מלחמה בין ישראל לטורקיה? אנקרה לא הכריזה על מלחמה נגד ישראל. אולם טורקיה מתכננת ברמה המדינתית תרחישים אזוריים, עד כדי מלחמה, עוקבת אחר שיתוף הפעולה הצבאי ההולך ומתהדק בין ישראל ליוון, מרחיבה את השפעתה בסוריה ומתייחסת יותר ויותר למדינה היהודית כאל יריבה אסטרטגית. בכך ישראל כבר הפכה לחלק מאותו חישוב ביטחוני שבאמצעותו אנקרה מגיבה לסדר הכוחות המשתנה במזרח הים התיכון ובסוריה.

מכתב של משרד ההגנה הטורקי מ-10 באוגוסט 2026 מספק הצצה פתוחה באופן חריג לכך. התשובה לא נכתבה כהצהרה בנוגע למלחמה אפשרית עם ישראל. היא משיבה על שאילתה פרלמנטרית בנושא חימוש האיים היווניים בים האגאי ושיתוף הפעולה הצבאי המתרחב בין אתונה לירושלים.

דווקא הקשר הזה הופך את תשובת משרד ההגנה הטורקי למעניינת מבחינה פוליטית.

אנקרה רואה ביוון יריבה אסטרטגית זה עשרות שנים. ישראל, מנגד, היא כיום שותפת ביטחון קרובה של אתונה. במקביל, האינטרסים הישראליים והטורקיים בסוריה מתנגשים באופן ישיר יותר ויותר. מה שבעבר היה מורכב מזירות עימות נפרדות מתלכד כעת לחישוב ביטחוני טורקי רחב יותר.

Passende X-Beiträge

Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv

Mena-Watch 26.10.2026 · 07:15 Uhr Im MENA-Talk mit Jasmin Arémi spricht der israelische Oberstleutnant der Reserve und Syrien-Analyst Eyal Dror über die neue Führung unter Ahmed al-Sharaa, und die… Emanuel Fabian 24.10.2026 · 18:15 Uhr Die israelische Marine hat diese Woche im Mittelmeer eine gemeinsame Übung mit der griechischen Marine abgehalten, wie das Militär mitteilt – offenbar als Botschaft… Emanuel Fabian 28.10.2026 · 06:54 Uhr Die endgültige Wahlbeteiligung unter den IDF-Soldaten bei den landesweiten Wahlen in Israel lag nach Angaben des Militärs bei 79,9 Prozent. Die IDF erklärt, dies…

אנקרה כותבת בעצמה את המילה מלחמה

נקודת המוצא היא השאילתה הפרלמנטרית 7/46682 של חבר הפרלמנט מטעם מפלגת CHP, חסן אוזטורקמן מגזיאנטפ. המאגר הרשמי של האספה הלאומית הגדולה של טורקיה מציג אותה עם מועד קליטה ב-16 ביולי 2026 וכיום ככזו שנענתה. הנושא הפרלמנטרי הוא חימוש האיים היווניים, הנתפס כבעייתי מנקודת המבט הטורקית, וכן שיתוף הפעולה הצבאי המתרחב של אתונה עם ישראל.

בתשובה מ-10 באוגוסט כותב שר ההגנה יאשר גולר כי עבודות הנוגעות לכל ההתפתחויות האפשריות בסביבה האזורית, ובכללן במפורש משבר, מתיחות ומלחמה, יימשכו בתיאום מלא עם הגורמים המדינתיים המוסמכים.

המשפט הזה חשוב. הוא מגדיר אופק תכנון אזורי כללי של טורקיה. אין בו פקודת פעולה נגד ישראל, והוא אינו מציין את ישראל כמטרה למלחמה קרובה.

