יש אתרי אינטרנט שאחרי שתי דקות בהם כבר יודעים פחות או יותר מה ימצאו בביקור הבא. ויש אתרים שבהם פתאום, שעה לאחר מכן, עדיין מוצאים את עצמכם בין צירי זמן, תמונות, חומרי ארכיון והפניות למקורות. WolfgangTietze.de מבחינתי שייך לסוג השני.

העיתונאי וולפגנג טיצה עוסק שם באינטנסיביות בעזה, בחמאס, במקורות עיתונאיים, בחומרי תמונה של סוכנויות בינלאומיות ובשאלה כיצד בודקים כלי תקשורת גרמניים מידע מרצועת עזה. התחקירים שלו חורגים באופן קבוע מהכתבה התקשורתית המוגמרת. הוא עובד עם חומרי תמונה, מועדי פרסום, עקבות דיגיטליים והאנשים שמאחורי המקורות שבהם נעשה שימוש. העניין טמון פחות בתזה יחידה ויותר באופן שבו טיצה חושף את נתיב התחקיר שלו.

Lieber Follower/innen und lieber Leser/innen, ich möchte mich auch diese Woche recht herzlich für die großartige Unterstützung bedanken.
Trotzdem die Artikel auf meinem Blog haben noch mehr Aufmerksamkeit verdient. Es geht hierbei nicht um mich, es geht um ausschließlich um die…

— Wolfgang Tietze (@WolfgangTietze3) August 14, 2026

ניסיון עיתונאי, פוליטיקה ועימותי תחקיר ישנים

לפי דבריו, וולפגנג טיצה עובד בעיתונות מאז 1983. כלומר, הקריירה שלו החלה זמן רב לפני SPIEGEL TV ולפני תחקירי עזה הנוכחיים שלו.

ב-1986 עבד גם עבור מגזין ARD Monitor. טיצה מציין כתבה על פרשת הבנייה בברלין כאחת מעבודות התחקיר המוקדמות שלו. במהלך הפרשה התפטרו, בין היתר, הסנאטור לענייני פנים של ברלין מטעם ה-CDU, היינריך לומר וסנאטורים נוספים.

גם בזירה הפוליטית טיצה היה אז פעיל בעצמו. עד סוף 1990 הוא היה חבר ברשימה האלטרנטיבית של ברלין, ובתקופות מסוימות גם בוועד המנהל ובמועצת הצירים שלה. פעילותו הפוליטית באותה תקופה מתועדת גם בחומרי ארכיון בני הזמן.

בין 1990 ל-2003 עבד טיצה עבור SPIEGEL TV ועבור DER SPIEGEL. לתקופה זו שייכים תחקירים ועימותים שמעסיקים אותו עד היום.

אחד מהם נוגע ל-פתיחת חומת ברלין במעבר הגבול בורנהולמר שטראסה ב-9 בנובמבר 1989. הסוכנות הפדרלית לחינוך פוליטי מתעדת כי צוות של SPIEGEL TV חזר למקום שנה לאחר מכן ושחזר את האירועים. וולפגנג טיצה מוזכר שם כ-שותף לתחקיר .

טיצה עצמו מציג את הדברים באופן מרחיק לכת יותר. הוא אומר שחקר אז לבדו את הרקע לפתיחת החומה, ומבקר כבר שנים את העובדה ש-תפקידו בהצגה המאוחרת יותר של התחקיר לא זכה להכרה הולמת.

עימות שני נוגע לתחקיריו ארוכי השנים על עברם של פוליטיקאים בולטים בשטאזי לאחר תום גרמניה המזרחית. טיצה מספר כי במשך חודשים ראיין עובדים לשעבר של המשרד לביטחון המדינה, ובמסגרת זו אסף חומר על פעילותו של ראש ממשלת גרמניה המזרחית האחרון, לותאר דה מֵזְיֶיר . בחומרי התיקים שנחשפו לאחר מכן זוהה דה מֵזְיֶיר כמי שהיה איש קשר לא-רשמי של השטאזי תחת שם הקוד „צֶ’רְנִי“ , דבר שדה מֵזְיֶיר עצמו הכחיש תמיד.

טיצה מאשים את סביבתו העיתונאית לשעבר בכך שתפקידו שלו בתחקירים אלה לא נותר גלוי במידה המתאימה. העימות הזה עם מקורות, מחברוּת וייחוס עיתונאי נמשך אפוא, באופן עקבי למדי, עד לעבודותיו הנוכחיות.

עוד ב-2023 פורסם ב-SPIEGEL התחקיר שנכתב במשותף עם סוון רבל, „פוטין, ה-RAF ודיטמר מדילינגן“.

