הדיון ברעב בעזה מתמקד ברחבי העולם בעיקר בטענה שישראל מרעיבה בכוונה את האוכלוסייה. תשומת לב מועטה בהרבה מופנית לגורם האמיתי לאסון ההומניטרי: המלחמה שחמאס פתחה בה, הלחימה שלה מתוך האוכלוסייה האזרחית והשימוש לרעה בתשתיות אזרחיות. דווקא שרשרת הסיבתיות המושמטת הזו מסבירה מדוע ישראל חייבת לפקח על משלוחים לעזה ומדוע נתוני האו״ם החדשים מטילים יותר ויותר ספק בנרטיב הרעב הקודם.
ללא מתקפת הטרור של חמאס לא הייתה מלחמה, וללא המלחמה הזו לא היה משבר הומניטרי בהיקף כזה. הדיון ברעב בעזה נותר חלקי כאשר הוא בוחן אך ורק את הפיקוח הישראלי, אך מוציא את חמאס מההיסטוריה של היווצרות המשבר.
ללא חמאס לא היה משבר בהיקף כזה
האסון בעזה לא נפל מהשמיים. הוא החל בטבח שביצעו חמאס וארגוני טרור פלסטיניים נוספים ב־7 באוקטובר 2023. כ־1,200 בני אדם נרצחו בישראל ו־251 בני אדם נחטפו כבני ערובה.
חמאס הייתה צריכה לצפות שמתקפה זו תוביל למלחמה. אף על פי כן, היא הקימה חלקים נרחבים מהתשתית הצבאית שלה באזורים צפופי אוכלוסין. מנהרות, מתקני פיקוד, מחסני נשק ואתרי שיגור הוקמו בתוך מבנים אזרחיים או בסמוך להם. בכך הפכה חמאס את האוכלוסייה שלה למגן אנושי של האסטרטגיה הצבאית שלה.
האחריות הפוליטית העיקרית לאסון שנוצר בעקבות זאת מוטלת אפוא על חמאס. היא פתחה במלחמה, החזיקה בני ערובה ישראלים וניהלה את פעולותיה הצבאיות מתוך סביבה אזרחית. במקביל, היא השתמשה בסבל האוכלוסייה ככלי פוליטי ותקשורתי נגד ישראל.
⚠️ הקשר המושמט
ללא מתקפת חמאס לא היו מתרחשות המלחמה והמצוקה שנוצרה בעקבותיה. מי שמטיל על ישראל את האחריות לתוצאות, אך משמיט את חמאס מהשרשרת הסיבתית, אינו מציג תמונה הומניטרית מלאה.
מדוע ישראל חייבת לפקח על משלוחים
לא כל משלוח לעזה נועד להברחה. אך כל הובלה בלתי מפוקחת עלולה לשמש לכך. ישראל אינה יכולה אפוא לאפשר מעבר בלתי מפוקח של מזון, תרופות, דלק וסחורות אחרות לאזור הנשלט בידי ארגון טרור חמוש.
חמאס וארגוני טרור אחרים השתמשו במשך שנים בנתיבי אספקה אזרחיים ובמוצרים המכונים ״דו־שימושיים״ לצרכים צבאיים. מדובר במוצרים שניתן להשתמש בהם באופן אזרחי, אך הם מתאימים גם לבניית מנהרות, לייצור נשק, לתקשורת, לאספקת אנרגיה או ללוגיסטיקה צבאית.
לכן ישראל חייבת לבדוק אם המשלוחים מכילים כלי נשק, רכיבים אסורים או מוצרים בעלי שימוש צבאי שלא אושרו. לפי נתוני הגוף הישראלי לתיאום פעולות הממשלה בשטחים, COGAT משלוחי סיוע אושרו באופן עקרוני, בתנאי שנרשמו מראש ועברו את הבדיקה הביטחונית. משלוחים שכללו מוצרים דו־שימושיים בעייתיים נדרשו להישלח בחזרה או להיארז מחדש.
בדיקות אלה דורשות זמן ובהכרח מעכבות גם סיוע לגיטימי. העיכוב אינו אפוא פשוט תוצאה של שרירות ישראלית. הוא תוצאה של המצב הביטחוני שחמאס עצמה יצרה באמצעות הברחות, טרור ושימוש צבאי פסול במוצרים אזרחיים.