עם זאת, באותו מכתב מתייחס המשרד לשיתוף הפעולה הצבאי הישראלי-יווני כאל משתנה בעל חשיבות ביטחונית. אנקרה מסבירה כי שיתוף הפעולה בין ישראל ליוון בתעשיית הביטחון, בהכשרה צבאית, בתרגילים ובטכנולוגיה נמצא במעקב צמוד. גם ההתפתחויות בים האגאי ובמזרח הים התיכון נבחנות מנקודת מבטם של האינטרסים הביטחוניים הטורקיים.

המכתב פורסם ב-26 באוגוסט על ידי Nordic Monitor . הMiddle East Forum הביא לאחר מכן את הפרסום והתייחס גם הוא למסמך בהקשר של שיתוף הפעולה הביטחוני הישראלי-יווני המתרחב.

לכן אין צורך לא לנפח את הממצא ולא לרכך אותו: המסמך אינו מוכיח תוכנית תקיפה טורקית נגד ישראל. אולם הוא מראה כי שיתוף הפעולה הצבאי של המדינה היהודית עם יוון מופיע כעת במפורש בהערכת מצב טורקית המשתרעת עד לתרחיש מלחמה אפשרי.

ℹ️ מה המסמך אכן מוכיח

השאילתה 7/46682 עוסקת ביוון, בים האגאי, בחימוש האיים היווניים ובשיתוף הפעולה הצבאי המתרחב של אתונה עם ישראל. תשובתו של גולר מציינת משבר, מתיחות ומלחמה אפשריים כאופק התכנון האזורי של טורקיה, ובמקביל מאשרת כי אנקרה עוקבת מקרוב אחר שיתוף הפעולה הצבאי בין יוון לישראל. בכך ישראל מטופלת כגורם בעל חשיבות ביטחונית, ולא כמטרת מלחמה שהמסמך מציין במפורש.

הים האגאי, קפריסין ומאווי ואטן: הסכסוך ישן יותר מעזה

מדוע ישראל מופיעה בכלל בתשובה טורקית העוסקת ביוון, מתברר מתוך הסכסוך הרחב יותר במזרח הים התיכון.

טורקיה ויוון חלוקות זה עשרות שנים על זכויות ריבוניות בים האגאי, על מעמדם של איים שונים, על תחומי שיפוט ימיים ועל קפריסין. לכך מצטרפת הדוקטרינה הטורקית „מאווי ואטן“, „המולדת הכחולה“, שבאמצעותה מנסחת אנקרה אינטרסים ימיים נרחבים בים השחור, בים האגאי ובמזרח הים התיכון.

ישראל נקלעה למוקד המתיחות הזה משום שירושלים הרחיבה במידה ניכרת את יחסיה עם יוון ועם הרפובליקה של קפריסין במישור המדיני, הכלכלי והצבאי. מנקודת המבט הטורקית, חימוש האיים היווניים, טכנולוגיית הביטחון הישראלית וציר אתונה-ירושלים-ניקוסיה ההולך ומתהדק נתפסים יותר ויותר כמרחב לחץ אסטרטגי.

ההשקפה הטורקית הזו מסבירה את השפה של אנקרה. היא אינה מצדיקה את הרטוריקה התוקפנית של ארדואן כלפי ישראל, ואף לא את הניסיון להפוך את תביעות הכוח הטורקיות למדד למדיניות החוץ של מדינות ריבוניות אחרות.

עבור ישראל, שיתוף הפעולה עם יוון אינו מתקפה על טורקיה. יוון היא שותפה דמוקרטית בעלת אינטרסים ביטחוניים משלה, וירושלים אינה מחויבת להתנות את בריתותיה בשאלה אם הן מוצאות חן בעיני ארדואן.

ההסכם חסר התקדים נחתם רק לאחר מכתבו של גולר

לסדר הזמנים יש כאן חשיבות.

תשובת משרד ההגנה הטורקי מתוארכת ל-10 באוגוסט. באותה עת ההתקרבות הצבאית בין ישראל ליוון כבר הייתה עובדה, אך הסכם ההגנה הגדול והחדש עדיין לא נחתם.

