AfD בסקסוניה-אנהלט: ארבעה ימים לפני הבחירות לבית הנבחרים של המדינה זוכה המפלגה ל-42 אחוזים. ה-CDU מגיעה בסקר הגדול האחרון ל-22 אחוזים. בכך, ב-6 בספטמבר 2026, לא מדובר עוד רק בתוצאת מחאה חזקה, אלא באפשרות ממשית שה-AfD תוכל להוביל לראשונה ממשלת מדינה. עבור החיים היהודיים עולה כאן שאלה מורכבת יותר מהסכימה הגרמנית המקובלת של ימין ושמאל: עד כמה מפלגה יכולה להיחשב בעלת ברית אמינה של ישראל, כאשר במקביל חלקים ממדיניות ההיסטוריה והזיכרון שלה זוכים לביקורת חריפה מצד ארגונים יהודיים?

סתירה זו בדיוק הופכת את סקסוניה-אנהלט למקרה מבחן פוליטי. ממשלת מדינה אינה מחליטה על הכול. אך דווקא בתחומי החינוך, התרבות, החינוך הפוליטי ובחלקים ממדיניות הזיכרון יש לה השפעה ניכרת. ושם מצויות כמה מהיוזמות השנויות ביותר במחלוקת של ה-AfD.

למצב הפתיחה הזה יש להוסיף עובדה נוספת: הרשות להגנת החוקה של סקסוניה-אנהלט מגדירה מאז 2023 את ההתאגדות המדינתית של ה-AfD כחתירה ימנית-קיצונית מובהקת. הרשות מנמקת זאת, בין היתר, בהתקפות על כבוד האדם ועל עקרון הדמוקרטיה. ה-AfD דוחה את הסיווג וטוענת שהוא מונע משיקולים פוליטיים. מחלוקת זו אינה משנה בשלב הראשון את הסיווג הרשמי הקיים.

Passende X-Beiträge

Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv

Jüdische Allgemeine 13.10.2026 · 20:01 Uhr Die Berliner SPD und Grüne haben im Streit über den Umgang mit Antisemitismus die Sondierungsgespräche mit der Linken unterbrochen. Jüdische Allgemeine 08.10.2026 · 07:00 Uhr Auf dem »Media TLV Summit« diskutierten Experten Fragen von Technologie und Krieg, Extremismus und Antisemitismus sowie die Rolle der Medien. Jüdische Allgemeine 07.10.2026 · 19:38 Uhr Antisemitische Anfeindungen und der gestiegene Antisemitismus setzen viele Jüdinnen und Juden zusätzlich unter Druck. Auch die Nachfrage nach psychologischer Unterstützung ist gestiegen. Dr. Kleiman…

סקסוניה-אנהלט עשויה להפוך למקרה מבחן פוליטי

המספרים ברורים. ב-סקר סקסוניה-אנהלט האחרון של Infratest dimap זוכה ה-AfD ל-42 אחוזים, ה-CDU ל-22 אחוזים. מפלגת השמאל עומדת על 11 אחוזים, ה-SPD על שמונה והירוקים על שישה אחוזים. לפי סקר זה, BSW וה-FDP לא היו עוברות את אחוז החסימה, העומד על חמישה אחוזים.

יחסי הכוחות אינם ניכרים רק אצל מכון אחד. ה-ברומטר הפוליטיקה של ZDF מטעם קבוצת המחקר Wahlen העניק ל-AfD בסוף אוגוסט 40 אחוזים ול-CDU 23 אחוזים. הערכים הבודדים שונים זה מזה, אך התמונה הפוליטית הבסיסית אינה משתנה: ה-AfD מובילה בפער גדול בכמה סקרים.

