האנטישמיות החדשה אינה חדשה. החידוש העיקרי הוא השפה שבה היא מתחפשת. היא מדברת על „ציונים“ כשהכוונה ליהודים, מכנה הדרה מחאה פוליטית ומוכרת הטלת אשמה קולקטיבית כביקורת על ישראל. הדוח השנתי של J7 לשנת 2026 מראה לאן נרמול כזה עלול להוביל: 23,174 תקריות מתועדות ו-20 בני אדם שנהרגו ב-2025 במתקפות אנטישמיות.
שנאת יהודים אינה מופיעה כיום רק במגפי קומבט ובהצהרה גלויה. היא מופיעה גם באוצר המילים האקדמי, על שלטי הפגנות, בקמפיינים המתיימרים להיות פרוגרסיביים ובעמודי תגובות. לעיתים מייחסים ליהודים כוח סודי, לעיתים דורשים מהם לתת דין וחשבון על החלטות של ממשלה ישראלית. לעיתים מאשימים אותם בתמיכה בישראל, ולעיתים די במגן דוד, בכיפה או בביקור בבית כנסת.
העטיפה מתחלפת. הליבה נשארת: יהודים מסומנים כקולקטיב, מואשמים ומודרים מקהילת המקובלים מבחינה מוסרית. מי שמתנגד ליחס הזה הופך במהרה למפריע בעצמו. מי שמצביע על התוכן האנטישמי של סיסמה, מקבל לא פעם הסבר שהוא מבקש לאסור ביקורת על ישראל. כך הופך דווקא הנפגע לבעיה, והשנאה לעמדה כביכול אמיצה.
שנאת היהודים הישנה לובשת כיום תחפושת פוליטית
כמובן, לא כל ביקורת על ישראל היא אנטישמית. מותר למתוח ביקורת חריפה על ממשלה, להטיל ספק בהחלטה צבאית ולדחות שר מבחינה פוליטית. זה חלק מהוויכוח הפתוח. הביקורת הופכת לאנטישמית במקום שבו יהודים ברחבי העולם נדרשים לשאת באחריות לישראל, שבו חלים על המדינה היהודית סטנדרטים אחרים מאלה החלים על כל שאר המדינות, שבו ישראל מוצגת כדמונית או שבו זכותם של יהודים להגדרה עצמית נשללת באופן עקרוני.
התקשורת העקיפה באמצעות המונח „ציוני“ היא זדונית במיוחד. הציונות מציינת בראש ובראשונה את ההגדרה העצמית הלאומית היהודית ואת הרעיון של בית לאומי יהודי בטוח. אולם כאשר „ציוני“ משמשת כקללה מתחלפת ליהודים, נקשרת בקריאות לרצח או משמשת לסימון בני אדם יהודים, אין זו ניתוח פוליטי. אז שנאת היהודים הישנה נושאת רק תג שם חדש.
⚠️ ביקורת או אנטישמיות?
הקובע אינו אם אדם מכנה את אמירתו „ביקורת על ישראל“. הקובעים הם התוכן וההקשר. ביקורת מופנית נגד החלטות קונקרטיות ובעיקרון ניתנת לבדיקה. אנטישמיות פועלת באמצעות אשמה קולקטיבית, דמוניזציה, סטנדרטים כפולים, דימויי קונספירציה או דרישה לשלול דווקא מהמדינה היהודית את זכות הקיום.
דוח J7 הופך את הנורמליות החדשה למדידה
ה- J7 Annual Report on Antisemitism 2026 שפורסם ב-29 ביולי 2026 מרכז נתונים מארגנטינה, אוסטרליה, קנדה, צרפת, גרמניה, בריטניה וארצות הברית. הארגונים היהודיים הגגיים המשתתפים מייצגים קהילות המהוות יחד יותר מ-90 אחוזים מהתפוצה היהודית.
לשנת 2025 הדוח מציג בסך הכול 23,174 תקריות אנטישמיות מתועדות . בשנת 2024 היו 26,857. הירידה נשמעת תחילה כמו שיפור. היא כזו רק בהשוואה לשנת שיא. בשנת 2022, השנה המלאה האחרונה לפני טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023, רשמו מדינות J7 יחד 9,838 תקריות. רמת שנת 2025 הייתה אפוא עדיין גבוהה בכ-136 אחוזים.