ב-31 באוגוסט חתמו ירושלים ואתונה לבסוף על הסכם בהיקף של כשלושה מיליארד אירו להמשך הרחבת ההגנה האווירית היוונית ולפיתוח מערכת לאומית לפיקוד ולשליטה. Reuters הגדירה אותו עסקת הייצוא הביטחוני הגדולה ביותר של ישראל עם יוון עד כה.

לפיכך ההסכם אינו מסביר בדיעבד את מכתבו של גולר. הוא דווקא מאשר את המגמה שאנקרה כבר הבחינה בה ב-10 באוגוסט: ישראל ויוון מתקרבות זו לזו מבחינה צבאית יותר ויותר.

העוינות של ארדואן כלפי ישראל לא החלה ב-2026

גם מדיניותו של ארדואן כלפי ישראל אינה שינוי פתאומי במזג האוויר.

נשיא טורקיה העניק לחמאס במשך שנים מעמד מדיני וקיבל בטורקיה בכירים בארגון. באפריל 2024 נפגש ארדואן באיסטנבול עם מנהיג חמאס דאז, אסמאעיל הנייה. Reuters תיעדה את הפגישה.

כעבור שבועות ספורים הפסיקה אנקרה את כל הסחר הישיר עם ישראל. היקף הסחר בין שתי המדינות עמד עדיין ב-2023 על כ-6 עד 7 מיליארד דולר. Reuters תיארה כבר אז את היחסים ככאלה שהגיעו לשפל.

ירושלים תופסת ברטוריקה של ארדואן תפקיד אידיאולוגי מיוחד זה שנים. בספטמבר 2024 הכריז על ירושלים ועל מסגד אל-אקצא כעל „הקו האדום“ של טורקיה וקרא למדינות האסלאם להקים ברית נגד מה שכינה התפשטות ישראלית. Reuters דיווחה על הדברים הללו.

לכן 10 ביוני 2026 אינו מסמן את תחילתה של ההתפתחות הזו, אלא החרפה נוספת. ארדואן הצהיר בפני חברי פרלמנט ממפלגת AKP שלו כי הפעילות הישראלית בסוריה ובלבנון מאיימת כעת גם על טורקיה. הוא הודיע על תגובה חריפה אם, מנקודת מבטו, ייפגעו האינטרסים הטורקיים באזור. Reuters תיעדה את הנאום.

מרטוריקה אנטי-ישראלית הפכה בכך יותר ויותר ליריבות אסטרטגית. התפתחות זו משתלבת במדיניות הכוח הטורקית כלפי ישראל שניכרת כבר זמן רב.

בדמשק לא שולטת ממשלת שיקום רגילה

ההתפתחות הזו מסוכנת במיוחד בסוריה.

לאחר נפילת בשאר אל-אסד בסוף 2024, הכוחות בהנהגת אחמד א-שרעא השתלטו על השלטון. א-שרעא היה מוכר בעבר בשם המלחמה אבו מוחמד אל-ג’ולאני והוביל את היאת תחריר א-שאם, בקיצור HTS. הארגון צמח מסביבת המבנים הקודמים של אל-קאעדה בסוריה, ניתק מאוחר יותר בפומבי את קשריו עם אל-קאעדה והפך לכוח הדומיננטי באידליב.

מאז חילופי השלטון מנסה א-שרעא לזכות בהכרה בינלאומית ושינה במידה ניכרת את תדמיתו הפוליטית כלפי חוץ. אולם הרקע ההיסטורי של תנועתו אינו נעלם בשל כך. סקירה עדכנית של הספריית בית הנבחרים הבריטי מתארת במפורש את ההנהגה הסורית הנוכחית כמי שצמחה מתוך HTS.

בריטניה וארצות הברית הסירו מאוחר יותר את HTS מרשימות הטרור שלהן וקיימו קשרים רשמיים עם א-שרעא. הרקע ההיסטורי אינו מתבטל בשל כך. הוא נותר חלק מהערכת המצב הביטחונית, במיוחד משום שאנקרה היא בין התומכות החיצוניות המכריעות בסדר החדש הזה.

