בליל 31 בינואר 2018 גנב המוסד חלק ניכר מארכיון הגרעין של איראן ממחסן בדרום טהרן. לא צילם. לקח.
בדרום טהרן עמד מחסן שלא נראה מיוחד בשום צורה. לא כור. לא בסיס צבאי. לא מבנה שהיה מושך תשומת לב בחלוף על פניו. אולם מאחורי קירותיו הלא בולטים אוחסנו עשרות אלפי עמודים, אמצעי אחסון, מסמכים טכניים, תמונות וחומרי פרויקט מתוכנית איראנית קודמת, שכללה עבודות מתואמות שהיו רלוונטיות לפיתוח ראש נפץ גרעיני.
שוראבאד הוא אזור תעשייה בדרום טהרן: אולמות, בתי מלאכה ושטחי אחסון. סביבה שבה אפשר להסתיר מבנה היטב דווקא בכך שלא מסתירים אותו.
דווקא שם, לפי ממצאים ישראליים, ריכזה איראן כמויות גדולות של מסמכים ישנים. עבור המוסד הייתה זו הזדמנות נדירה: חלק ניכר מהתיעוד היה במקום אחד.
מה שהחל באותו לילה הפך לאחד המבצעים המרהיבים ביותר של המוסד שנודעו לציבור.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv
מחסן, 32 כספות, מטרה אחת
לפי מידע ישראלי ושחזורים מאוחרים יותר, איראן ריכזה בשוראבאד מסמכים על המחקר הגרעיני הקודם שלה, שהיה רלוונטי מבחינה צבאית, מתוך מאגרי מידע שונים.
המסמכים לא הושמדו, אלא נאספו ונשמרו. אי אפשר להוכיח מכך מדוע רצתה טהרן לשמור אותם. דבר אחד ברור: לתיעוד עדיין היה ערך.
שחזורים מאוחרים יותר דיווחו על 32 כספות במבנה. לפי הדיווחים, הסוכנים הכירו את מבנה המתחם, את שגרת הצוות וכנראה גם את הכספות שבהן נשמרו המאגרים החשובים ביותר.
המוסד לא הגיע לשוראבאד כדי לברר אם יש שם משהו. הוא הגיע משום שכבר ידע מה הוא מחפש.
שש שעות ו-29 דקות
לאחר רדת החשכה החל המבצע. שחזורים בני התקופה מדברים על פחות משני תריסרי סוכנים שהיו מעורבים ישירות. ראש המוסד דאז, יוסי כהן, אמר בדיעבד ב-2021 כי בצוות המבצע היו כעשרים איש.
שחזור שפורסם ב-2018 ציין חלון פעולה של שש שעות ו-29 דקות. המשמרת הראשונה הייתה אמורה להגיע בסביבות 7:00. לכן, לפי הדיווחים באותה תקופה, ההנחיה הייתה לעזוב את המבנה לכל המאוחר בסביבות 5:00.
עד אז נדרשו הסוכנים להתגבר על אמצעי האבטחה, להיכנס למבנה ולפתוח את הכספות החשובות. לשם כך נשאו, לפי הדיווחים שפורסמו, מבערים בטמפרטורה גבוהה.
הם לא פשוט עברו על כספת אחר כספת. ההכנות סיפקו להם רמזים אילו מכלים יש לפתוח תחילה. כל דקה בכספת הלא נכונה הייתה חסרה מאוחר יותר בנסיגה.
במרכז הפיקוד של המוסד בישראל התנהל המבצע במקביל. כהן סיפר ב-2021, כי תמונות ותיאורים של המסמכים שנמצאו הועברו בזמן אמת לישראל. כאשר הופיעו על המסכים המסמכים הראשונים בשפה הפרסית, היה ברור למפקדי המבצע: הצוות מצא לפניו את הארכיון שחיפש.
בכספות שנפתחו היו מסמכים של תוכנית ששמה היה מוכר זה מכבר לשירותי המודיעין המערביים ולסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית: פרויקט אמאד.
