הטענה הישראלית ברורה: אונר״א חוסמת פרויקט בית ספר בכפר עקב. ישראל מבקשת להקים בשטח גדול קמפוס חינוכי וקהילתי חדש עבור האוכלוסייה הערבית, אך הארגון של האו״ם מתנגד להעברת השטח. בשכונה שבצפון ירושלים חסרים מקומות לימוד. אונר״א נאבקת על מרכז ההכשרה שלה במקום ומסתמכת על ההגנה המיוחדת על מתקני האו״ם. מכאן שכבר לא מדובר רק בחינוך, אלא גם בהשפעה, בשליטה ובהמשך קיומו המוסדי של אונר״א.

הסכסוך נוגע לשטח בגודל של כ־88,000 מטרים רבועים, שבו אונר״א מפעילה זה עשרות שנים את מרכז ההכשרה קלנדיה. לפי תדרוך לתקשורת של אונר״א מ־4 באוגוסט 2026, כיום לומדים שם כ־270 בני נוער ומבוגרים צעירים ב־16 תחומי הכשרה מקצועית . ישראל מבקשת להשתמש בעתיד בשטח לצורכי בתי ספר ומתקנים קהילתיים בהיקף רחב בהרבה.

Passende X-Beiträge

Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv

Israel MFA 25.08.2026 · 09:34 Uhr The Jerusalem Municipality began renovation work today on a new educational and community complex in Jerusalem’s Kafr Aqab neighborhood, for the benefit of thousands… Israel MFA 17.09.2026 · 16:00 Uhr Schulbücher können die Zukunft eines Kindes prägen. Eine Rakete ist nicht immer die gefährlichste Waffe. Bildung, die Hass lehrt, kann ebenso gefährlich sein. Die… Israel MFA 27.08.2026 · 18:29 Uhr Your facts are wrong, you are supporting an organization that is a hotbed of terrorism, and you would rather make baseless attacks against Israel…

הטענה הישראלית: אונר״א חוסמת פרויקט בית ספר אף על פי שחסרים מקומות לימוד

לפי גורמים ישראליים, בשטח אמור לקום מתחם חדש של בתי ספר ומתקנים קהילתיים עבור האוכלוסייה הערבית בכפר עקב. בית ספר ראשון אמור כבר לקלוט תלמידים בשנת הלימודים הקרובה. יותר מ־140 נערים בכיתות ז׳ עד י׳ כבר נרשמו, ובהמשך אמור ההיצע להתרחב עד כיתה י״ב.

לפי התיאור הישראלי, הקמפוס כולו אמור להועיל בטווח הארוך ל־כ־22,000 תושבים בסביבה . בשכונה הצפופה קיים זה שנים צורך משמעותי בבתי ספר קרובים למקום המגורים ובתשתיות קהילתיות.

המחסור הזה אינו טיעון שהתגלה רק עם הסכסוך הנוכחי. כבר בשנת 2012 דיווח ה־Jerusalem Post , בהסתמך על נציגי הרשות המקומית, על גירעון חמור: באזור שבו חיו כ־15,000 תלמידים ערבים עמדו אז לרשותם רק שני בתי ספר ציבוריים. באוגוסט 2026 אמרו גורמים ישראליים ל־New York Post כי חלק מהילדים נאלצים לנסוע שעתיים עד שלוש שעות לכל כיוון בגלל היעדר כיתות לימוד בקרבת מקום מגוריהם.

כך נוצרה סתירה שאונר״א מתקשה להסביר: ארגון שמסתמך באופן קבוע על זכותם של ילדים ובני נוער פלסטינים לחינוך נאבק בהעברת שטח שבו ישראל מבקשת ליצור מקומות לימוד נוספים בדיוק עבור אוכלוסייה זו.

השטח משמש, אך רק כמה מאות אנשים משתמשים בו

מרכז ההכשרה קלנדיה אינו שטח נטוש. אונר״א ממשיכה להציע בו הכשרה מקצועית, מגורים ושירותים נוספים. זו חלק מהאמת המלאה, ואסור להתעלם ממנה.

אך אין בכך כדי לענות על השאלה המרכזית: מדוע יש להקצות כ־88,000 מטרים רבועים באופן קבוע כמעט אך ורק לארגון של האו״ם, כאשר בסמוך אליו דרושים בדחיפות בתי ספר רגילים ומתקנים קהילתיים?