עם זאת, סקר אינו תוצאת בחירות. וגם הפיכתה למפלגה הגדולה ביותר אינה פירושה אוטומטית שהיא תרכיב את הממשלה. לפי התחזיות העדכניות, רוב מוחלט ל-AfD נחשב בלתי סביר למדי. ללא רוב עצמאי היא תהיה תלויה בשותפה קואליציונית, בסובלנות כלפיה או בתמיכה פרלמנטרית אחרת. אם מה שמכונה חומת האש של שאר המפלגות תישאר בעינה, גם מנצחת בבחירות עלולה למצוא את עצמה באופוזיציה.

לשאלה כמה מפלגות אכן ייכנסו לבית הנבחרים של המדינה יש כאן חשיבות רבה. אם כמה מפלגות קטנות לא יעברו את אחוז החסימה, פחות מ-50 אחוזים מהקולות הכשרים יספיקו לרוב מוחלט של המושבים. מנגד, היעדר שותפה מגביל במידה ניכרת את מרחב הפעולה הפוליטי.

לכן לא מדובר בממשלה חד-מפלגתית של ה-AfD שכבר נקבעה מראש. מדובר בכך שאפשרות של ממשלה בהובלת ה-AfD נעשתה, ימים ספורים לפני הבחירות, מציאותית דיה כדי להתייחס ברצינות לתוכניותיה הקונקרטיות.

זיגמונד הוא הפנים, טילשניידר מעצב את מדיניות החינוך

אולריך זיגמונד הוא המועמד המוביל והפנים הגלויות לציבור של מערכת הבחירות. הצבעה עבורו היא גם הצבעה על האפשרות שראש ממשלה מטעם ה-AfD יעמוד בראש המדינה.

אולם לשאלה הנוגעת לחינוך, לתרבות ולמדיניות הזיכרון חשוב לפחות באותה מידה שם אחר: הנס-תומאס טילשניידר. חוקר האסלאם הוא הדובר לענייני חינוך של סיעת ה-AfD ונמנה עם הדמויות בעלות ההשפעה התוכניתית בהתאגדות המדינתית. בכמה כלי תקשורת הוא מוזכר כמועמד אפשרי לתפקיד שר החינוך או התרבות במקרה של השתלטות על הממשלה. עד כה לא הוצגה מועמדות רשמית לקבינט.

טילשניידר ניסח בפני Deutschlandfunk את שינוי הדגשים הרצוי לו בשיעורי ההיסטוריה באמצעות הסיסמה: „יותר ביסמרק, פחות היטלר.“

אין מדובר רק במשפט שנזרק באופן ספונטני. ה-תוכנית הממשלה של ה-AfD בסקסוניה-אנהלט כוללת פרק נפרד העוסק בעדכון תוכניות הלימודים בהיסטוריה. תחת הכותרת „יותר 1813 ו-1871“ אמורה ההיסטוריה הגרמנית של המאה ה-19 לקבל משקל רב יותר.

בכך המפלגה אינה מצהירה שהיא רוצה להוציא את תקופת הנאציזם מתוכנית הלימודים. טילשניידר מדגיש במפורש שתקופה זו שייכת להיסטוריה הגרמנית. לדבריו, עם זאת, אין לאפשר לה להאפיל על תקופות אחרות.

אפשר לדון בכך. שיעורי ההיסטוריה אכן כוללים יותר משתים-עשרה שנות היסטוריה גרמנית. לכן הנקודה המכרעת אינה שבעתיד ידברו יותר על ביסמרק. המכריע הוא התפיסה הפוליטית הכוללת שבתוכה משובצת דרישה זו.

כאשר הזיכרון הופך ל„תסביך אשמה“

בתוכנית הממשלה של ה-AfD בסקסוניה-אנהלט, ההתמודדות הגרמנית עד כה עם עברה נקשרת ל-„תסביך אשמה“ מתמשך. לפי הצגת הדברים של המפלגה, התפתחות זו תרמה לכך שגאווה לאומית נחשבת מפוקפקת ושנמנעים מהתייחסויות חיוביות להיסטוריה הגרמנית שלפני 1933.