הסבא״א כבר קבעה ב-2015, כי איראן ביצעה לפני סוף 2003 פעילויות מתואמות שהיו רלוונטיות לפיתוח ראש נפץ גרעיני. חלק מהעבודות נמשכו לאחר מכן, אך כבר לא כחלק מאותה תוכנית כוללת ומתואמת. לגבי פעילויות רלוונטיות לאחר 2009, הסוכנות לא מצאה ראיות אמינות.
המוסד לא גילה אפוא באותו לילה לראשונה שאיראן עסקה בעבר במחקר גרעיני בעל רלוונטיות צבאית.
מה שהיה בשוראבאד היה דבר אחר: מסמכי פרויקט איראניים, רישומים טכניים, תמונות, סרטונים, אמצעי אחסון ותוכניות ארגוניות.
לא ניתוח של שירות מודיעין זר. לא השערה של מפקח. הארכיון של איראן עצמה.
לא לצלם — פשוט לקחת
עבור שירות מודיעין, כבר היה זה הישג עצום לצלם את המסמכים ולהיעלם. אבל התוכנית המשיכה הלאה. ישראל רצתה את המקור.
אפשר היה לבדוק את חומרי המקור, להשוות ביניהם ולהציגם למדינות אחרות או למומחים לבדיקה. המקור, על מקורו, חומרו והקשריו, אפשר בדיקה טובה בהרבה מתצלומים בודדים.
לכן נעלמו מהכספות תיקיות ואמצעי אחסון. כיצד הוצא החומר לאחר מכן מטהרן ולבסוף מאיראן, עדיין אינו ידוע לציבור במלואו. נתיב המילוט המדויק לא הוכח. כל דבר מעבר לכך יהיה ספקולציה.
בסביבות 7:00 התגלתה הפריצה. הרשויות האיראניות פתחו בעקבות זאת במצוד כלל-ארצי. לפי מידע ישראלי, החומר הועבר בכמה נתיבים. כיצד יצא מאיראן, עדיין אינו ידוע לציבור. לא נודע על מעצר צוות המבצע.
חצי טונה של סודות
כמעט שלושה חודשים נותר המבצע לא ידוע לציבור. ואז הגיע 30 באפריל 2018.
בנימין נתניהו הופיע מול המצלמות בתל אביב. מאחוריו עמדו מדפים עמוסים בקלסרים ושורות של אמצעי אחסון. כעת סיפרה ישראל לעולם מה התרחש באותו לילה בינואר.
נתניהו העריך את החומר בכ-55,000 עמודי נייר וב-55,000 קבצים דיגיטליים נוספים על גבי 183 תקליטורים. בסך הכול, כחצי טונה.
הניסוח המוכר ביותר שלו באותו ערב היה קצר: ״איראן שיקרה. בענק.״
מה באמת הראה ארכיון הגרעין של איראן
המצגת לא הראתה שב-2018 כבר הייתה בידי איראן פצצת אטום מוגמרת. הדבר החשוב היה אחר: הארכיון תיעד בפירוט עד כמה הגיע המחקר הגרעיני הקודם של איראן שהיה רלוונטי מבחינה צבאית.
ניתוח שפורסם מאוחר יותר מטעם המכון למדע ולביטחון בין-לאומי הגיע, על סמך מסמכי הארכיון, למסקנה שתוכנית אמאד כוונה לחמישה ראשי קרב גרעיניים, שכל אחד מהם נועד להיות בעל עוצמה של כעשרה קילוטון, ותכננה שילוב עתידי במערכות נשיאה בליסטיות.
ניתוחים נוספים הצביעו על עבודות בתחום פיצוצים רבי-עוצמה, על פעילויות טכניות הקשורות לפרצ’ין וכן על תוכניות ארגוניות ורישומים של תחומי עבודה שונים בתוכנית.
סבא״א הכירה כבר בקווים הכלליים של העבודות הקודמות בעלות הרלוונטיות הצבאית. החידוש היה צפיפות החומר ומקורו: אוסף נרחב של מסמכי מקור איראניים על התוכנית של איראן עצמה.
שר החוץ האמריקאי דאז, מייק פומפאו, אמר ביום המצגת שמומחים אמריקאים בדקו מסמכים רבים. המסמכים שבדקו היו אותנטיים.