ממשלה ישראלית שהייתה מאפשרת למשאיות להיכנס ללא בדיקה לשטח השליטה של הארגון שביצע טבח ב־7 באוקטובר ועודנו מחזיק בני ערובה, הייתה מסכנת בחוסר אחריות את אוכלוסייתה שלה.
לפיכך חמאס נושאת באחריות גם לכך שאספקה מהירה ובלתי מפוקחת לחלוטין של עזה אינה אפשרית. האוכלוסייה משלמת שוב את המחיר על אסטרטגיה שבה מבנים אזרחיים מנוצלים צבאית, ולאחר מכן ישראל מואשמת באמצעי הביטחון הנובעים מכך.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv
מה האו״ם וארגוני הסיוע משמיטים לעיתים קרובות
בהצהרות של האו״ם ושל ארגוני סיוע רבים, הפיקוח, ההגבלות והעיכובים הישראליים עומדים באופן קבוע במרכז. באופן בולט הרבה פחות מוסבר מדוע הפיקוח הזה נחוץ מלכתחילה.
כך נוצר הרושם שישראל ניתקה מרצונה אוכלוסייה בלתי מעורבת ממזון. השליטה הצבאית של חמאס, שליטתה בעזה, האפשרות שנתיבי אספקה ינוצלו לרעה והסיכונים הביטחוניים הנובעים ממוצרים דו־שימושיים נעלמים לעומת זאת לעיתים קרובות באותיות הקטנות.
גם הבעיות בתוך עזה מוצגות לעיתים קרובות באופן פשטני בדיון הפוליטי. ארגוני או״ם תיעדו בעצמם, שמשלוחי סיוע נבזזו, הותקפו בידי קבוצות חמושות או נפרקו בידי המוני אנשים לפני שהגיעו לנקודות החלוקה המיועדות להם. אירועים כאלה אינם אומרים באופן אוטומטי מי לקח לעצמו כל משלוח ומטען. עם זאת, הם מראים ש־הגעתה של משאית לגבול עדיין אינה אומרת שמטענה יגיע באופן מסודר לנזקקים.
לכן למשבר האספקה היו כמה רבדים: המלחמה שחמאס פתחה בה, תשתיות שנהרסו, קריסת הסדר האזרחי, ביזה, חלוקה לקויה ובדיקות ביטחוניות ישראליות הכרחיות. מי שמזכיר רק את הנקודה האחרונה הופך את הסיבה והתוצאה.
האו״ם וארגוני הסיוע רשאים לבקר את ההשלכות ההומניטריות של הפיקוח הישראלי. אך אז עליהם להסביר באותה בהירות איזה ארגון טרור הפך את הפיקוח הזה להכרחי.
נתוני או״ם חדשים על הרעב בעזה
ב־3 באוגוסט 2026 פרסם חוקר הנתונים מארק זלוכין ב־Jewish Chronicle ניתוח של נתוני אשכול התזונה בהובלת יוניסף.
לפי הניתוח של זלוכין שיעור התת־תזונה החריפה בקרב ילדים באזורים שנבדקו בעזה, שנמדד באמצעות מדד ה־Weight-for-Height Z-Score, בקיצור WHZ, עמד על בין 0.2 ל־0.8 אחוזים. לפיכך היו הערכים נמוכים בהרבה מסף ה־IPC לתת־תזונה חריפה, שהוא אחד מכמה קריטריונים לסיווג רעב. לפי נתוני זלוכין, בחלק מהמקרים הם אף היו נמוכים מהרמה שלפני המלחמה, שעמדה על 0.8 אחוזים.
לתוצאות אלה יש משמעות פוליטית רבה, משום שסיווג הרעב בשנה הקודמת התבסס במידה רבה על שיטת מדידה אחרת.
ההמרה השנויה במחלוקת בין MUAC ל־WHZ
לסיווג רעב משתמשת מערכת ה־IPC בכמה קריטריונים. בכל הנוגע למצב התזונתי של ילדים, הסף המקובל הוא לפחות 30 אחוזים של תת־תזונה חריפה לפי שיטת WHZ. לחלופין מציינת מערכת ה־IPC בערך 15 אחוזים לפי שיטת MUAC, שבה נמדד היקף הזרוע העליונה האמצעית.