ישראל מבקשת להנגיש את השטח למעגל אוכלוסייה גדול בהרבה. אונר״א מבקשת לשמר את המתקן הקיים שלה. לכן לא מדובר בחינוך מול חינוך, אלא בשאלה איזה מודל יועיל יותר לתושבי כפר עקב בטווח הארוך, וכיצד ניתן להבטיח במסגרתו את המשך ההכשרה המקצועית הקיימת.

ℹ️ ההבדל המכריע

אונר״א מפעילה בשטח אכן מרכז להכשרה מקצועית. אולם ישראל מתכננת שם מתחם חינוכי וקהילתי גדול בהרבה עבור האוכלוסייה הערבית המקומית. מי שמתאר את הסכסוך רק כמתקפה על מוסד חינוכי משמיט את ההבדל המכריע הזה.

בעלות וחסינות של האו״ם הן שתי שאלות שונות

המעמד המשפטי של הקרקע שנוי במיוחד במחלוקת. ישראל שוללת במפורש את הטענה שהשטח הוא בבעלות האומות המאוחדות. לפי הגרסה הישראלית, הקרקע נרכשה כבר בשנת 1937, בתקופת המנדט הבריטי, על ידי הקרן הקיימת לישראל. ירדן רק התירה לאונר״א, לאחר 1948, להפעיל שם מרכז הכשרה. הבעלות לא הועברה לאומות המאוחדות.

ה־New York Post דיווח כי עיין בשטר הרכישה המקורי משנת 1937.

בהצהרות הפומביות הזמינות לציבור שנבדקו לצורך כתבה זו, אונר״א אינה מציגה נסח טאבו או הוכחת בעלות דומה על הקרקע. במקום זאת, הארגון טוען בעיקר טענה משפטית אחרת: הוא מגדיר את מרכז ההכשרה קלנדיה כ־מתקן של האו״ם ומסתמך על הזכויות והחסינויות של האומות המאוחדות.

זהו הבדל מהותי. הטענה שמתקן נהנה מהגנה מיוחדת מכוח המשפט הבינלאומי אינה עונה אוטומטית על השאלה למי שייכת הקרקע. בעלות וחסינות הן שתי שאלות משפטיות נפרדות.

עד כה לא נראתה החלטה שיפוטית פומבית המכריעה באופן סופי את שאלת הבעלות על הקרקע המסוימת הזו. לכן יהיה שגוי להציג את עמדת הבעלות הישראלית כאילו כבר הוכרעה באופן סופי ומחייב. באותה מידה, יהיה שגוי להפוך את המונח „מתקן של האו״ם“ באופן אוטומטי ל„בעלות של האו״ם“.

אונר״א מגינה על מעמדה

לאחר כמה כניסות ישראליות לשטח, אונר״א הצהירה כי הופרה אי־הפגיעוּת של מתקן של האומות המאוחדות. גם צוות האו״ם ההומניטרי במדינה וארגונים בינלאומיים תמכו בעמדה זו.

ב־9 באוגוסט 2026 הגיבה אונר״א במפורש לדיווחים על פרויקט בית הספר המתוכנן וטענה כי מופץ מידע שגוי על מרכז ההכשרה קלנדיה. לדבריה, סגירה או השתלטות על המרכז יפגעו בפליטים הפלסטינים ובמי שעוברים שם הכשרה.

מובן שאונר״א מבקשת להגן על תלמידיה ועל חניכיה הקיימים. אולם מכאן לא נובעת באופן אוטומטי זכות לשלוט בשטח לצמיתות במתכונתו הנוכחית. על ישראל להשיב באופן קונקרטי במסגרת הפרויקט שלה אם וכיצד ניתן לשמר, להעביר או לשלב במבנים חדשים את ההכשרה המקצועית הקיימת.

מנגד, אין די בכך שאונר״א תדרוש בפשטות את המשך המצב הקיים. בהצהרות הפומביות שנבדקו לצורך כתבה זו, הארגון אינו מציג חלופה קונקרטית ליצירת מקומות הלימוד החסרים בכפר עקב. הגנה על המשך קיומו של מוסד אינה טיעון חינוכי. מי שטוען שהוא פועל למען התלמידים חייב להסביר גם כיצד יובאו בחשבון האינטרסים של מספר גדול בהרבה של ילדים שאין להם כיום מרחב לימודי מספק בקרבת מקום מגוריהם.