גם עצם קיומם של המסמכים הללו היה ראוי לציון. תוכנית יכולה להסתיים. הידע שנוצר במסגרתה נשאר.
יותר ממבצע מודיעיני
לפרסום הייתה מלכתחילה גם ממד פוליטי. בוושינגטון התנהל באותה עת ויכוח אם על ארצות הברית להישאר ב-JCPOA.
לפי Axios בהסתמך על גורם ישראלי בכיר, נתניהו עדכן את הנשיא דונלד טראמפ ואת חברי ממשלו כבר ב-5 במרץ 2018 על ניתוח ראשוני של הארכיון.
ההצגה הפומבית ב-30 באפריל נערכה ימים ספורים בלבד לפני החלטתו של טראמפ על עתיד ההסכם. נתניהו השתמש בחומר כטיעון לכך שאיראן לא חשפה במלואה את עברה הגרעיני הצבאי. תומכי ה-JCPOA השיבו שדווקא עבר זה מראה מדוע יש צורך בהגבלות מחמירות ובפיקוח בין-לאומי.
עבור מבקרי ההסכם פגע הארכיון בנקודה רגישה: טהרן שמרה מסמכי מקור נרחבים של תוכנית קודמת בעלת רלוונטיות צבאית. בכך קיבלה השאלה עד כמה חשפה איראן באמת את עברה הגרעיני חומרה חדשה.
ב-8 במאי 2018 הודיע טראמפ על פרישת ארצות הברית מה-JCPOA. בנאומו הוא התייחס במפורש למסמכי המודיעין שישראל פרסמה זמן קצר קודם לכן, והציג אותם כראיה לכך שאיראן ביקשה בעבר להשיג תוכנית נשק גרעיני. שמונה ימים לאחר המצגת של נתניהו, ארכיון הגרעין כבר היה חלק מהנימוק האמריקאי הרשמי לשינוי הכיוון.
מדוע הביקורת על 30 שנה מחמיצה את העיקר
הטענה היא שישראל מזהירה כבר עשרות שנים מפני פצצה איראנית. ובכל זאת, עד היום אין בידי איראן נשק גרעיני שהוכח ככזה. לכן, כביכול, האזהרה הייתה מוגזמת.
זו מסקנה חלקית מדי. השאלה החשובה אינה אם לאיראן יש עד היום פצצה שהוכח כי היא מחזיקה בה, אלא עד לאן הייתה התוכנית מגיעה ללא הגבלות, פיקוח, חבלה ונסיגות חוזרות ונשנות.
תחזיות מסוימות לגבי מועדים קונקרטיים היו נחרצות מדי והתבררו כשגויות. בה בעת, ממשל ברק אובמה הניח ב-2015 שזמן ה״פריצה״ של איראן עומד על כחודשיים עד שלושה חודשים בלבד. הכוונה הייתה לזמן הדרוש לייצור כמות מספקת של חומר בקיע לנשק גרעיני, לא לזמן הדרוש לייצור פצצה מבצעית.
תוכנית שנדחקה לאחור אינה מפריכה את הסכנה שבגללה היא נדחקה לאחור.
השעון הוחזר לאחור שוב ושוב
ה-JCPOA נועד בדיוק להאריך מחדש את פרק הזמן הזה. איראן צמצמה, בין היתר, את מלאי האורניום ואת מספר הצנטריפוגות שהופעלו. לפי ממשל ארצות הברית דאז, היה אמור זמן ה״פריצה״ לגדול בעקבות זאת לשנה לפחות.
לכך נוספו סנקציות, פיקוח בין-לאומי, בעיות טכניות ומבצעים חשאיים. הדוגמה המוכרת ביותר היא סטקסנט. הנוזקה תקפה את מערכת השליטה בצנטריפוגות האיראניות בנתנז, שיבשה את פעילותן ופגעה בצנטריפוגות. מחקרים מאוחרים יותר מייחסים את פיתוחה לשיתוף פעולה אמריקאי-ישראלי. גם בשנים שלאחר מכן פגעו מעשי חבלה בחלקים מתשתית הגרעין האיראנית; ישראל יוחסה להם שוב ושוב, אך לא אישרה רשמית כל אחד מהמבצעים הללו.