הביוגרפיה העיתונאית והפוליטית שלו רחבה בהרבה מכפי שמאמר המלצה יחיד יכול להציג. ובכל זאת, הרקע הזה חשוב לביקורת התקשורתית הנוכחית שלו: טיצה מכיר מערכות עריכה גדולות, רשתות פוליטיות ותחקירי מקורות ממושכים לא רק מנקודת מבטו של צופה מן הצד.

המבט שמאחורי החומר שפורסם

מוקד מרכזי בעבודתו הנוכחית הוא מקורו של חומר עיתונאי מעזה. טיצה עוסק בצלמים, באנשי תקשורת מקומיים, בסוכנויות ידיעות בינלאומיות וב-חומר שמופיע בהמשך בכתבות גרמניות.

תפקיד מיוחד ממלא בהקשר זה חסן אסלאיח, ששמו מופיע גם כחסן אסליה. חבר חמאס ואחד המשפיענים רבי-ההשפעה ביותר בעזה בקרב הפלסטינים. ללא קשר לסיווג הזה, מתועד כי אסלאיח סיפק חומר לתקשורת הבינלאומית. סוכנות Associated Press הודיעה בנובמבר 2023 כי לא תעבוד עוד עם אסלאיח, שבעבר עבד מעת לעת כפרילנסר עבור סוכנות הידיעות ועבור כלי תקשורת בינלאומיים אחרים.

במאי 2025 דיווחה Reuters, כי ישראל מאשימה את אסליה בכך ש-עבד עבור חמאס והשתתף במתקפה ב-7 באוקטובר 2023. במקביל תיארה אותו רויטרס כאיש תקשורת פלסטיני מוכר בעל מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות. אסלאיח נהרג במאי 2025 בתקיפה ישראלית בבית החולים נאצר.

אולם מבחינת התחקיר של טיצה, הסיפור אינו מסתיים בכך. הוא אינו רואה באסלאיח ספק תמונות מבודד, אלא חלק מסביבה רחבה יותר של אנשי תקשורת מקומיים, מפיצים, צלמים ומקורות. להערכת טיצה, הרשת הזאת ממשיכה להתקיים ופועלת גם לאחר מותו של אסלאיח. בדיוק את הקשרים האנושיים האלה ואת דרכי הפרסום האלה הוא מנסה להציג לעין בתיקים שלו.

בנוסף, מדובר בצילומים הקשורים ל-7 באוקטובר 2023, ב-בית החולים א-שיפא ובאנשי צוות ובצלמים מקומיים של כלי תקשורת מערביים. באתר שלו מרכז טיצה את העבודות האלה ב-תיקים ובתחקירים יחידים על עזה, מקורות תקשורת וצלמים.

מה פירוש „פורנזיקה תקשורתית“ מתברר באמצעות מקרים קונקרטיים.

בתחקיר שלו „ממטבח הרעל של תעמולת חמאס“ בוחן טיצה חומר וידאו שבכתבה של Monitor כונה „סרטון טלפון נייד“ . הוא משווה קטע מתוך הכתבה ששודרה לפרסום המקורי שאיתר, ובוחן בין היתר את מיקום סימן המים וכן את מועד פרסום החומר. מההשוואה הזאת הוא מסיק את ביקורתו על סימון המקורות בכתבה .

דוגמה שנייה מספק „תיק מס‘ 6: ARD, חמאס ואוסאמה מעזה“. שם משחזר טיצה רצף פרסומים של הצלם אוסאמה ס. עאשי, שעבד לאחר מכן עבור ARD, מ-7 באוקטובר 2023. הוא ממקם סרטונים מסוימים מבחינה כרונולוגית וגאוגרפית , ובהם צילומים ב-מתחם א-שיפא, ומשווה את התחקיר הזה לקרדיטים המאוחרים יותר של ARD, שבהם עאשי מוזכר כצלם.

השוואות כאלה הופכות את השיטה למוחשית: נקודת המוצא היא חומר נגיש לציבור, שמקושר זה לזה מבחינה כרונולוגית, חזותית ואנושית.

מדוע שאלת המקורות חשובה כל כך בעזה

כלי תקשורת בינלאומיים מסתמכים בסיקור שלהם מעזה במידה ניכרת על צלמים מקומיים, אנשי צוות, סוכנויות, מתווכים, עדי ראייה וחומר שמסופק להם .

עבור הקורא או הצופה הרגיל נותר לעיתים קרובות סמוי מן העין, מי יצר במקור את הצילום, מתי הוא פורסם לראשונה ובאמצעות אילו אנשים או פלטפורמות הגיע לבסוף למערכת מערבית.