לכן אי אפשר עוד להסביר את המצב החדש כגל הלם קצר מועד. המספרים זינקו לאחר 7 באוקטובר ונשארו שם. החריגה הפכה לקו בסיס חדש.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv
ℹ️ מה מודדים המספרים
נתוני J7 כוללים תקריות אנטישמיות מתועדות או מדווחות. הם אינם סטטיסטיקה של הרשעות חלוטות ואינם ספירה מלאה של כל המעשים. מערכות התיעוד ודרכי הדיווח שונות בין המדינות. ההשוואה מציגה התפתחויות וסדרי גודל, אך אינה דירוג פשוט של „המדינות האנטישמיות ביותר“.
זירות הפגיעה מראות נגד מי מופנית השנאה
מספר התקריות המתועדות הכולל ירד לעומת שנת השיא 2024. במקביל, מספר ההרוגים במתקפות אנטישמיות הגיע לרמה הגבוהה ביותר בתפוצות היהודיות מאז 1994. לפי הסיכום הגרמני של דוח J7 נרצחו בשנת 2025 בסך הכול 20 בני אדם במתקפות אנטישמיות.
15 בני אדם נהרגו בחגיגת חנוכה בסידני. שניים נרצחו ביום כיפור בבית הכנסת היטון פארק במנצ’סטר. שני בני אדם נוספים נהרגו במוזיאון היהודי של הבירה בוושינגטון. בבולדר, במדינת קולורדו שבארצות הברית, מתה אישה בת 82 לאחר מתקפה על אירוע לזכר החטופים הישראלים.
זירות אלה מפריכות את התירוץ שלפיו השנאה מופנית רק נגד ממשלה ישראלית. יהודים הותקפו בעת שחגגו, התפללו, הנציחו והתייצבו בפומבי למען החיים היהודיים. דרכם של התוקפים לא הובילה לבניין ממשלה בירושלים, אלא לחגיגת חנוכה, לבית כנסת, למוזיאון יהודי ולאירוע הנצחה.
בגרמניה נספרות כמעט 24 תקריות ביום
ההתפתחות בגרמניה מדכאת במיוחד. ה- Bundesverband RIAS תיעד בשנת 2025 בסך הכול 8,725 תקריות אנטישמיות. היו אלה 12 יותר מאשר בשנה הקודמת, שכבר הייתה עמוסה ביותר, ובחישוב יומי כמעט 24 מקרים. בין 2021 ל-2025 עלה המספר ב-215 אחוזים.
מאחורי הסכום הזה עומדים ארבעה מקרי אלימות קיצונית, 178 תקיפות, 257 איומים, 413 מקרים מכוונים של גרימת נזק לרכוש, 103 משלוחי המונים אנטישמיים ו-7,770 מקרים של התנהגות פוגענית. בקֶל, איש העליב וירק על ארבעה יהודים. בהסן נדחף רב לפני ילדיו בסופרמרקט, לאחר שאדם אלמוני קרא לעברו „Free Palestine“ וחטף את הטלפון מידו. בקאסל סומן אדם שנפגע תחילה כ„חזיר ציוני“, ולאחר מכן הוכה עד שנזקק לטיפול בבית חולים.
מקרים אלה מראים כיצד פועל הצופן הפוליטי. הרב בסופרמרקט לא קיבל שום החלטה של ממשלה ישראלית. ארבעת האנשים בקֶל לא ניהלו מלחמה. האדם שהותקף בקאסל לא נשאל על תוכנית פוליטית. הם הוכרזו כנציגי ישראל ולכן הותקפו.
אידיאולוגיות שונות, דימוי אויב זהה
דוח RIAS מפריך בו-זמנית שני נרטיבים נוחים. אנטישמיות אינה בעיה ימנית בלבד ואינה רק יבוא מסביבות אסלאמיסטיות. בשנת 2025 יוחסו 807 מקרים לרקע ימני קיצוני, 501 לקשת השמאלית-האנטי-אימפריאליסטית ו-166 לרקע מוסלמי או אסלאמיסטי. 1,970 מקרים נוספים יוחסו לאקטיביזם אנטי-ישראלי. ב-57 אחוזים לא ניתן היה לקבוע שיוך פוליטי חד-משמעי.
