משבר החינוך בגרמניה כבר ניתן למדידה. ההישגים יורדים, מיומנויות בסיסיות חסרות, ובמקביל גוברת התחושה שבתי הספר והמוסדות להשכלה גבוהה מעבירים יותר ויותר עמדות פוליטיות במקום לאפשר דיונים פתוחים. אך האם הם אכן הפכו למוסדות לחינוך אידאולוגי, או שמא ביקורת מוצדקת הופכת לחשבון כללי ופשטני מדי?
האבחנה נשמעת קשה: בתי הספר והאוניברסיטאות הפכו למקומות שבהם השקפות עולם פוליטיות, רב־תרבותיות והפחתת ערכה של התרבות העצמית חשובות יותר מידע, הישגים וחשיבה עצמאית. אמירות כאלה זוכות להד, משום שהן מבטאות אי־נחת המורגשת כבר שנים בדיון הציבורי על החינוך.
אין לאשר את אי־הנחת הזאת באופן רפלקסיבי, אך גם לא לדחותה בנוחות. ישנן שאלות מוצדקות בנוגע לאיזון הפוליטי, לתרבות הדיון ולמטרת החינוך. במקביל, השוואות הישגים בינלאומיות מראות שגרמניה נסוגה במידה ניכרת במיומנויות בסיסיות.
ניתוח רציני אינו יכול להסתפק אפוא בסיסמאות. בתי הספר אינם ארגון פוליטי אחיד, והאוניברסיטאות אינן חממות אידאולוגיות המנוהלות באופן מרכזי. יש להבחין בקפידה בין בעיות הישגים מדידות, חינוך פוליטי, שינוי חברתי ואינדוקטרינציה ממשית.
הירידה בהישגים אינה אמת סובייקטיבית
בעוד שמתנהל ויכוח נלהב על שפה, זהות, גיוון ועמדה פוליטית, ממצא מפוכח הרבה יותר נשמט לעיתים קרובות מן הדיון: תלמידים רבים מגיעים לרמה נמוכה יותר בקריאה, במתמטיקה ובמדעי הטבע מזו של מחזורים קודמים.
תוצאות מחקר ההשוואה הבינלאומי PISA 2022 היו מאכזבות עבור גרמניה. לפי נתוני הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי השיגו תלמידי גרמניה במתמטיקה, בקריאה ובמדעי הטבע את התוצאות הנמוכות ביותר שנמדדו בגרמניה מאז תחילת מבחני PISA.
בהשוואה ל־2018 ירדה רמת ההישגים הממוצעת בכל שלושת התחומים. במתמטיקה ובקריאה הייתה הירידה, להערכת ה־OECD, בערך בגודל ההתקדמות הלימודית שתלמידים בני 15 משיגים בדרך כלל במהלך שנת לימודים מלאה.
גם מספר התלמידים הסובלים מבעיות מיומנות משמעותיות עלה. בהשוואה ל־2012 גדל, לפי ה־OECD, שיעור בני הנוער שמתחת לרמת המיומנות הבסיסית במתמטיקה ב־12 נקודות אחוז, ובקריאה ובמדעי הטבע גדל השיעור ב־11 נקודות אחוז בכל אחד מהתחומים.
אי־אפשר לצמצם את הסיבות לגורם יחיד. המגפה וסגירת בתי הספר מילאו תפקיד. לכך מצטרפים פערים חברתיים, מחסור במורים, קשיים לשוניים, ביטולי שיעורים ובעיות מבניות. לפי PISA, בשנת 2022 למדו כ־73 אחוזים מתלמידי גרמניה בבית ספר שהנהלתו סברה שההוראה נפגעת בשל מחסור בכוח אדם הוראתי.
הירידה בהישגים אינה מוכיחה אינדוקטרינציה פוליטית. אך היא מראה שמערכת החינוך ממלאת את תפקידה הבסיסי בצורה הולכת ופוחתת. לכן מי שמדבר על מטרות החינוך אינו רשאי להעמיד פנים שקריאה, כתיבה, מתמטיקה וידע כללי הם שרידים שוליים של תקופה שחלפה.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv
החינוך זקוק לערכים, אך לא למבחן השקפה
בית הספר לעולם אינו ניטרלי לחלוטין מבחינה ערכית. הוא אינו מעביר רק דקדוק, אלגברה ושנים היסטוריות, אלא גם כללים לחיים משותפים. כבוד האדם, הדמוקרטיה, שלטון החוק וההגנה מפני אפליה הם חלק מתפקידו.
אולם אין פירוש הדבר שכל עמדה פוליטית או חברתית המגדירה את עצמה כמתקדמת רשאית להפוך אוטומטית למטרת חינוך מחייבת. בין העברת ערכים דמוקרטיים לבין חינוך פוליטי עובר גבול.
