בערב יום ראשון, 20 בספטמבר 2026, מתחיל יום כיפור. במשך כ־25 שעות ישראל משתנה באופן ניכר. הרחובות מתרוקנים, התעופה מושבתת, החנויות נשארות סגורות ומיליוני אנשים צמים. אך היום הקדוש ביותר בשנה היהודית עוסק בהרבה יותר מהימנעות. בלב הדברים עומדת שאלה לא נוחה יותר: מה אדם צריך לשנות כאשר „אני מצטער“ פשוט אינו מספיק?

יום כיפור חל בשנת 5787 בלוח העברי ב־10 בתשרי. יום הכיפורים מתחיל בשקיעה ביום ראשון ומסתיים ביום שני בערב, 21 בספטמבר. בכך מגיעים לשיאם עשרת ימי התשובה, שהחלו בראש השנה. על פי המסורת היהודית, בראש השנה נכתב הדין לשנה הקרובה וביום כיפור הוא נחתם. מכאן גם באה הברכה המסורתית „גמר חתימה טובה“, המאחלת במשמעותה חתימה סופית טובה. הפלטפורמה היהודית ללוחות שנה Hebcal מאשרת שבשנת 2026 מדובר בפרק הזמן מערב 20 בספטמבר ועד ערב 21 בספטמבר.

עד כמה היום הזה נטוע בישראל אפשר לראות לא רק בבתי הכנסת. רשות שדות התעופה בישראל משביתה את הפעילות בהדרגה. בטרמינל 3 בנמל התעופה בן־גוריון מתוכננים ביום ראשון בשעה 13:55 הן ההמראה הבינלאומית האחרונה והן הנחיתה הבינלאומית האחרונה. במוצאי יום שני אמור המטוס הבינלאומי הראשון לנחות בשעה 22:30, וההמראה הבינלאומית הראשונה מתוכננת לשעה 23:30. גם נמלי התעופה רמון וחיפה וכן כמה מעברי גבול יבשתיים נסגרים זמנית. מדינה מודרנית אכן מורידה הילוך לקראת יום כיפור.

יום כיפור: תשובה פירושה יותר מחרטה

מושג המפתח של יום כיפור הוא תשובה. המילה העברית מתורגמת לעיתים קרובות לחרטה או כפרה, אך משמעותה המילולית היא „שיבה“. אין הכוונה להרגיש רע במשך יום אחד ואז להמשיך בדיוק באותה דרך. תשובה דורשת לזהות דרך שגויה ולעזוב אותה.

בכך התפיסה היהודית של תשובה שונה במידה ניכרת מהרעיון הנוח של אתחול דתי שנתי. יום כיפור אינו כתב מחילה על השנה שחלפה, ובוודאי שאינו זיכוי מראש לשנה הקרובה.

המשנה מנסחת זאת בבהירות מיוחדת, במסכת יומא ח, ט. היא מבחינה בין עבירות שבין אדם למקום לבין עבירות שבין אדם לחברו. על עבירות שבין אדם למקום יום כיפור יכול לכפר. אולם אם אדם עשה עוול לאדם אחר, יום הכיפורים אינו מספיק. תחילה יש לבקש להתמודד עם הנפגע.

ℹ️ מה דורשת התשובה

ביהדות תשובה פירושה יותר מחרטה. יש להכיר בהתנהגות פסולה, להפסיק אותה ולתקן אותה ככל האפשר. מי שעשה עוול לאדם אחר אינו יכול להחליף את האחריות הזאת בצום או בתפילה בלבד.

יום כיפור דורש אחריות ותיקון

דווקא המחשבה הזאת הופכת את יום כיפור למוחשי כל כך. מי שרימה, השפיל, פגע או הזיק לאדם אחר אינו יכול פשוט להסדיר את העניין בינו לבין אלוהים. העוול נוצר בין בני אדם, ושם גם צריך לטפל בו.

צום אינו תחליף לתיקון. תפילה אינה תחליף להתנצלות הנדרשת. ויום בלוח השנה שהוא קדוש אינו פוטר אדם אוטומטית מאחריות להתנהגותו.

המשנה מרחיקה לכת אף יותר. היא דוחה במפורש את התפיסה שאדם יכול לחטוא במודע ובה בעת לסמוך כבר על כך שיום כיפור יסדיר את העניין מאוחר יותר. בכך יום הכיפורים אינו פונה רק אל העבר. הוא דורש שינוי לעתיד.

השורשים נמצאים בתורה

הבסיס המקראי של יום הכיפורים נמצא בעיקר בויקרא ט״ז. שם מתואר היום העשירי בחודש השביעי כיום מיוחד של כפרה וטהרה. במקביל נקבעת עבודת מקדש יוצאת דופן, שתפקידיה המרכזיים היו מוטלים על הכוהן הגדול.

בין המרכיבים הידועים ביותר היו שני שעירים. עליהם הוטלו גורלות. האחד נועד לאלוהים, והאחר „לעזאזל“. על השעיר השני הניח הכוהן הגדול באופן סמלי את עוונות עם ישראל, לפני שנשלח למדבר. המשמעות המדויקת של עזאזל פורשה בדרכים שונות במסורת היהודית.

Israelnetz סוקר את עבודת המקדש הזאת בהרחבה ומתאר פירושים מסורתיים שונים לעזאזל. אולם להבנת משמעות יום כיפור כיום, החשוב הוא שעבודת המקדש אינה יכולה להתקיים עוד מאז חורבן בית המקדש השני בידי הרומאים בשנת 70.

התפילה, הווידוי, כלומר וידוי החטאים, הצום והתשובה תפסו בשל כך מקום מרכזי עוד יותר. הזיכרון של עבודת המקדש נותר חלק מן הליטורגיה, אך האחריות האישית מעולם לא הייתה יכולה להצטמצם לטקס מקדשי.