עם זאת, רקעים פוליטיים וגילויים אנטישמיים אינם מתארים את אותו הדבר. RIAS זיהה אנטישמיות הקשורה לישראל ב-68 אחוזים מכלל התקריות. אין פירוש הדבר שכל המקרים הללו הגיעו מאותו מחנה פוליטי. דימויים אנטישמיים הקשורים לישראל יכולים להופיע בימין, בשמאל, בסביבות אסלאמיסטיות, באידיאולוגיות קונספירטיביות או ללא רקע ברור הניתן לזיהוי.
מי שמביט רק ימינה, מפספס את שנאת היהודים בחלקים מהשמאל הרדיקלי ומהאקטיביזם האנטי-ישראלי. מי שמצביע רק על אסלאמיסטים או על קיצוני שמאל, מקל ראש באיום המתמשך מצד הימין הקיצוני. האנטישמיות אינה מצייתת לשיוכים מפלגתיים. גם מאמר SCHLAGSEITE „אסלאמיסטים ושמאל רדיקלי: דימוי האויב ישראל“ מראה כיצד אסלאמיסטים ושמאל רדיקלי יוצרים חפיפות פוליטיות באמצעות העוינות לישראל.
אסור להמעיט בערכו של השנאה האסלאמיסטית ליהודים
הביטוי „אנטישמיות מיובאת“ מתאר חלק ממשי מהבעיה, אך כהסבר כולל הוא הופך במהירות לתירוץ נוח. גרמניה לא הייתה צריכה לייבא את שנאת היהודים. היא הייתה קיימת זמן רב לפני גלי ההגירה המאוחרים יותר ומושרשת עד היום בימין הקיצוני, בחלקים מהשמאל הפוליטי ובמרכז החברה. עם זאת, יהיה לא ישר באותה מידה להכחיש שעם ההגירה מחברות מוצא מסוימות הגיעו לגרמניה גם דפוסים אנטישמיים, דימויי אויב ונרטיבים פוליטיים.
כבר הדוח של ועדת המומחים העצמאית לאנטישמיות הצביע על נרטיבים אזוריים ועל תעמולה שיכולים לעבור הלאה באמצעות חִברות משפחתית ותקשורת ממדינות המוצא. אין פירוש הדבר שמוסלמים או מהגרים הם אנטישמים באופן גורף. המוצא לבדו אינו מסביר עמדה. אך אסור שהוא יהפוך גם לטאבו פוליטי כאשר תפיסות עולם מסוימות ממשיכות להתקיים במשפחות, ברשתות חברתיות או בסביבות דתיות-פוליטיות.
האנטישמיות האסלאמיסטית מחברת פרשנויות אנטי-יהודיות של מסורות דתיות עם חלקים מהאנטישמיות האירופית המודרנית, נרטיבים קונספירטיביים, תעמולת חמאס ודחיית ההגדרה העצמית היהודית. ה- המשרד הפדרלי להגנת החוקה מתאר את האנטישמיות כמרכיב אידיאולוגי מחבר בין זרמים אסלאמיסטיים שונים, מג’יהאדיסטים דרך חמאס וחיזבאללה ועד קבוצות סלפיות וקבוצות המקורבות לחיזב א-תחריר. 7 באוקטובר לא רק קיבל יחס מקל בסביבות אלה. הטבח הוצדק כ„התנגדות“ ונחגג בגלוי בידי תומכי רשת סמידון, האסורה בגרמניה באופן גלוי.
גם נתוני RIAS מחייבים בחינה מדויקת. 166 התקריות שיוחסו באופן חד-משמעי לרקע מוסלמי או אסלאמיסטי כללו מקרה אחד של אלימות קיצונית, ארבע תקיפות ו-17 איומים. בכך תקריות אלימות היו מיוצגות בקטגוריה זו בשיעור גבוה מהממוצע. אולם המספר 166 אינו מהווה גבול עליון לשנאת היהודים בעלת האופי האסלאמיסטי. ב-57 אחוזים מכלל המקרים לא ניתן היה לקבוע שיוך פוליטי חד-משמעי. תקריות נוספות נרשמו כאקטיביזם אנטי-ישראלי. אסור לחבר קטגוריות אלה זו לזו, אך אסור באותה מידה להתנהג כאילו כל מקרה שלא שויך במפורש הובהר בכך מבחינה אידיאולוגית.
