים נראים לעין של מכליות-העל האיראניות במצר הורמוז ועל הצטמצמות היצע הנפט האיראני בסין.
▶️ פיקוד המרכז של ארצות הברית (CENTCOM), 13 ביולי 2026:
כוחות ארצות הברית יחדשו את המצור הימי נגד איראן
מקור ראשוני לחידוש המצור הימי האמריקאי, שהוכרז ב-13 ביולי ונכנס לתוקף ב-14 ביולי 2026 בשעה 20:00 GMT.
▶️ משרד החוץ של איחוד האמירויות הערביות, 19 באוגוסט 2026:
כל הסחר, חילופי המסחר והעסקאות הפיננסיות עם איראן הופסקו
הצהרה רשמית של איחוד האמירויות על השעיית כל עסקאות הסחר, המסחר והפיננסים עם איראן עד להודעה חדשה.
▶️ רויטרס, 17 באוגוסט 2026:
שליטי איראן, שנפגעו מהמלחמה, חוששים מכאב כלכלי נוסף
נתונים על האינפלציה באיראן, על התפתחות מחירי המזון ועל הלחץ הכלכלי בעקבות המלחמה, הסנקציות והמצור.
▶️ סוכנות הידיעות AP, 24 באוגוסט 2026:
איומי „יום ה-D הכלכלי“ של טראמפ הופכים לאזהרות למדינות לנתק קשרים פיננסיים עם איראן
דיווח על הכרזת הסנקציות, על שער הריאל ועל מצבה הכלכלי של איראן במלחמה הנוכחית.
▶️ רויטרס, 24 באוגוסט 2026:
סין נשבעת להגן על זכויותיה בעוד ארצות הברית נערכת לסנקציות נגד איראן
התגובה הסינית לאיומי הסנקציות האמריקאיים ודחייתה של בייג’ינג פתרון באמצעות לחץ כלכלי.
▶️ המועצה האטלנטית, 24 באוגוסט 2026:
מומחים מגיבים: האם מבצע „Operation Economic Outcast“ של טראמפ יבודד את איראן?
הערכות לגבי יעילותה האפשרית של המערכה, חשיבותה של סין והפער בין ההכרזה לאכיפה עד כה.
▶️ WELT, 24 באוגוסט 2026:
סנקציות חדשות נגד איראן
נקודת המוצא למחקר על מערכת הסנקציות האמריקאית נגד איראן ונגד שותפות הסחר הבינלאומיות שלה.
🔎 גילית טעות, ביקורת או תוספת?
SCHLAGSEITE.eu דוגלת במחקר קפדני ובתיקונים שקופים. האם גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור פגום? שלח לי את הערתך. אם אפשר, נא לציין מקור שניתן לאמת.