תוכנית הגרעין האיראנית, אם כן, לא התפתחה במשך שלושה עשורים באין מפריע. היא הוגבלה, שבה לצבור תאוצה ונדחקה לאחור שוב ושוב.
שבע שנים לאחר מכן
כך יכול היה הסיפור להסתיים ב-2018. אבל הוא לא הסתיים.
לאחר פרישתה של ארצות הברית מה-JCPOA, איראן החלה משנת 2019 לצמצם בהדרגה את התחייבויותיה במסגרת ההסכם. ב-23 בפברואר 2021 הפסיקה איראן את יישום אמצעי הנוסף הקשורים ל-JCPOA, לרבות היישום הזמני של הפרוטוקול הנוסף.
במקביל עלה שיעור ההעשרה. נכון ל-13 ביוני 2025, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית העריכה את מלאי האורניום האיראני, בשיעור העשרה של עד 60 אחוזים, ב-440.9 קילוגרם.
60 אחוזים אינם עדיין פצצה ואף לא חומר באיכות המתאימה לנשק. עם זאת, הם מקצרים במידה ניכרת את מסלול ההעשרה הנוסף עד לכ-90 אחוזים של U-235, רמה הנחשבת בדרך כלל מתאימה לנשק.
ממלחמת צללים למתקפה גלויה
ב-13 ביוני 2025 החלה ישראל במתקפות נרחבות על מטרות גרעין וצבא באיראן. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אישרה נזקים, בין היתר, למתקנים בנתנז ובאיספהאן.
ב-22 ביוני תקפה גם ארצות הברית את מתקני הגרעין פורדו, נתנז ואיספהאן.
ביוני 2025 קיבלה מלחמת הצללים שנמשכה עשרות שנים חזית צבאית גלויה. לסנקציות, לדיפלומטיה, לפיקוח, למבצעי סייבר ולחבלה הצטרפו מתקפות על חלקים מרכזיים של תשתית הגרעין האיראנית.
ושוב מתחילה אי-הוודאות
המתקפות גרמו נזק למתקנים. השאלה הפתוחה בדבר החומר, הידע והיכולות שנותרו נותרה בעינה.
כבר ביוני 2026 הצהירה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי לא הצליחה לאמת במלואם את מצבם של המתקנים שהופצצו ואת גורלו של האורניום המועשר מאוד שאוחסן בהם. הבדיקות נותרו מוגבלות מאוד.
קיומו של נשק גרעיני איראני מבצעי לא הוכח בכך. אך גם שאלת הגרעין לא ירדה מסדר היום.
הבוקר שאחרי…
ובכך אנו חוזרים לשורבאד.
אולי לא המצגת של נתניהו היא התמונה החזקה ביותר בסיפור הזה. לא המצלמות, לא המדפים המלאים בקלסרים, אלא הדמיון של אותו בוקר בטהרן.
מישהו מגיע לעבודה, דלת אחת נפתחת, אחריה עוד אחת, ולבסוף מישהו עומד מול הכספות. כולן פתוחות.
חלק ניכר מתכולתן נעלם; מה שהוסתר במשך שנים כבר אינו נמצא במלואו בשליטה איראנית.
איראן הסתירה את הארכיון — המוסד מצא אותו.
מה שישראל הוציאה משורבאד לא היה פצצת אטום. היה זה הזיכרון המתועד של תוכנית מובנית קודמת: תוכניות, עבודות טכניות, ידע ארגוני וניסיון.
שבע שנים לאחר מכן שאלת הגרעין האיראנית עדיין נותרה פתוחה. התוכנית שוב חרגה מעבר לגבולות קודמים, הבדיקות הוגבלו, ומתקנים מרכזיים הותקפו.
לכן שורבאד לא היה נקודת סיום. הוא העניק לישראל יתרון.
השעון המשיך לפעול, ושוב ושוב מישהו מנסה להחזיר אותו לאחור.