חשד גורף אינו ניתוח. אך שתיקה גם אינה הוגנות. מי שממעיט בערכה של שנאה אסלאמיסטית ליהודים מתוך פחד מתיוג מוסלמים אינו מגן על מיעוט. הוא מותיר את הנפגעים היהודים לבדם מול איום ממשי, ובו בזמן מפקיר את הזירה לאותם מוסלמים המתנגדים בעצמם לאסלאמיזם ולאנטישמיות.
מוסדות להשכלה גבוהה הופכים למרחבים של הדרה
האנטישמיות אינה נשארת בשוליים הפוליטיים. היא חודרת למוסדות שאוהבים לראות בעצמם נאורים במיוחד. RIAS תיעד בשנת 2025 בסך הכול 715 תקריות במוסדות חינוך. 410 מהן התרחשו במוסדות להשכלה גבוהה, ועוד 258 בבתי ספר. אצל 86 אחוזים מהתקריות במוסדות להשכלה גבוהה זוהו ביטויים של אנטישמיות הקשורה לישראל.
תועדו כתובות נאצה, עלונים, מדבקות, אירועים בעלי אופי רלוונטי והתבטאויות אנטישמיות בסביבת בחירות סטודנטים. באוניברסיטאות הוכחשה האלימות המינית של 7 באוקטובר והושוותה השואה לתופעות אחרות. סטודנטים יהודים חווים לפתע את השתייכותם כתלויה בתנאים פוליטיים. הם נדרשים להתרחק מישראל לפני שייחשבו לשותפים מקובלים לשיח.
דוח J7 מתאר את הדפוס הזה מעבר לגבולות המדינות: צנזורה עצמית, חדרי סמינרים עוינים, הדרה חברתית, מבחני השקפה פוליטיים והנהלות מוסדות להשכלה גבוהה המגיבות מאוחר מדי או כלל לא. האנטישמיות מסוכנת לא רק בגלל הפעיל הקולני ביותר. היא מסוכנת גם בגלל מוסדות שמסיטים את מבטם, ממעיטים בחומרה או רומזים לנפגעים שעליהם להיות פחות גלויים.
המסך הוא המבואה של הרחוב
בשנת 2025 תיעד RIAS 2,314 תקריות אנטישמיות מקוונות. מדובר בכמעט 16 אחוזים יותר מאשר בשנה הקודמת וב-27 אחוזים מכלל המקרים שתועדו. RIAS אינו סופר כל הודאת שנאה המרחפת בחופשיות ברשת. הוא מתעד התבטאויות מקוונות כאשר הן מופנות ישירות נגד אנשים או מוסדות, למשל באמצעות הודעות דוא״ל, הודעות ישירות, תיוגים או תגובות הממוענות לנמענים.
כמעט 43 אחוזים מכלל האיומים שתועדו התרחשו ברשת, ובהם איומי רצח. מוסדות יהודיים קיבלו דירוגים אנטישמיים, אנשים מסוימים תויגו והופחדו באופן ממוקד. דוח J7 מתאר בנוסף חשיפת מידע אישי, רשימות אויבים אישיות של „ציונים“ לכאורה והגברה טכנולוגית של תכנים אנטישמיים באמצעות בינה מלאכותית.
הרשת אינה יקום מקביל נפרד. היא מספקת דימויי אויב, מפיצה מידע אישי, מארגנת זעם ומנמיכה באמצעות חזרה בלתי פוסקת את הסף של המותר לומר. תיוג דיגיטלי עלול להפוך לאיום ממשי. המסך אינו ההפך מהרחוב. הוא הופך יותר ויותר למבואה שלו.
הדחיקה מתחילה זמן רב לפני ההגירה
מה התפתחות זו עושה לחיים היהודיים מראה תמונת המצב של הקהילות היהודיות 2026. הבסיס לכך הוא סקר בקרב מנהיגים מ-102 קהילות ומאגדים אזוריים. יותר מ-90 אחוזים ממנהלי הקהילות ומהעובדים חשים שהמצב מכביד עליהם במידה ניכרת. ב-63 אחוזים מהקהילות גדל הביקוש לתמיכה פסיכו-סוציאלית.