ה-AfD מבקשת להציב מול זאת מדיניות תרבות בעלת אופי פטריוטי יותר.

הכיוון בולט במיוחד בכל הנוגע למרכז המדינתי לחינוך פוליטי. ה-AfD אינה רוצה רק לארגן אותו מחדש מבחינה מנהלית. יש לבטל את המוסד במתכונתו הנוכחית ולהחליפו ב„מכון מדינתי לחינוך מדיני ולזהות תרבותית“. דרישה זו מופיעה הן בתוכנית הממשלה והן בהצעה קודמת של סיעת ה-AfD בבית הנבחרים של המדינה.

המרכז המדינתי תומך כיום, בין היתר, בפרויקטים של חינוך פוליטי ובנסיעות של תלמידים לאתרי הנצחה לנאציזם. ביטול הרשות לא יסיים אוטומטית נסיעות כאלה. אך הוא ישנה את התשתית המוסדית, את היגיון המימון ואת הכיוון הפוליטי של עבודת החינוך הממלכתית.

ותוכנית הממשלה רחוקה מלהיות מופשטת בנקודה זו.

• בבתי הספר הציבוריים יש להניף את דגל גרמניה בכל יום לימודים. שירת ההמנון הלאומי במשותף אמורה להפוך לחלק קבוע מטקסים בית-ספריים.
• לפי תפיסת ה-AfD, לכל היותר 25 אחוזים מבני שנתון יפקדו את הגימנסיה.
• חובת הלימודים הכללית אמורה להיות מוּשלמת למעשה, או מוחלפת, בחובת חינוך. על ההורים להיות רשאים לבחור בין לימודים בבית הספר ללימודים ביתיים, כאשר ילדים הלומדים בבית ייבחנו באופן סדיר.
• הרשת „בית ספר ללא גזענות“ מותקפת במפורש בתוכנית כחלק מאותם מבנים שלפי הצגת ה-AfD זוכים למימון מהמרכז המדינתי ומכוונים פוליטית שמאלה.
• עמותות המקבלות מימון מוסדי או לפרויקטים יידרשו בעתיד להצהיר על מחויבות לסדר הדמוקרטי ול„עמדה בסיסית פטריוטית“.
• על תוכניות הלימודים להקנות במידה רבה יותר ידע על המולדת, היסטוריה לאומית גרמנית וזהות לאומית.

אפשר לתמוך בחלק מההצעות האלה, לדחות אחרות ולדון ברצינות באחרות. אך במצטבר הן מראות: לא מדובר כאן ברפורמה מנהלית קטנה. ה-AfD מתארת תפיסה אחרת של הזהות התרבותית וההיסטורית שעל מוסדות המדינה להקנות.

מה אומרים חברי הקהילות היהודיות עצמם

עד כאן אפשר היה להתייחס לדיון כאל מחלוקת בין מפלגות, אנשי אקדמיה ומשקיפים פוליטיים. אולם זו הייתה תמונה חלקית. בסקסוניה-אנהלט חיים האנשים שביטחונם ועתידם נדונים כאן.

ההתאגדות המדינתית של הקהילות היהודיות בסקסוניה-אנהלט פרסמה לקראת הבחירות לבית הנבחרים של המדינה מסמך שאלות לבחינת עמדות המפלגות. בין היתר נשאלות בו המפלגות על המאבק באנטישמיות, חופש הדת, הביטחון ועתיד החיים היהודיים במדינה.

יושבת ראש ההתאגדות המדינתית, אינססה מיסליצקה, מכבדת לדבריה כל החלטה דמוקרטית בבחירות. במקביל היא אומרת בבירור שממשלה בהובלת ה-AfD תעורר אצלה דאגה ניכרת בנוגע לתרבות הדמוקרטית, לתרבות ההנצחה, להגנת המיעוטים ולחברה הפתוחה.