טורקיה הפכה לאחת התומכות החשובות ביותר, מבחינה מדינית וצבאית, בסדר החדש הזה. אנקרה מאמנת כוחות סוריים, מסייעת בשיקום מבני המדינה ומחזיקה בהשפעה פוליטית ניכרת על דמשק.

עבור ישראל אין זו מדיניות פנים סורית רחוקה. המאבק הכוחות בין ישראל לטורקיה בסוריה נוגע ישירות לאינטרסים הביטחוניים של ישראל בצפון.

סוריה גובלת ישירות במדינה היהודית. השאלה איזו מעצמה זרה בונה שם יכולות צבאיות ואיזו השפעה היא משיגה על הכוחות המזוינים הסוריים נוגעת ישירות לביטחון ישראל.

ישראל חוותה במשך שנים כיצד איראן השתמשה בשטח סוריה עבור התשתית הצבאית שלה ולצורך העברת נשק לחיזבאללה. אין לירושלים סיבה סבירה להתייחס לפתע לכל נוכחות צבאית זרה חדשה בגבולה הצפוני כאל דבר בלתי מזיק לאחר נפילת אסד.

ישראל אינה חוששת מהדגל הטורקי, אלא מהיכולות

לכן הקו האדום הישראלי אינו מופנה נגד עצם נוכחותם של אזרחים טורקים או נגד דגל המתנוסס על בניין קסרקטין.

ירושלים מביטה אל היכולות הצבאיות.

אלה כוללות מבני מכ״ם והגנה אווירית אפשריים, טכנולוגיית רחפנים, משלוחי נשק טורקיים, הכשרה וחימוש של כוחות סוריים וכן התרחבות אפשרית נוספת של התשתיות הצבאיות הטורקיות דרומה.

יכולות כאלה עלולות לקצר את זמן ההתרעה של ישראל ולהגביל את חופש הפעולה הצבאי שלה בסוריה, שהיה קיים עד כה. בדיוק משום כך ירושלים מעריכה את ההתפתחות הטורקית אחרת ממשימת הכשרה רגילה.

עד כמה ההנהגה הישראלית התייחסה לאירוע ברצינות התברר ב-14 באוגוסט. ביום זה שוחח ראש המוסד רומן הופמן בטלפון עם שר החוץ הסורי אסעד א-שייבאני. לפי דבריהן של שלוש מקורות המכירים את השיחה, היא עסקה במפורש בנוכחות הצבאית הטורקית, באספקת נשק, ברחפנים ובאפשרות להצבת כוחות טורקיים.

רויטרס הגדירה את השיחה כאחד הקשרים הישירים בדרג הבכיר ביותר בין ישראל להנהגה החדשה בדמשק מאז הדחת אסד.

ארבעה ימים לאחר מכן תקפה ישראל את בסיס חיל האוויר אבו א־דוחור בצפון־מערב סוריה.

ישראל מסרה כי דמשק עמדה זמן קצר קודם לכן לאפשר שם הכנסת כוחות טורקיים, והתעלמה מאזהרות ישראליות קודמות. אנקרה ודמשק הכחישו שתוכנן בסיס טורקי קבוע. עם זאת, סוריה אישרה שאנשי צבא טורקים ביקרו באתר במסגרת שיתוף הפעולה הצבאי. רויטרס הציגה את הגרסאות הסותרות זו מול זו.

כך נחשפת ליבת הסכסוך: אנקרה רואה בשיתוף הפעולה הצבאי שלה עם סוריה הפעלת השפעה אזורית לגיטימית. ישראל רואה בבניית יכולות טורקיות מסוימות בסוריה איום ביטחוני אפשרי ומיידי.

מבחינת ירושלים, לכן, לא די בהצהרות הכוונות הטורקיות. הקובעות הן היכולות, הטווח והנוכחות הצבאית.