אחד הקווים המנחים החשובים ביותר של החינוך הפוליטי הוא הקונצנזוס של בויטלסבאך. הוא מתאר שלושה עקרונות יסוד: אסור להציף תלמידים בדעות רצויות, יש להציג שאלות שנויות במחלוקת כשנויות במחלוקת גם בשיעור, ויש להכשיר צעירים לנתח מצבים פוליטיים באופן עצמאי.
הדבר נשמע מובן מאליו, אך בפועל הוא תובעני. למורה מותר להחזיק בעמדה פוליטית ואף להבהיר אותה. הבעיה מתחילה במקום שבו התלמידים מקבלים את הרושם שרק תשובה מסוימת היא מקובלת מבחינה מוסרית או מומלצת כדי לקבל ציון טוב.
שיעור שבו התלמידים לומדים בעיקר איזו דעה מצפים מהם להביע אינו חינוך פוליטי. חינוך פוליטי מתחיל במקום שבו צעירים בוחנים טיעונים, מעריכים מקורות, מזהים סתירות ומגיעים לשיפוט עצמאי מנומק.
כאשר מונחים פוליטיים הופכים למבחנים מוסריים
הרושם של חד־צדדיות פוליטית אינו נוצר רק מתוכניות הלימודים. הוא יכול לצמוח גם מן השפה שבה מטפלים בשאלות חברתיות.
מונחים כמו גיוון, אנטי־גזענות, קיימות, הכלה ושוויון מגדרי מתארים סוגיות פוליטיות וחברתיות ממשיות. עם זאת, מותר לדון במטרותיהם וביישומם הקונקרטי. סוגיה לגיטימית אינה הופכת לאמת שאסור לערער עליה רק משום שניסוחה מוסרי ומושך.
אפשר לדחות אפליה בנחרצות ועדיין להתווכח על מכסות, כללי שפה או תוכניות מסוימות נגד אפליה. אפשר לראות בהגנה על האקלים צורך חיוני ובו בזמן לבקר צעדים קונקרטיים, עלויות והשלכות חברתיות. אפשר לכבד מהגרים ובכל זאת לדרוש כללים משותפים, ידיעת השפה והכרה בשלטון החוק.
כאשר הבחנות כאלה נעלמות, החינוך עלול להפוך למיון מוסרי. אז כבר לא מדובר בשאלה אילו טיעונים תומכים בעמדה או מתנגדים לה, אלא בשאלה אם דעה נחשבת רצויה מבחינה חברתית.
הדבר עלול להקשות על דיונים פתוחים. תלמידים וסטודנטים אמורים ללמוד לבחון עמדות באופן ענייני. אין להפלות אותם בשל דעה חריגה, אך גם אין לצפות שכל טענה תיחשב שוות ערך רק משום שמישהו רואה בה את אמונתו האישית.
⚠️ מחלוקת אינה שרירותיות
הדרישה לדיון פתוח אינה אומרת שיש להתייחס לטענות שהוכחו כמוטעות, לנרטיבים קונספירטיביים או לעמדות עוינות כלפי בני אדם כאל עובדות שוות ערך. עם זאת, פירושה הוא שאסור להציג באופן מלאכותי שאלות הנתונות במחלוקת פוליטית ומדעית כאמיתות שכבר הוכרעו.
רב־תרבותיות בין מציאות לאידאולוגיה
גרמניה נעשתה מגוונת יותר מבחינה תרבותית. למיליוני אזרחים שורשים משפחתיים במדינות אחרות. אי־אפשר להחזיר את המציאות החברתית הזאת לאחור, וגם לא להשיב לה באופן מועיל בדחייה גורפת.
אולם מעובדה זו לא נובע אוטומטית שכל צורה של רב־תרבותיות מצליחה. חברה יכולה להכיר בגיוון ובכל זאת לדרוש יסודות תרבותיים ומשפטיים משותפים.
אינטגרציה משמעותה יותר מדו־קיום שליו בין קבוצות שונות. היא דורשת שפה משותפת, הכרה בשלטון החוק, השתתפות בחברה ונכונות לקבל כללים משותפים.
כאשר כל ציפייה לאינטגרציה מוצגת בחופזה כהדרה, המושג מאבד את תוכנו. מנגד, יהיה מוטעה באותה מידה להעמיד תלמידים מרקע הגירתי תחת חשד כללי או להסביר את קשייהם רק במוצאם.
העיקר הוא שאותה דרישה חינוכית תחול על כל הילדים. אין להתייחס למוצא כפגם, אך גם אין להשתמש בו כתירוץ קבוע לציפיות נמוכות יותר.