פרט אחד בביקורת שלה ראוי לציון במיוחד: היהדות והחיים היהודיים אינם מוזכרים, לפי דיווחה של Deutsche Welle, בתוכנית הממשלה של ה-AfD בסקסוניה-אנהלט. הנצרות והאסלאם, לעומת זאת, זוכים לטיפול מפורט בכמה סעיפים נפרדים של התוכנית.

גם רימה פיל, מנכ״לית ההתאגדות המדינתית, מנסחת את דאגתה באופן אישי מאוד. האפשרות שה-AfD תהפוך לכוח החזק ביותר תהיה מבחינתה „סיבה ללילות ללא שינה“. במקביל היא מזהירה מפני השוואה בין ניצחון בבחירות לבין יכולת ממשית למשול. ללא מבנים, מומחיות ויכולת מנהלית, דרישות פוליטיות רבות יישארו בשלב הראשון סיסמאות.

נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, יוזף שוסטר, מרחיק לכת עוד יותר. זמן קצר לפני הבחירות הוא כינה את זיגמונד ואת טילשניידר „מתנגדי החברה הפתוחה“ והזהיר במפורש מפני העברת אחריות פוליטית לידי ה-AfD.

אפשר להסכים עם ההערכות הפוליטיות האלה או לחלוק עליהן. אך מי שכותב על ההשלכות האפשריות עבור החיים היהודיים אינו צריך להפוך את הקהילות היהודיות רק למושא הדיון. הקולות שלהן שייכים למרכזו.

החיים היהודיים אינם תלויים רק באתרי הנצחה

המשמעות המעשית של ממשלת מדינה משתרעת, נוסף על כך, מעבר לשיעורי ההיסטוריה.

באפריל 2026 אישר בית הנבחרים של המדינה אמנה מדינתית מתוקנת עם הקהילה היהודית. היא מסדירה למשך עשר שנים סוגיות מרכזיות של שיתוף הפעולה בין המדינה לקהילות היהודיות, ובהן תרבות, שימור המורשת היהודית, חינוך ומפגשים.

לצד זאת קיימים הסכמים הנוגעים למימון אמצעי אבטחה בבתי כנסת ובמוסדות יהודיים. עלויות שמירה, אבטחה מבנית-טכנית ותכנון ארוך טווח בעל ודאות אינם אפוא דיונים מופשטים, אלא משימות מדינתיות קונקרטיות מאוד.

נוסף על כך קיים ה-תוכנית המדינתית לחיים יהודיים בסקסוניה-אנהלט ולמאבק באנטישמיות. היא מאגדת פרויקטים ממשרדים שונים, מקדמת את הנראות של החיים היהודיים ויש לה איש קשר ייעודי בלשכת ראש הממשלה של המדינה. ביוני 2026 בלבד פרסמה ממשלת המדינה את דוח היישום השלישי.

ממשלה חדשה לא תוכל פשוט להעלים אמנות מדינתיות קיימות באמצעות מסיבת עיתונאים. חוקים והתחייבויות חוזיות ממשיכים לחול גם לאחר חילופי ממשלה. אך הממשלה תוכל לבחור בעלי תפקידים, לקבוע סדרי עדיפויות פוליטיים, לעצב תקציבים, לשנות תוכניות תמיכה ולהחליט אילו פרויקטים יורחבו או יקוצצו במסגרת האפשרויות המשפטיות.

בדיוק שם מדיניות הזיכרון הופכת לפרקטיקה ממשלתית.

דגל ישראל ומדיניות הזיכרון הם שני דברים שונים

ה-AfD בסקסוניה-אנהלט דוחה את ההאשמה שהיא אנטישמית. במקביל, המפלגה מציגה את עצמה במשך שנים כתומכת מובהקת בישראל.

אסור להשמיט נקודה זו רק משום שהיא אינה מתאימה היטב למגירה פוליטית נוחה.