7 באוקטובר 2023 הראה לישראל באופן מחריד איזה מחיר עלולה המדינה היהודית לשלם כאשר סימני אזהרה מוערכים באופן שגוי. אין פירוש הדבר להשוות את טורקיה לחמאס. פירוש הדבר הוא שלא להתייחס ברצינות לאזהרות ביטחוניות רק לאחר שאיום נבנה במלואו.

ישראל כ״ץ מותח את הקו האדום

שר הביטחון הישראלי ישראל כ״ץ ניסח בהתאם לכך את העמדה הישראלית לאחר התקיפה באופן חד וברור.

הוא הזהיר את ארדואן שלא לגרור את טורקיה ל״הרפתקאות מסוכנות בסוריה״ ולא לבחון את נחישותה של ישראל להגן על עצמה. רויטרס תיעדה את האזהרה.

אין מדובר בעימות סימטרי בין שתי מדינות המאיימות הדדית על שטחה של האחרת.

ישראל אינה תובעת שטח מדינתי טורקי. היא גם אינה מנסה לחסל בסיסים צבאיים טורקיים בתוך טורקיה. ירושלים מותחת קו נגד יכולות צבאיות המתבססות בסוריה ועלולות לפגוע בביטחונה של ישראל.

אנקרה בונה השפעה. עד כמה הנוכחות הצבאית הטורקית באזור כבר מגיעה, ישראל עצמה הטיחה לאחרונה בפומבי באנקרה.

ירושלים מציבה גבולות.

זהו הבדל.

וושינגטון זיהתה את הסכנה לחישוב מוטעה ישיר

עד כמה המצב כבר נעשה חמור מראה התגובה האמריקאית.

השליח האמריקאי המיוחד טום באראק אמר לאחר התקיפה כי טורקיה לא עודכנה מראש על הפעולה הישראלית, וייתכן שצפתה בתנועת מטוסים ישראליים לכיוון אזור הגבול שלה. לכן אנקרה הייתה יכולה להכין תגובה צבאית משלה. את העובדה שהדבר לא קרה ייחס באראק להתנהלות שקולה. רויטרס דיווחה על דבריו.

באראק לא שימש כאן רקע ניטרלי לעמדה הישראלית. הוא עצמו הגדיר את התקיפה ״הסלמה מיותרת״, ובהמשך העלה בפומבי שאלות בנוגע להצדקה הישראלית.

כ״ץ חלק על תיאור זה. לפי גרסתו, ישראל הזהירה מראש את ההנהגה הסורית והעבירה מידע מודיעיני רלוונטי לגורמים האמריקאיים המוסמכים. הוא הגדיר חלקים מתיאורו של באראק כלא נכונים.

סתירה זו אינה משנה את הממצא המכריע: וושינגטון רואה כעת את הקרבה הצבאית בין ישראל לטורקיה כמסוכנת דיה כדי לבנות מנגנון מניעת חיכוך חזק יותר בין ישראל, טורקיה וסוריה.

ערוץ כזה נועד למנוע מצב שבו תנועות מטוסים, העברות כוחות או אירועים צבאיים אחרים יפורשו באופן שגוי ויובילו לעימות ישיר.

בשיחות בתיווך אמריקאי בין ישראל לסוריה ב־23 באוגוסט נדונה במפורש גם האפשרות להפחית את המתיחות בין ישראל לטורקיה ולמנוע מהיריבות ביניהן לגלוש לשטח סוריה. רויטרס דיווחה על השיחות.

מלחמת ישראל–טורקיה? גורם נאט״ו הופך את הסוגיה לגדולה יותר

טורקיה חברה בנאט״ו מאז 1952. יוון הצטרפה לברית באותה שנה. ישראל אינה חברה בנאט״ו, אך היא משתפת פעולה זה עשרות שנים עם ארצות הברית ועם כוחות מערביים.