ההמרה הזו מבוססת על ההנחה ש־WHZ מזהה בערך פי שניים מקרים מ־MUAC. אולם בסיווג הרעב בעזה לא היו מספיק נתוני WHZ בני־השוואה. לכן נעשה שימוש בערכי MUAC.
נתוני ההשוואה המקומיים החדשים מטילים ספק בהנחה הזו. לפי הניתוח של זלוכין, ערכי ה־WHZ בעזה לא היו גבוהים פי שניים, אלא היו נמוכים באופן עקבי מערכי ה־MUAC שנמדדו באותה עת.
מנגד עומדת ההערכה הרשמית של Famine Review Committee . הוועדה קבעה בדצמבר 2025, לאחר בחינה מחודשת, שהשימוש בסף MUAC של 15 אחוזים עבור עזה היה מוצדק מבחינה מתודולוגית. על בסיס נתוני השוואה אזוריים, היא חישבה יחס של כ־1.9 בין שני ערכי השכיחות.
לפיכך השאלה לא הוכרעה סופית. הנתונים החדשים מעזה סותרים את הערכת ה־IPC הרשמית ומבססים מחלוקת מתודולוגית. עם זאת, הם אינם מאפשרים לקבוע באופן מוחלט שההמרה הקודמת כבר הופרכה.
כמו כן, אין בכך הוכחה אוטומטית שב־2025 לא היה כלל משבר רעב חמור. בין המדידות דאז לנתונים החדשים היו הפסקת אש, משלוחי סיוע גדולים יותר ותוכניות תזונה מורחבות. המדידות מתארות תקופות זמן שונות.
לכן הממצאים החדשים מחייבים בחינה פתוחה של ההנחות הקודמות. אין להתעלם מהם, אך גם אין להציגם כהפרכה סופית.
ה־IPC עצמו מציין שסיווג רעב מתאר תנאים שנצפו. הוא קובע במפורש שאינו אומר דבר על סיבתיות או על כוונה. אף על פי כן, הסיווג הוצג פעמים רבות בזירה הפוליטית כאילו הוכיח מדיניות ישראלית מכוונת של הרעבה.
מסקנה זו אינה קבילה. אפילו רעב שנקבע באופן מדויק עדיין אינו עונה על השאלה מי גרם לו, איזה תפקיד מילאו הלחימה, הביזה ובעיות החלוקה, או אם מדינה כלשהי פעלה בכוונה תחילה.
מאזהרה הפכה לכתב אישום פוליטי
סיווג הומניטרי הפך בתוך זמן קצר לכתב אישום מוסרי ומשפטי נגד ישראל. ביטויים כמו ״רעב ככלי נשק״, ״הרעבה מכוונת״ ו״השמדה״ הופצו, אף שסיווג ה־IPC עצמו אינו קובע כוונה כזו.
בין משבר אספקה חמור לבין מדיניות הרעבה מכוונת קיים הבדל מכריע. כדי לבסס את הטענה בדבר כוונה, אין די באספקה לקויה, במשלוחים שהתעכבו או בתשתיות שנפגעו.
הנתונים החדשים מראים גם שמצב התזונה יכול היה להשתנות באופן משמעותי בעקבות הרחבת המשלוחים ושיפור תוכניות הסיוע. הדבר מצביע על משבר אספקה חמור שנגרם עקב המלחמה, אך ניתן להשפיע עליו. אין זו הוכחה למדיניות השמדה ישראלית בלתי־משתנה.
ישראל נאלצה ליישב בין שתי חובות: לאפשר סיוע הומניטרי ולמנוע הגעת נשק או מוצרים בעלי שימוש צבאי לחמאס. אפשר וצריך לבחון באופן ביקורתי אם כל החלטה בודדת הייתה נכונה. אולם מן הצורך בבדיקות כאלה לא נובעת כוונה להרעיב את האוכלוסייה למוות.