בתוך מפלגת AfD יש פוליטיקאים שמכנים בבירור את האנטישמיות האסלאמיסטית, מגינים על זכותה של ישראל להגנה עצמית, ובייחוד מאז הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023 מתבטאים לעיתים באופן ברור משמעותית יותר בעד ישראל מנציגים של מפלגות גרמניות אחרות.

גם אי אפשר להכחיש ברצינות שהאנטישמיות האסלאמיסטית, השמאלית והקשורה לישראל הן בעיות ממשיות בגרמניה.

הגוף המדווח RIAS סקסוניה-אנהלט תיעד בשנת 2025 בסך הכול 270 תקריות אנטישמיות. מתוך 166 מקרים שניתן היה לשייך לרקע פוליטי-אידאולוגי, 81 היו בעלי רקע ימני קיצוני, 39 השתייכו לקשת השמאלית-אנטי-אימפריאליסטית ו-30 לאקטיביזם אנטי-ישראלי חוצה-קשתות.

מי שמתייחס לאנטישמיות ברצינות אינו יכול אפוא לבחור לעצמו, לא מימין ולא משמאל, את החצי הנוח לו פוליטית מתוך המציאות.

יהודים לא יהיו בטוחים יותר אם ימעיטו בחשיבותה של האנטישמיות האסלאמיסטית או השמאלית. אבל הם גם לא יהיו בטוחים יותר אם דגל ישראל יטופל אוטומטית כתעודת הכשר לאמירות מהמחנה הפוליטי של עצמך.

ℹ️ המספרים מצביעים על בעיה רחבה יותר

RIAS סקסוניה-אנהלט הצליח לשייך פוליטית 166 מתוך 270 התקריות האנטישמיות שתועדו בשנת 2025. 81 סווגו כימניות קיצוניות, 39 כשמאליות או אנטי-אימפריאליסטיות ו-30 כאקטיביזם אנטי-ישראלי חוצה-קשתות. לפיכך, אי אפשר לצמצם את האנטישמיות בסקסוניה-אנהלט למילייה פוליטי יחיד.

ה-AJC מזהה סתירה יסודית

בסוף אוגוסט פרסם הוועד היהודי האמריקאי ניתוח של מדען המדינה לארס רנסמן על אנטישמיות בתוך מפלגת AfD.

התזה המרכזית של רנסמן אינה שהמפלגה מפיצה ללא הרף שנאת יהודים גלויה ברמה הרשמית. הוא טוען תחת זאת שדפוסי חשיבה אנטישמיים בתוך תפיסת עולם רחבה יותר באים לידי ביטוי באמצעות קודים פוליטיים, נרטיבים קונספירטיביים, רוויזיוניזם היסטורי-פוליטי ודימויי אויב מסוימים .

כדוגמאות הוא מציין מונחים ורעיונות הנוגעים ל״אליטות גלובליסטיות״ כביכול, לכוחות פיננסיים נסתרים וכן לנרטיבים קונספירטיביים על חילופי אוכלוסייה המנוהלים בידי גורם כלשהו.

זוהי הערכה מדעית או פוליטית של דו״ח ה-AJC, ולא קביעה שיפוטית בנוגע לכל חבר או כל מצביע של AfD. ההבחנה הזאת חשובה.

עם זאת, ראוי לציין שהסתירה בין הסולידריות עם ישראל המוצגת כלפי חוץ לבין זרמים אחרים בתוך המפלגה אינה נבחנת רק על ידי ה-AJC.

כבר בשנת 2025 עסקו אנדראס יאקובס ופליקס בוים מטעם קרן קונרד אדנאואר בהרחבה במדיניות ישראל של AfD. הניתוח שלהם מתאר חלקים ניכרים מסולידריות זו כאינסטרומנטלית. לדעת המחברים, בין היתר, היא נועדה להעניק לגיטימציה לעוינות כלפי מוסלמים, לתקוף יריבים פוליטיים ולהסיט את תשומת הלב מזרמים קיצוניים או אנטישמיים בתוך המפלגה עצמה.