מלחמה בין ישראל לטורקיה, או אפילו עימות צבאי ישיר בסוריה, לא יפעילו באופן אוטומטי את סעיף 5 של האמנה הצפון־אטלנטית. סעיפים 5 ו־6 של האמנה הצפון־אטלנטית מגדירים את התנאים ואת התחולה הטריטוריאלית של ההגנה הקולקטיבית. עצם השתתפותם של כוחות טורקיים בתקרית בשטח סוריה אינה פירושה אוטומטית הפעלת סעיף ההגנה הקולקטיבית.

מבחינה פוליטית, עימות צבאי ישיר בין ישראל לבין אחת מחברות נאט״ו החזקות ביותר מבחינה צבאית יהיה בכל זאת בעיה בריתית עצומה.

וושינגטון תצטרך להביא בחשבון בו־זמנית את ביטחונה של בעלת ברית בנאט״ו, את יחסיה האסטרטגיים ההדוקים עם ישראל ואת יציבותה של סוריה. בדיוק משום כך הערוץ האמריקאי לניהול המשבר הוא יותר מנימוס דיפלומטי.

הוא נועד למנוע מעימות אזורי להעלות לפתע שאלות החורגות בהרבה מסוריה.

ילדירים היא שגרה. השפה שמאחוריה עדיין מעניינת

במקביל להתפתחויות הללו, טורקיה מקיימת שוב ב־2026 את תרגיל הגיוס ״ילדירים״.

כאן חשובה במיוחד הדיוק.

ילדירים אינו תרגיל חדש שנוצר נגד ישראל. משרד ההגנה הטורקי מגדיר אותו בעצמו כסדרת תרגילים מתוכננת של הכוחות המזוינים. תרגילי גיוס דומים בשם ילדירים 2024 ו־2025 הוכרזו ובוצעו באופן רשמי.

גם סדרת 2026 תוכננה זמן רב מראש. כבר ב־20 במאי פרסם משרד ההגנה הודעה על ילדירים 2026 והגדיר את התרגיל במפורש כחלק מהתרגילים המתוכננים של הכוחות המזוינים הטורקיים.

בין היתר מתורגל במסגרתו שיתוף הפעולה בין הכוחות המזוינים, משרדי הממשלה וגופים ממלכתיים במצב גיוס ובמצב מלחמה.

לכן אין זה ראוי לציון שטורקיה קבעה לפתע בספטמבר תרגיל למלחמה עם ישראל. זו תהיה טעות.

מה שראוי לציון הוא שאותה שפה מדינתית של גיוס ומצב מלחמה, מתוך היערכות שגרתית, מתקיימת במקביל להתפתחות פוליטית שבה ישראל מופיעה במסמכים טורקיים רשמיים אחרים יותר ויותר כגורם בעל חשיבות ביטחונית.

הקשר הוא פוליטי. אין בכך הוכחה לתוכנית מבצעית קונקרטית.

גם החזית המשפטית נגד ישראל מתרחבת

הלחץ הטורקי אינו מוגבל לסוריה ולתכנון הצבאי.

ב־21 באוגוסט הודיע משרד המשפטים הטורקי כי בכוונתו לבקש מאינטרפול לפרסם הודעה אדומה נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. הרקע לכך הוא הליך פלילי טורקי הקשור לפעולת היירוט הישראלית נגד משט Global Sumud. צווי המעצר הטורקיים כוללים האשמות הנעות עד לרצח עם, פשעים נגד האנושות ועינויים. רויטרס דיווחה על ההליך.

עם זאת, הודעה אדומה אינה צו מעצר בינלאומי של אינטרפול. מדובר בהודעת איתור בינלאומית לבקשת מדינה חברה. אינטרפול מבהיר זאת בעצמו במפורש, שהארגון אינו יכול להורות על מעצרו של אדם, וכל מדינה מחליטה בעצמה על התוקף המשפטי של הודעה כזו.