מי שדורש פחות מילדים משום שהוריהם הגיעו ממדינה אחרת אינו עוזר להם. הוא שולל מהם את ההזדמנות לצמוח בהתאם לאותם אמות מידה ולהגיע לאותן אפשרויות כמו תלמידים אחרים.
התרבות העצמית אינה תאונת עבודה מביכה
חברה פתוחה זקוקה ליכולת לבחון את ההיסטוריה שלה באופן ביקורתי. גרמניה נושאת באחריות היסטורית מיוחדת. אין להמעיט בערכה של השואה, בפשעי הנאצים ובהרס אירופה, ואין להתייחס אליהם כאל זיכרון מטריד.
זיכרון ביקורתי אינו אומר שההיסטוריה הגרמנית מורכבת אך ורק מאשמה ומכישלון. ההשכלה, המדע, הספרות, המוזיקה, הפילוסופיה, שלטון החוק, השיקום הדמוקרטי והמהפכה השלווה של 1989 שייכים אף הם למורשת התרבותית של מדינה זו.
חברה המבקשת להציע לאזרחים חדשים תחושת שייכות חייבת לדעת בעצמה למה היא מציעה שייכות. מי שמתאר את התרבות העצמית רק כאוסף של פשעים היסטוריים, מסורות מיושנות וזכויות יתר חשודות אינו יוצר פתיחות. הוא מותיר חלל.
מולדת, זיכרון תרבותי וזיקה לאומית אינם בהכרח הדרה. הכול תלוי באופן שבו מבינים אותם. זהות גרמנית דמוקרטית יכולה להיות פתוחה לאזרחים חדשים בלי לוותר על ההיסטוריה, השפה והיסודות התרבותיים שלה.
בית הספר אינו צריך לכפות גאווה לאומית וגם לא לתגמל ריחוק תרבותי. עליו להעביר ידע שממנו יכולה להתפתח עמדה מנומקת כלפי ההיסטוריה וההווה של המדינה.
האוניברסיטאות בין מחקר לאקטיביזם
על מוסדות להשכלה גבוהה חלים תנאים אחרים מאשר על בתי הספר. הסטודנטים הם בגירים, המדענים נהנים מחופש במחקר ובהוראה, והקדמה המדעית חיה מן המחלוקת הפתוחה על שיטות, תוצאות ומסקנות.
סעיף 5, פסקה 3, בחוק היסוד מגן על האמנות והמדע, על המחקר וההוראה. חוק המסגרת להשכלה גבוהה מפרט חופש זה, בין היתר, בכל הנוגע לבחירת שאלות מדעיות, למתודולוגיה, להערכת תוצאות מחקר ולהבעת עמדות הוראה מדעיות.
לכן יהיה מוטעה לדרוש מן האוניברסיטאות ניטרליות השקפתית במובן של חוסר צבע פוליטי. למדענים מותר לייצג עמדות פוליטיות, לבקר תאוריות ולדרוש שינויים חברתיים.
אולם חופש המדע אינו מגן רק על עמדות הפופולריות מבחינה חברתית.היא מגינה גם על שאלות לא נוחות ועל תזות הניתנות להצדקה מדעית, כל עוד הן עומדות לבחינה פתוחה.
מוסד להשכלה גבוהה אינו הופך למוסד אידיאולוגי רק משום שנלמדות בו תאוריות פוליטיות שמאלניות, שמרניות, ליברליות או אחרות. הוא יוצא מאיזון כאשר הנחות יסוד פוליטיות אינן נבחנות עוד, אלא רק מתקבלות כמובנות מאליהן, או כאשר האפשרות להשיב עניינית נעלמת.
המדע אינו זקוק למכסה מלאכותית של מחנות פוליטיים. הוא זקוק למשהו תובעני יותר: תרבות שבה טענות נבדקות, טיעוני נגד מתקבלים, ואנשים אינם מזוהים אוטומטית עם כל עמדה שהם בוחנים או דנים בה.
לא כל מורה הוא פעיל ולא כל ביקורת היא פרי הדמיון
הטענה הגורפת שבתי הספר והאוניברסיטאות הם כולם חממות לאידיאולוגיה שמאלנית מרחיקה לכת. היא מתעלמת מההבדלים בין המדינות הפדרליות, סוגי בתי הספר, תחומי הלימוד, מוסדות ההשכלה הגבוהה והמורים הבודדים.
מורים רבים מתמודדים מדי יום עם ביטול שיעורים, בעיות שפה, בירוקרטיה, היעדר תמיכה ומחסור בכוח אדם. פרופסורים ומרצים רבים עוסקים במחקר רציני ומקדמים דיונים פתוחים. הם אינם ראויים לחשדנות פוליטית גורפת.