רק 35 אחוזים עדיין חווים תמיכה מצד החברה האזרחית. בשנת 2023 עמד השיעור על 62 אחוזים. 21 אחוזים מהקהילות נאלצו לבטל אירועים מטעמי ביטחון בתוך שנים-עשר חודשים. ילדים, משפחות וקשישים נפגעים במיוחד מהירידה בהשתתפות.
האנטישמיות אינה מבריחה יהודים רק כשהם אורזים מזוודות. הדחיקה מתחילה מוקדם יותר. היא מתחילה כשילד מסיר את השרשרת שלו, כשסטודנט שותק בסמינר, כשמשפחה נמנעת מאירוע או כשמורה דרך חושב לפני הקניות אם עליו להסתיר את הכיפה. חברה מאבדת את החיים היהודיים הגלויים שלה פיסה אחר פיסה, לעיתים קרובות בלי להבחין כלל ברגע האובדן.
זיכרון ללא עמדה הופך לטקס
גרמניה מציינת בפומבי מדי שנה את השואה. במקביל, דוח J7 מתעד אובדן ידע מדאיג. על פי סקר בינלאומי של Claims Conference שנים-עשר אחוזים מבני 18 עד 29 בגרמניה מעולם לא שמעו על השואה או לא היו בטוחים ששמעו עליה. 18 אחוזים מכלל הנשאלים הגרמנים לא יכלו לציין אפילו מחנה ריכוז או גטו אחד.
ידע לבדו אינו מונע אנטישמיות. אך זיכרון ללא ידע וללא עמדה הופך לטקס ריק. לא די להניח זרים ב-27 בינואר ולהסיט את המבט בשאר ימות השנה, כאשר „ציונים“ מוצגים כקושרים עולמיים, סטודנטים יהודים מאוימים או סיסמאות השמדה זוכות לרומנטיזציה כאקטיביזם.
האחריות הגרמנית המרבה להישמע אינה מוכחת בנאום הזיכרון המושלם, אלא בהתנהגות כאשר יהודים זקוקים כיום להגנה ולסולידריות.
הגנת משטרה נחוצה, אך אינה נורמליות
בתי כנסת מאובטחים, שערי ביטחון וניידות משטרה הם הכרחיים כל עוד האיום קיים. אך הם אינם הוכחה לכך שהחיים היהודיים בגרמניה נעשו מובנים מאליהם. בראש ובראשונה הם מוכיחים שהחיים היהודיים זקוקים להגנה מיוחדת.
נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, יוזף שוסטר, דורש לסגור את הפרצות הקיימות בחוק הפלילי ולהעניש בעקביות קריאות להשמדת ישראל. יש לקיים ויכוח זהיר על העיצוב המשפטי הקונקרטי. חופש הביטוי מגן גם על התבטאויות חריפות, חד-צדדיות ולא צודקות. אולם הוא אינו היתר לאיומים, להאדרת טרור או לקריאות השמדה.
המדינה לבדה ממילא אינה יכולה לפתור את הבעיה. מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות תרבות, כלי תקשורת, מפלגות, איגודים מקצועיים, כנסיות, ארגונים מוסלמיים ורשתות חברתיות נושאים באחריות. מי שמזהה אנטישמיות רק כאשר מופיע לצדה צלב קרס, אינו מזהה חלקים גדולים מהאנטישמיות בת ימינו. מי שמכריז לעומת זאת על כל ביקורת על ישראל כאנטישמיות, הופך את ההבחנה הנחוצה לבלתי אמינה. דיוק אינו סימן לחולשה. הוא התנאי למאבק באנטישמיות בכל מקום שבו היא אכן מופיעה.
ההתרגלות עצמה היא חלק מהסכנה
הממצא המדאיג ביותר בדוח J7 אינו רק מספר יחיד. זוהי ההתרגלות. סיסמאות אנטישמיות, איומים נגד סטודנטים יהודים, פנטזיות השמדה דיגיטליות והתקפות על מוסדות יהודיים נעלמים מתשומת הלב הציבורית מהר יותר משהם נעלמים מחיי הנפגעים.