גם אמירה זו היא ניתוח ולא פסק דין. עם זאת, היא מצביעה על מנגנון קונקרטי: אפשר להציג את ישראל כניגוד חיובי לאסלאם במישור הפוליטי, ובמקביל להמשיך להפיץ נרטיבים קונספירטיביים על ״גלובליסטים״, אליטות או חילופי אוכלוסייה.

כך מתחדדת השאלה המכרעת: האם תמיכה במדינת ישראל אכן מספיקה כדי להסיק ממנה באופן אוטומטי עמדה אמינה כלפי יהודים, אנטישמיות ותרבות הזיכרון הגרמנית?

ישראל אינה טיעון נגד העבר הגרמני

אפשר להילחם באנטישמיות אסלאמיסטית ולדחות אידאולוגיות קונספירטיביות אנטישמיות מהימין.

אפשר לבקר את העוינות המבהילה כלפי ישראל בחלקים מהשמאל הפוליטי, ובכל זאת להתעקש שהזיכרון של פשעי הנאצים לא יטופל כמכשול מטריד בפני תחושת לאומיות גרמנית חדשה.

אפשר לתמוך בישראל בלי להפוך את המדינה היהודית לתו איכות בזירה הפנים-פוליטית.

ישראל אינה קיימת כדי שמפלגות גרמניות יוכלו לאשר באמצעות דגלה את הטוהר האידאולוגי שלהן עצמן.

המדינה היהודית אינה מכונת הלבנה פוליטית.

הדבר נכון בכל כיוון פוליטי. מי שממעיט בחשיבותו של טרור חמאס תחת דגל פלסטיני, או מטיל על יהודים ישראלים באופן קולקטיבי את האחריות למדיניות ממשלתם, אינו הופך לאנטיפשיסט רק משום שהוא מגדיר את עצמו כך.

מנגד, חשיבה בעייתית בימין הפוליטי אינה נעלמת רק מפני שמישהו עומד בהפגנתיות לצד דגל ישראל.

הקנה מידה זהה. אנטישמיות נשארת אנטישמיות, בלי קשר למילייה הפוליטי או הדתי שממנו היא מגיעה.

לכאורה זו אינה אמורה להיות תובנה מורכבת. בגרמניה, כנראה, נדרשים כיום לשם כך בקביעות מחקרים, דיוני פאנל וכשלושה מחנות פוליטיים בערך, שמסבירים זה לזה מדוע רק הצד האחר הוא הבעיה.

החיים היהודיים נתונים זה מכבר ללחץ

השיח מתקיים, נוסף על כך, לא בחלל ריק.

סקסוניה-אנהלט מכירה את המציאות הרצחנית של הימין הקיצוני. ב-9 באוקטובר 2019, ביום כיפור, ניסה מחבל ימני קיצוני להיכנס לבית הכנסת בהאלה. לאחר שלא הצליח בכך, הוא רצח שני אנשים מחוץ לבית הכנסת.

במקביל, ובייחוד מאז 7 באוקטובר 2023, האנטישמיות הקשורה לישראל גברה מאוד. RIAS סקסוניה-אנהלט תיעד בשנת 2025 בסך הכול 122 תקריות של אנטישמיות הקשורה לישראל. בשנה הקודמת היו 68 תקריות כאלה.

החיים היהודיים נתונים אפוא ללחץ מכיוונים שונים.

בדיוק משום כך השאלה איזה מחנה פוליטי זכאי יותר מבחינה מוסרית לגלות אנטישמיות אצל היריב אינה מקדמת את הדיון.

האנטישמיות אינה נעשית בלתי מסוכנת משום שהיא מגיעה מהשמאל. היא אינה נעשית תמימה אם היא מנומקת באופן אסלאמיסטי. ורעיונות בעייתיים בתחום ההיסטוריה הפוליטית או האידאולוגיה הקונספירטיבית אינם נעלמים מפני שנציגיהם תומכים בו-זמנית בישראל.