הצום הוא אמצעי, לא מטרה

מחוץ ליהדות מצמצמים לעיתים קרובות את יום כיפור למאפיין הידוע ביותר שלו: הצום. על פי הנוהג היהודי המסורתי, במהלך יום הכיפורים חלות חמש צורות של הימנעות גופנית. הן כוללות אכילה ושתייה, רחצה וסיכת הגוף, נעילת נעלי עור וכן יחסי אישות. סקירה עדכנית לשנת 2026 מציע בין היתר המדריך יום כיפור של חב״ד.

המטרה אינה לסבול באופן מרשים ככל האפשר. חיי היומיום הגופניים נסוגים לפרק זמן מוגבל. התפילה, החשבון העצמי והתשובה אמורים לעמוד במרכז.

גם משום כך אין להבין את מצוות הצום כמבחן דתי של קשיחות. אם צום עלול להוות סכנה בריאותית ממשית, חלים כללים הלכתיים מיוחדים. במצב כזה מצוות הצום עשויה לסגת. חב״ד מציין במפורש בההסבר ההלכתי שלו לגבי אכילה מסיבות רפואיות שאין לסרב לאכול או לשתות את הנדרש בניגוד לעצת רופא.

התפילה מתחילה בערב בתפילת כל נדרי. במהלך היום נאמרות תפילות ארוכות ווידויי חטאים חוזרים. את היום חותמת נעילה, תפילת הסיום. השם פירושו „סגירה“ והוא נקשר במסורת לסגירת השערים. בסוף נשמעת תקיעת שופר.

יום כיפור מחבר בין ישראלים דתיים לחילונים

מי שרואה ביום כיפור רק חג של יהודים אורתודוקסים מחמיץ את משמעותו החברתית בישראל. מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם ב־15 בספטמבר 2026 מראה עד כמה היום נטוע גם מחוץ לחוגים דתיים אדוקים.

הסקר שבבסיס המחקר נערך בקרב 1,002 ישראלים יהודים בני 18 ומעלה בחודשים יולי ואוגוסט 2026. לפי הממצאים, 74 אחוזים מהישראלים היהודים צמים ביום כיפור באופן מלא או חלקי. 63 אחוזים מקיימים צום מלא, ו־11 אחוזים נוספים צמים חלקית.

גם בקרב ישראלים המגדירים את עצמם חילונים, 28 אחוזים צמים באופן מלא. 19 אחוזים נוספים צמים לפחות חלקית או בחלק מהשנים. כמעט מחצית מהישראלים היהודים החילונים מקיימים אפוא לפחות חלק ממסורת הצום.

ביקור בבית הכנסת חושף תמונה דומה. 57 אחוזים מהישראלים היהודים נוהגים להשתתף בתפילה ביום כיפור. עבור 18 אחוזים, יום כיפור הוא בדרך כלל אפילו ההזדמנות היחידה בשנה שבה הם מבקרים בבית כנסת.

המספרים האלה מראים ייחוד של החברה הישראלית. דתי וחילוני אינם תמיד שני עולמות המופרדים זה מזה באופן נקי. אנשים יכולים לחיות חיי חול ביום־יום ובכל זאת לצום, לשמוע את כל נדרי, ללכת לבית הכנסת לנעילה או לבלות את היום במנוחה מכוונת. בכך יום כיפור שייך לא רק לחיים הדתיים בישראל, אלא גם לזהות התרבותית היהודית שלה.

יום כיפור משנה את שגרת חייה של ישראל באופן הנראה והנשמע

החיבור הזה נראה כמעט בשום יום אחר בצורה כה ברורה. תנועת כלי הרכב מצטמצמת באופן דרמטי, ובערים ישראליות רבות הולכי רגל ורוכבי אופניים מעצבים את מראה הרחוב. החיים הציבוריים מואטים בדרך שאינה שגרתית בחיי היומיום של מדינה מודרנית.

העובדה שגם התעופה הבינלאומית בנמל התעופה הגדול במדינה מושבתת לחלוטין במשך שעות ממחישה את הממדים. בישראל יום כיפור אינו חג שמזהים רק בלוח השנה. אופייה של המדינה משתנה באופן הנשמע והנראה לעין.

אין פירוש הדבר שלכל ישראלי יש אותה גישה דתית. הסקר החדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה מבחין בבירור בין חרדים, דתיים־לאומיים, מסורתיים־דתיים, מסורתיים־לא־דתיים וחילונים. דווקא משום כך, החותם החברתי המשותף של היום ראוי לציון.

אין זיכוי ללא מחיר

אולי בכך טמון כוחו האמיתי של יום כיפור. היום מדבר על סליחה, אך אינו הופך אותה לזולה. הוא מחבר תקווה לכפרה עם אחריות אישית.

מי שעלה על דרך שגויה צריך לעזוב אותה. מי שפגע באדם אחר צריך לא רק לבקש סליחה מאלוהים, אלא להתייצב מול האדם. מי שלוקח את התשובה ברצינות אינו מנסה רק להרגיש טוב יותר. הוא מנסה לפעול טוב יותר.

יום כיפור אינו כפתור מחיקה דתי שנתי. יום הכיפורים מחבר סליחה עם אחריות. דווקא משום כך תשובה אמיתית אינה מתחילה בשאלה אם הצום הושלם, אלא בשאלה מה השתנה לאחר מכן.

כאשר תקיעת השופר נשמעת ביום שני בערב וישראל חוזרת בהדרגה לשגרה, מסתיים אפוא יותר מיום צום. השאלה המרכזית של יום כיפור אינה רק על מה נסלח לאדם. היא גם איזה דרך יבחר לאחר מכן. גמר חתימה טובה.