הסכסוך חורג בהרבה מעבר לבית ספר יחיד

הסכסוך הוא חלק מהעימות העקרוני בין ישראל לבין אונר״א. באוקטובר 2024 העבירה הכנסת שני חוקים: האחד אוסר על אונר״א לפעול בשטחים הנתונים לריבונות ישראלית, והשני אוסר על רשויות ישראליות לקיים קשר רשמי עם הארגון.

קדמו לכך טענות חמורות נגד עובדים מסוימים באונר״א בהקשר לטבח שביצעה חמאס ב־7 באוקטובר 2023. חקירה של Office of Internal Oversight Services, גוף הכפוף לאו״ם, הגיעה בשנת 2024 למסקנה כי אצל תשעה עובדים המידע שהיה בידי החוקרים הצביע על מעורבות אפשרית במתקפות. בעקבות זאת הפסיקה אונר״א את העסקתם.

ישראל מעלה נגד הארגון גם טענות מרחיקות לכת יותר, ומאשימה את חמאס ואת הג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני בחדירה כוחנית ונרחבת למבנים הארגוניים של אונר״א בעזה. אונר״א דוחה את הטענה כי היא משתפת פעולה כמוסד עם ארגוני טרור.

את הרקע לעימות הזה הסברתי בהרחבה במאמר „איסור על אונר״א בישראל: מדוע ישראל מגבילה את אונר״א ואת הארגונים הלא־ממשלתיים“ .

ילדים פלסטינים הופכים לערובה פוליטית

בסופו של דבר נותרת שאלה פשוטה: מה משרת יותר את תושבי כפר עקב? שימור קבוע של מתקן אונר״א עבור כמה מאות חניכים, או קמפוס חינוכי וקהילתי גדול יותר עבור אלפי תושבים?

אונר״א רשאית להיאבק למען מקומות ההכשרה הקיימים. אך כאשר הארגון נאבק נגד העברת השטח לטובת פרויקט חינוכי גדול בהרבה, הסתמכות על מעמדו המוסדי אינה מספיקה. עליו להסביר איזו חלופה קונקרטית הוא מציע למחסור במקומות הלימוד של תושבי כפר עקב.

אונר״א יכולה להסתמך על ההגנה על המתקן שלה ועל תלמידיה הקיימים. אולם מכאן לא נובעת זכות לשמר כל מבנה קיים ללא שינוי לצמיתות. מי שמבקש למנוע פרויקט חינוכי גדול יותר עבור האוכלוסייה המקומית חייב להסביר כיצד ייווצרו במקום זאת מקומות הלימוד החסרים.

ישראל אינה צריכה להצדיק הקמת בתי ספר חדשים

בעימותים עם אונר״א, פעולותיה של ישראל מוצגות במהירות בזירה הבינלאומית כמתקפה על סיוע הומניטרי או על החינוך הפלסטיני. העובדה שישראל עצמה מבקשת להקים באותו שטח בתי ספר חדשים לילדים ערבים אינה משתלבת היטב בתמונה הזו.

לכן אמת המידה לא צריכה להיות השאלה אם אונר״א שומרת על השפעתה הקודמת. השאלה המכרעת צריכה להיות איזה פתרון ייצור בטווח הארוך יותר חינוך, תשתיות טובות יותר והזדמנויות רבות יותר לתושבי כפר עקב.

כאשר ארגון של האו״ם נאבק נגד העברת שטח לטובת קמפוס בית ספר גדול יותר ובמקביל מתעקש להישאר במיקומו הנוכחי, מותר לומר בבירור מי נלכד בין החזיתות הפוליטיות: הילדים הפלסטינים עצמם.

אונר״א יכולה להסתמך על חסינות ועל ההגנה על המתקן שלה. אך חסינות אינה הוכחת בעלות, והגנה על המשך קיומו של מוסד אינה תוכנית להתמודדות עם מחסור במקומות לימוד. מי שנאבק נגד תוכנית הקמפוס הישראלית חייב להציג חלופה מבוססת שתבטיח הן בתי ספר נוספים והן את המשך ההכשרה המקצועית הקיימת.