מה ממשלת מדינה יכולה לשנות בפועל בתחום הזיכרון

גם תוצאת בחירות חזקה מאוד לא תעניק ל-AfD כוח בלתי מוגבל.

סקסוניה-אנהלט נותרת כפופה לחוק היסוד, לחוק הפדרלי, לחוקת המדינה, לאמנות המדינה הקיימות ולפיקוח שיפוטי. ממשלת מדינה אינה יכולה פשוט להשעות זכויות יסוד או להתעלם מחוק פדרלי תקף.

אך אין פירוש הדבר שחילופי ממשלה יהיו נטולי השלכות.

ממשלות קובעות תקציבים. הן מאיישות משרות בכירות. הן מנהלות משרדי ממשלה. הן משנות תקנות מנהליות וקובעות סדרי עדיפויות פוליטיים.

בתחום החינוך ניתן לשנות תוכניות לימודים ודגשים. בתחום התרבות ניתן לקבוע מחדש קריטריונים לתמיכה. בחינוך הפוליטי ניתן לשנות את המבנה המוסדי. בכל הנוגע לחיים היהודיים, ממשלת המדינה שותפה להחלטה כיצד ייושמו תוכניות קיימות, כיצד יצוידו אנשי הקשר ובאילו פרויקטים נוספים יושקע מימון.

מדיניות הזיכרון נוצרת דווקא לא רק באמצעות חוקים גדולים. היא נוצרת באמצעות הוראה, החלטות תמיכה, כוח אדם, מוסדות והשאלה איזו היסטוריה מספרת מדינה על עצמה.

משום כך ממשלת מדינה בהנהגת AfD סקסוניה-אנהלט תהיה למעשה מבחן פוליטי מעשי.

לא מבחן לשאלה אם גרמניה תהיה לפתע, בבוקר שלאחר הבחירות, מדינה שונה לחלוטין. אלא מבחן לשאלה באיזו מידה ניתן יהיה ליישם בפועל כיוון תרבותי וחינוכי-פוליטי מחודש, שהוכרז בתוכנית, בתוך גבולות שלטון החוק של מדינה פדרלית.

הסולידריות עם ישראל חשובה. אך מאבק אמין באנטישמיות מתחיל במקום שבו מכנים אותה בשמה גם כשהיא מגיעה מהמחנה הפוליטי של עצמך.

הקנה המידה חל על כולם

הסולידריות עם ישראל חשובה במיוחד בתקופה שבה המדינה היהודית עוברת דמוניזציה בחלקים מאירופה, וזכות קיומה מוטלת שוב בספק בגלוי או במרומז. לכן העובדה שפוליטיקאים מכנים בבירור את האנטישמיות האסלאמיסטית ומתייחסים ברצינות לאינטרסים הביטחוניים של ישראל אינה פרט שולי.

אך סולידריות עם ישראל יכולה להיות אמינה רק אם אינה פועלת באופן סלקטיבי.

מי שרוצה לעמוד באופן אמין לצד ישראל ולצד החיים היהודיים חייב להילחם באנטישמיות בכל מקום: אצל האסלאמיסט, אצל שונא ישראל מהשמאל, אצל הקונספירטור הימני הקיצוני ובסביבה הפוליטית שלו עצמו.

ועליו לקבל את העובדה שהזיכרון של השואה אינו פרויקט לחינוך מחדש המופנה נגד הגרמנים בני זמננו.

הגרמנים החיים כיום אינם נושאים באשמה אישית על פשעי אבותיהם. עם זאת, גרמניה נושאת באחריות היסטורית למה שנעשה בשם גרמניה.

היכולת להבחין בין שני הדברים אינה ״תסביך אשמה״.

קוראים לזה בגרות היסטורית.