20 ההרוגים של שנת 2025 אינם נמצאים מחוץ להתפתחות הזו. הם נקודת הקצה הקטלנית של רצף שמתחיל במילים, בדימויי אויב ובהאשמות קולקטיביות. לא כל סיסמה מובילה לרצח. אך כל רצח זקוק לתפיסת עולם שהגדירה קודם לכן את קורבנה כאויב.
האנטישמיות אינה מתחילה רק במקום שבו אנשים מתים. היא מתחילה במקום שבו יהודים נדרשים שוב להסביר מדוע מותר להם להתקיים. חברה שמתרגלת לכך אינה מתמודדת רק עם בעיה בשוליים הפוליטיים שלה. היא מתמודדת עם בעיה במרכז המוסרי שלה.
✔️ לסיכום
דוח J7 מתעד לשנת 2025 בסך הכול 23,174 תקריות אנטישמיות ו-20 קורבנות בנפש בשבע מדינות. גרמניה נותרת ברמה גבוהה ביותר, עם 8,725 תקריות. יש להיאבק בו-זמנית ובדיוק באנטישמיות ימנית קיצונית, אנטישמיות שמאלית-אנטי-אימפריאליסטית, אנטישמיות אסלאמיסטית ואנטישמיות הקשורה לישראל. המטרה אינה יכולה להיות רק בית הכנסת המאובטח, אלא חברה שבה החיים היהודיים יוכלו לשוב ולהיות גלויים בלי שיידרש לכך אומץ.
ℹ️ בסיס עובדתי ומקורות ראשוניים לכתבה 📑
▶️ כוח המשימה של הקהילות הגדולות J7 נגד אנטישמיות:
דוח J7 השנתי על אנטישמיות 2026
הדוח השנתי השני המלא של J7, ובו נתוני המדינות לשנת 2025, הפרטים על ההתקפות הקטלניות וכן הפרקים על גרמניה, מוסדות להשכלה גבוהה, שנאה דיגיטלית וביטחון יהודי.
▶️ המועצה המרכזית של יהודי גרמניה:
דוח J7 שנתי חדש: 2025 הייתה השנה עם מספר ההתקפות האנטישמיות הקטלניות הגדול ביותר בתפוצות זה יותר מ-30 שנה
סיכום גרמני של דוח J7 ובו הממצאים הבינלאומיים המרכזיים והנתונים עבור גרמניה.
▶️ האיגוד הפדרלי RIAS:
תקריות אנטישמיות בגרמניה בשנת 2025
הדוח השנתי הארצי המלא ובו 8,725 תקריות מתועדות, פרטים על אלימות, איומים, רקעים פוליטיים, מוסדות להשכלה גבוהה ואנטישמיות מקוונת.
▶️ המשרד הפדרלי להגנת החוקה:
דוח ועדת המומחים העצמאית לאנטישמיות
סקירה בסיסית של ביטויי האנטישמיות בגרמניה, ובהם אנטישמיות בסביבות בעלות אופי מוסלמי, השפעות מחברות מוצא וגבולות הייחוסים הגורפים.
▶️ המשרד הפדרלי להגנת החוקה:
אסלאמיזם וטרור אסלאמיסטי בדוח הגנת החוקה 2025
הצגה עדכנית של האנטישמיות כמרכיב אידאולוגי מאחד בזרמים ובארגונים אסלאמיסטיים שונים.
▶️ המשרד הפדרלי להגנת החוקה:
„Samidoun“ והחגיגה הגלויה של טרור חמאס
הצגת חגיגות השמחה לאחר הטבח ב-7 באוקטובר 2023, הכיוון האנטישמי והאנטי-ישראלי של הרשת וכן האיסור על פעילותה בגרמניה.
▶️ המועצה המרכזית של יהודי גרמניה:
תמונת מצב של הקהילות היהודיות בגרמניה 2026
סקר בקרב מנהיגים מ-102 קהילות יהודיות ומאגדים אזוריים בנושא תפיסת הביטחון, העומס הנפשי, הסולידריות החברתית והנראות של החיים היהודיים.
▶️ Claims Conference:
מדד הידע והמודעות לשואה
סקר בינלאומי בנושא הידע על השואה, ובכלל זה התוצאות בקרב מבוגרים צעירים ובקרב כלל האוכלוסייה בגרמניה.