בנוסף, אינטרפול בוחן בקשות לפני פרסומן. סעיף 3 לחוקת אינטרפול אוסר התערבות בעלת אופי פוליטי, צבאי, דתי או גזעי בעיקרו. לכן לא ארדואן הוא שיחליט אם אנקרה תצלח עם בקשתה.

לשכת נתניהו הגדירה את המהלך ניסיון עלוב להפחיד את ההנהגה הישראלית.

גם כאן ניכרת התבנית: אנקרה מנסה להפעיל על ישראל לחץ פוליטי, דיפלומטי, משפטי ואסטרטגי בו־זמנית.

אנקרה רוצה להיות מעצמה אזורית

מאחורי העימותים הללו עומד הפרויקט הגדול יותר של ארדואן.

טורקיה אינה רוצה להיות פשוט חברה בנאט״ו בשולי אירופה. אנקרה תובעת לעצמה תפקיד עצמאי כמעצמה אזורית בין אירופה, הקווקז, הים השחור והמזרח התיכון.

תביעת כוח זו נתקלת יותר ויותר בישראל.

לא משום שירושלים תובעת שטח מדינתי טורקי.

אלא משום שהמדינה היהודית חזקה מבחינה צבאית, מחזיקה בטכנולוגיה מתקדמת, משתפת פעולה עם יוון ועם הרפובליקה של קפריסין, ואוכפת בסוריה קווים ביטחוניים משלה.

בכך ישראל מגבילה למעשה אזורים שבהם ארדואן מבקש להרחיב את מרחב הפעולה הפוליטי והצבאי שלו.

מנקודת מבטה של אנקרה, הדבר הופך את ישראל לגורם לא נוח.

אסור לישראל לזלזל במדיניותו של ארדואן

טורקיה אינה יריב קטן ואינה שחקן לא־מדינתי נוסף בגבולה של ישראל. ברשותה כוחות מזוינים גדולים, תעשיית נשק משמעותית, מיקום גאוגרפי אסטרטגי והשפעה אזורית ניכרת.

דווקא משום כך על ירושלים להתייחס ברצינות למדיניותו של ארדואן.

טורקיה אינה חמאס. היא גם אינה איראן. השוואה ביניהן תהיה שגויה מבחינה אנליטית.

למדיניות עוינת מתמשכת מצד מדינת נאט״ו גדולה יש ממד אחר. בדיוק משום כך השאלה בדבר מלחמה אפשרית בין ישראל לטורקיה רלוונטית מבחינה ביטחונית, בלי לטעון מכך שמלחמה כבר הוחלטה.

ישראל אינה יכולה, לכן, לבסס את ביטחונה על ההנחה שהפעלת הכוח הטורקית בסוריה צפויה להסתיים בטוב, או שהשפה התוקפנית של ארדואן לא תישא עמה השלכות מעשיות.

עליה לעקוב אחר היכולות המתפתחות, אחר המקומות שבהם הן מתפתחות ואחר ההשפעה שאנקרה צוברת על אותם כוחות הנמצאים מיד מצפון לישראל.

הקו האדום עובר לפני גבולה של ישראל

ישראל אינה מחפשת מלחמה עם טורקיה בכך שהיא מעמיקה את יחסיה עם יוון או מגבילה סיכונים צבאיים בסוריה. הנקודה המסוכנת נוצרת במקום שבו תביעת הכוח האזורית של ארדואן פוגשת את האינטרסים הביטחוניים המיידיים של ישראל. אנקרה יכולה לתכנן, להתחמש, להרחיב את השפעתה ולהכריז על ישראל כעל יריבה פוליטית. אך היא אינה יכולה לצפות שירושלים תתעלם מכל זה. מדינה יהודית שתתחיל להתייחס לסימני אזהרה ברצינות רק לאחר שמבנים צבאיים זרים ייבנו במלואם, תפיק מ־7 באוקטובר את הלקח הלא נכון. לכן ישראל מביטה מקרוב. זו אינה פרובוקציה, אלא חובתה הארורה.