ℹ️ בסיס עובדתי ומקורות ראשוניים לכתבה 📑
▶️ הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, דצמבר 2015:
הערכה סופית בנוגע לסוגיות הפתוחות שנותרו מן העבר ומההווה בעניין תוכנית הגרעין של איראן
GOV/2015/68. הערכת הסיום של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בנוגע לפעילויות מתואמות לפני סוף 2003, לפעילויות נפרדות מאוחרות יותר ולממצא שלפיו לאחר 2009 לא היו אינדיקציות אמינות לפעילויות לפיתוח מתקן נפץ גרעיני.
▶️ וושינגטון פוסט, 15 ביולי 2018:
מסמכים שנגנבו בפשיטה ישראלית נועזת על ארכיון בטהרן חושפים את היקף מחקר הנשק הקודם של איראן
שחזור הפריצה לשורבאד, ובו פרטים על 32 כספות, חלון הזמן, בחירת היעד וההכנות.
▶️ טיימס אוף ישראל, 11 ביוני 2021:
קטעים מרכזיים מראיון הטלוויזיה החושפני של ראש המוסד היוצא
סיכום דבריו של יוסי כהן על משך המבצע, על העברת התמונות בזמן אמת ועל פינוי החומר.
▶️ הצגת ארכיון הגרעין האיראני, 30 באפריל 2018:
המוסד גנב את ארכיון הגרעין של איראן והבריח אותו לישראל באותו לילה
מתעד את הנתונים הישראליים שלפיהם מדובר בכחצי טונה של חומר, ב-55,000 עמודי נייר וב-55,000 קבצים דיגיטליים על גבי 183 תקליטורים.
▶️ מחלקת המדינה האמריקאית, אפריל 2018:
ארכיון הגרעין האיראני
עמדה אמריקאית בנוגע לבחינת הארכיון ולאותנטיות של המסמכים שנבדקו.
▶️ אקסיוס, 1 במאי 2018:
נתניהו תדרך את טראמפ על „ארכיון הגרעין“ של איראן חודשיים קודם לכן
דיווח על התדרוך של נתניהו לטראמפ ב-5 במרץ 2018 ועל ההקשר הפוליטי של הפרסום.
▶️ ממשלת ארצות הברית, 8 במאי 2018:
דברי הנשיא טראמפ על תוכנית הפעולה המשותפת המקיפה
הצהרה רשמית על פרישתה של ארצות הברית מה-JCPOA.
▶️ מחלקת המדינה האמריקאית, 2015:
פרמטרים לתוכנית פעולה משותפת מקיפה בנוגע לתוכנית הגרעין של הרפובליקה האסלאמית של איראן
מתעד את ההערכה האמריקאית דאז בנוגע לזמן הפריצה האיראני ואת היעד להאריך אותו במידה ניכרת במסגרת ה-JCPOA.
▶️ המכון למדע ולביטחון בין-לאומי:
התוכנית: ארכיון הגרעין של איראן מראה כי במקור היא תכננה לבנות חמש פצצות גרעין
ניתוח המבוסס על הארכיון בנוגע לתכנון, לארגון וליעדים הטכניים של תוכנית עמאד.
▶️ היוזמה לאיום גרעיני:
מתחם ההעשרה בנתנז
רקע על העשרת האורניום האיראנית בנתנז ועל מבצע סטוקסנט.
▶️ הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ספטמבר 2025:
אימות ופיקוח ברפובליקה האסלאמית של איראן
מתעד את המלאי המוערך של 440.9 קילוגרם אורניום בשיעור של עד 60 אחוזים U-235 נכון ל-13 ביוני 2025, את המתקפות ביוני ואת אובדן הרציפות שלאחר מכן בידע על חלקים מהמלאי.
▶️ רויטרס, 8 ביוני 2026:
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית קוראת לאיראן לשוב למעורבות, בעוד המערב מפעיל עליה לחץ באמצעות החלטה
המצב הנוכחי בנוגע לפיקוח המוגבל ולאימות שעדיין אינו מלא של גורלו של האורניום המועשר מאוד.
🔎 גילית טעות, ביקורת או תוספת?
SCHLAGSEITE.eu דוגלת בתחקיר קפדני ובתיקונים שקופים. גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור שבור? שלח לי את ההערה שלך. במידת האפשר, נא לצרף מקור שניתן לבדוק.