מה הנתונים החדשים באמת מראים
המספרים העדכניים אינם עונים בדיעבד על כל שאלה הנוגעת לקיץ 2025. אך הם מצביעים על שלוש נקודות מרכזיות:
- התת־תזונה החריפה שנמדדה לאחרונה הייתה נמוכה במידה ניכרת מסף ה־IPC הקובע עבור קריטריון יחיד זה.
- ההמרה בין WHZ ל־MUAC ששימשה עבור עזה מוטלת בספק מתודולוגי בעקבות נתונים מקומיים חדשים.
- לא ניתן להסיק מסיווג IPC מדיניות ישראלית מכוונת של הרעבה.
מעל הכול, הנתונים החדשים אינם משנים דבר בשרשרת הסיבתיות של המלחמה. חמאס פתחה במלחמה, ניהלה אותה מתוך סביבה אזרחית ויצרה באמצעות טרור, סיכוני הברחה ושימוש צבאי פסול את התנאים שבהם ישראל חייבת לפקח על משלוחים.
✔️ לסיכום
תושבי עזה סובלים. אולם השאלה המכרעת היא מדוע. חמאס פתחה במלחמה, עשתה שימוש לרעה בתשתיות אזרחיות ויצרה את המצב הביטחוני שהופך את הפיקוח הישראלי על משלוחים להכרחי. נתוני האו״ם החדשים מטילים נוסף על כך ספק במתודולוגיה של סיווג הרעב הקודם ואינם מוכיחים מדיניות ישראלית מכוונת של הרעבה.
הסיוע ההומניטרי חייב להגיע לתושבי עזה. אך אסור לשלם על הסיוע בעיוות ההיסטוריה.מי שמדבר רק על עיכובים בהובלות, אך מסתיר את ההברחות האפשריות ואת השימוש הצבאי לרעה בידי חמאס, מוציא את הסיבה מהדיון.
לכן הנתונים החדשים מערערים יותר מאשר רק סיווג רעב שנוי במחלוקת. הם מערערים נרטיב שפוטר את חמאס מאחריות והופך את ישראל לגורם היחיד לאסון שנגרם בידי טרוריסטים.
ℹ️ בסיס עובדתי ומקורות ראשוניים למאמר 📑
▶️ סיווג משולב של שלבי ביטחון המזון:
עובדות על רעב
הסבר רשמי לקריטריונים לסיווג רעב, לערכי הסף של WHZ ושל MUAC, וכן להבהרה שהסיווג אינו קובע דבר לגבי הסיבה או הכוונה.
▶️ סיווג משולב של שלבי ביטחון המזון:
סיווג IPC של אי-ביטחון תזונתי חריף
תיאור חמשת שלבי ה-IPC, המדדים שבהם נעשה שימוש וההקשר המתודולוגי של ביטחון תזונתי.
▶️ ועדת בחינת הרעב:
הצהרה בנוגע לסף ה-MUAC בעזה, דצמבר 2025
בחינה רשמית מחודשת של סף ה-MUAC ששימש לגבי עזה והנימוק ליחס שהונח בין שיעורי השכיחות של MUAC ושל WHZ.
▶️ הג’ואיש כרוניקל:
כיצד מחקר של האו״ם מנפץ את נרטיב ההרעבה בעזה
ניתוח מאת מארק זלוכין של נתוני אשכול התזונה ושל היחס בין מדידות ה-WHZ וה-MUAC.
▶️ מתפ״ש:
המאמצים ההומניטריים של ישראל
הצגה ישראלית של הבדיקות הביטחוניות, הטיפול בפריטים דו-שימושיים שלא אושרו ותיאום משלוחי הסיוע ההומניטרי.
▶️ האו״ם ותוכנית המזון העולמית:
סיוע הומניטרי בעזה וביזה חמושה
חומר של האו״ם על הביזה המאורגנת הגוברת של משלוחי סיוע הומניטרי בידי קבוצות חמושות.
🔎 גילית טעות, ביקורת או תוספת?
SCHLAGSEITE.eu דוגלת בתחקיר קפדני ובתיקונים שקופים. גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור שבור? שלח לי את הערתך. אם אפשר, נא לציין מקור שניתן לאמת.