עם זאת, אין פירוש הדבר שהתפתחויות מוסדיות אינן בעייתיות מעצם טבען. מערכת יכולה לפתח נטייה פוליטית, גם בלי שכל אחד מהמעורבים יפעל באופן אידיאולוגי מודע. תוכניות לימודים, השתלמויות, תוכניות תמיכה, החלטות מנהליות וציפיות חברתיות משפיעות על הנושאים המוצבים במרכז ועל השאלות הנשאלות בתדירות נמוכה יותר.
לכן השאלה המכרעת אינה אם מורים או פרופסורים חושבים באופן אישי שמאלני, ימני, ליברלי או שמרני. המכריע הוא אם התלמידים והסטודנטים לומדים לזהות טיעונים, לבדוק מקורות, להתמודד עם התנגדות ולנמק את עמדתם באופן ענייני.
כאשר הדבר אפשרי, החינוך ממלא את שליחותו הדמוקרטית. כאשר הדבר אינו אפשרי, גם חזון מנוסח היטב לא יעזור.
✔️ לסיכום
בתי הספר והמוסדות להשכלה גבוהה בגרמניה אינם מוסדות חינוך אידיאולוגיים באופן גורף. עם זאת, הירידה הניתנת למדידה בהישגים והסכנה לתרבות דיון מצומצמת הן סימני אזהרה שיש להתייחס אליהם ברצינות.
החינוך רשאי להקנות ערכים דמוקרטיים, אך עליו להתייחס לשאלות השנויות במחלוקת פוליטית ומדעית ככאלה. גיוון יכול להעשיר חברה, אך אינו פוטר אותה משפה משותפת, מכללים מחייבים ומדרישות הישג רציניות.
הכרחי להתבונן בתרבות של עצמנו באופן ביקורתי. להציג אותה רק כנטל אינו נאורות. ואוניברסיטה שמחליפה את הטיעון הניתן לבדיקה בעוצמה פוליטית אינה מגינה על המדע, אלא רק על חזותו.
על החינוך למצוא מחדש את האומץ להציב דרישות
החלופה המכרעת אינה חינוך שמרני או חינוך שמאלני. היא חינוך או פטרנליזם.
מערכת חינוך טובה דורשת הישגים, בלי לוותר על ילדים ממשפחות חלשות יותר. היא מקנה ערכים דמוקרטיים, בלי לעסוק בפוליטיקה מפלגתית. היא מתייחסת בכבוד לתרבויות אחרות, בלי לבזות באופן גורף את התרבות שלה. היא מאפשרת התנגדות, בלי להפוך כל טענה שהוכחה כמוטעית לעובדה שוות ערך.
מעל הכול, היא מתייחסת לצעירים ברצינות. היא אינה רואה בהם חומר שניתן לעיצוב עבור הקמפיין הפוליטי הבא, אלא אזרחים לעתיד שאמורים לחשוב, לשפוט ולקחת אחריות בכוחות עצמם.
כאשר בתי הספר והאוניברסיטאות ממלאים שליחות זו, הם אינם חממות לאידיאולוגיה כלשהי. כאשר הם מוותרים עליה, עמדה הופכת למעשה לתחליף לידע, ווודאות מוסרית לתחליף לחינוך.
ℹ️ בסיס עובדתי ומקורות ראשוניים לכתבה 📑
▶️ OECD:
תוצאות PISA 2022, הערת מדינה: גרמניה
הערכה רשמית של תוצאות גרמניה במתמטיקה, בקריאה ובמדעי הטבע, לרבות ההתפתחות מאז 2012 ו-2018 וכן נתונים על פערים חברתיים ועל המחסור במורים.
▶️ המרכז הפדרלי לחינוך פוליטי:
הקונצנזוס של בויטלסבאך
הצגת האיסור על אינדוקטרינציה, החובה להציג מחלוקות ואת ההקניה של היכולת לגבש שיפוט פוליטי עצמאי.
▶️ המרכז הפדרלי לחינוך פוליטי:
הקונצנזוס של בויטלסבאך בחינוך הפוליטי
העמקה בשלושת העקרונות הבסיסיים ובחשיבותם להוראה ולחינוך הפוליטי.
▶️ משרד המשפטים הפדרלי:
חוק היסוד, סעיף 5
הבסיס החוקתי לחופש הביטוי וכן לחופש האמנות והמדע, המחקר וההוראה.
▶️ משרד המשפטים הפדרלי:
חוק המסגרת להשכלה גבוהה, סעיף 4
פירוט של חופש המחקר, ההוראה והלימודים וכן של גיבוש הדעה המדעית במוסדות להשכלה גבוהה.