כך הופך מקור החומר עצמו למידע עיתונאי.

בדיוק כאן נכנסת עבודתו של טיצה. במקום לדון רק באמירה של כתבה טלוויזיונית מוגמרת, הוא בוחן את התמונות, הפרסומים והאנשים המעורבים שבבסיסה. ההבדל המכריע טמון במושא התחקיר: לא רק הכתבה שפורסמה מנותחת, אלא החומר שממנו נוצרה.

לא להאמין, אלא לעקוב אחר התהליך

מבחינתי, בכך טמונה הנקודה החשובה ביותר בהמלצה הזאת. אמינות עיתונאית לא צריכה להיות תלויה רק בשם שמופיע מעל כתבה. סמכות אינה תחליף לראיה.

ב-WolfgangTietze.de נותר לעיתים קרובות נתיב התחקיר גלוי . טיצה משלב צילומי מסך, סרטונים, השוואות תמונות, מועדי פרסום ומקורות ישירות בתיקים שלו. כך יכול הקורא להבין אילו ממצאים הובילו למסקנה מסוימת.

זהו מבחינתי העיקרון העיתונאי החזק יותר: לא לדרוש אמון, אלא להנגיש את החומר.

הקורא יכול להמשיך בעצמו, לפתוח מקורות, להשוות צילומים ולעקוב אחר רצפים כרונולוגיים. כך תחקיר אינו הופך לטענה גרידא שיש להאמין לה בגלל שמו של המחבר.

הפירוט הוא חלק מהעניין

התיקים של טיצה אינם טקסטים שנועדו לרפרוף מהיר. הם צפופים, לעיתים ארוכים מאוד, ודורשים תשומת לב. רצפי תמונות, שרשראות מקורות, אנשים ורצפים כרונולוגיים מתועדים בפירוט.

אינני רואה בכך חיסרון. פירוט לעולם לא צריך להיות מטרה בפני עצמה, אך הקשרים מורכבים אינם נעשים מובנים יותר כאשר מקצרים את שלבי הביניים המכריעים.

הדבר נכון במיוחד לתחקירי תקשורת. כותרת יכולה לומר מה נטען. אך היא עדיין אינה מסבירה מה מקורו של מידע, באיזה מסלול עבר ומדוע יש לראות בו מידע מבוסס.

גם ב-SCHLAGSEITE.eu המאמרים ארוכים לעיתים קרובות מסיבה זו. חשוב לי יותר להסביר הקשר באופן מובן, מאשר לדחוס באופן מלאכותי עניין מורכב לשלושה פסקאות. מי שמספק רק כותרות עדיין לא מספק הקשר.

כאשר הביקורת מופנית כלפי המעסיק לשעבר

העימותים מתקופת עבודתו הקודמת ב-SPIEGEL אינם משפט ביוגרפי צדדי שנסגר מבחינת טיצה. הביקורת התקשורתית הנוכחית שלו מופנית שוב ושוב גם כלפי המערכת שבה עבד בעצמו שנים רבות.

בקיץ 2026 פרסם כמה מאמרים על סיקור עזה של SPIEGEL. ב-מאמריו על עיתונות ותחקיר תקשורתי הוא מתעד גם את חילופי הדברים שלו עם האחראים במעסיקו לשעבר ומנסח ביקורת ברורה על האופן שבו טופלו תוצאות תחקיריו.

כך מקבלת ביקורת התקשורת הנוכחית שלו רקע אישי מאוד, אך בה בעת רלוונטי מבחינה עיתונאית: הוא בוחן מערכת שאת דרכי עבודתה, מבניה ותהליכי העריכה שלה הוא מכיר מניסיון אישי של שנים.

המלצה לקוראים שרוצים להעמיק

WolfgangTietze.de אינו אתר שנועד לסקירת חדשות מהירה. מי שנכנס אליו צריך להביא איתו זמן ותשומת לב.

בתמורה מקבלים גישה לשיטת עבודה שבה תמונות, מועדי פרסום, אנשים ומקורות אינם רק מוזכרים, אלא מושווים זה לזה.

דווקא בסיקור עזה, המבט הזה אל מאחורי המוצר התקשורתי המוגמר מעניין. מי שאינו רוצה רק לדעת מה דווח, אלא גם להבין על איזה חומר מבוסס הסיפור וכיצד החומר הזה סווג, ימצא שם חומר רב לקריאה נוספת.

לקוראים כאלה, WolfgangTietze.de הוא המלצת קריאה ברורה.