לכנות את האסלאמיזם בשמו, בלי לגנות מוסלמים באופן גורף: בדיוק בכך הדיון הגרמני נכשל כבר שנים. הפיגוע בסביבת מצעד הגאווה של הקהילה הגאה בברלין, שלפי מצב החקירה הנוכחי היה בעל מניע אסלאמיסטי, הרג אישה ופצע 29 בני אדם נוספים. בעוד שיש מי שנמנעים מתוך חשש מהכללות אפילו מהמונח אסלאמיזם, אחרים מכריזים כלאחר יד שכל המוסלמים הם הבעיה. שני הדברים שגויים. ושניהם מסייעים בסופו של דבר דווקא לאלה שמתעבים חברה חופשית.
לאחר הפיגוע ב-25 ביולי 2026 התבטאו 23 ארגונים יהודיים, מוסלמיים, כורדיים וארגוני חברה אזרחית בקריאה משותפת. כפי שדיווח ה-Jüdische Allgemeine , הברית קוראת ליחס חברתי לאסלאמיזם שאינו מקל ראש ואינו מכליל.
בין התומכים נמנים, בין היתר, WerteInitiative, Jüdische Forum für Demokratie und gegen Antisemitismus, Kurdische Gemeinde Deutschland, Ibn Rushd-Goethe Moschee, MAKKABI Deutschland וכן כמה קהילות וארגונים יהודיים. כבר הרכב הברית מפריך את הנרטיב הנוח שלפיו ביקורת על האסלאמיזם מופנית בהכרח נגד מוסלמים.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv
פיגוע שמנפץ תירוצים מוכרים
לפי נתוני התביעה הכללית של ברלין , עבדול ב‘, בן 21, פגע לכאורה בכמה בני אדם באזור טירגארטן באמצעות רכב שכור, ולאחר מכן פצע אנשים נוספים בנשק דקירה. אישה מתה כבר בערב האירוע.
החשוד לא היה אדם ללא עבר. הוא נולד בברלין, גדל בה והיה אזרח גרמני. במאי 2026 הרשיע אותו בית המשפט המקומי בטירגארטן בהכנה של מעשה אלימות חמור המסכן את המדינה ובהפרות של איסור על ארגון, וגזר עליו עונש מאסר לנוער של שנה ועשרה חודשים. בית המשפט טרם החליט סופית אם להשהות את ריצוי עונש המאסר לנוער ולהעמידו במבחן. החלטה זו נדחתה בשישה חודשים. עבדול ב‘ קיבל כמה תנאים, ובין היתר הועמד בפיקוחו של קצין מבחן. פסק הדין עדיין לא היה חלוט.
בבסיס ההליך עמדו, בין היתר, ניסיון לכאורה להצטרף ל-המדינה האסלאמית (דאעש) וכן פרסום תעמולה אסורה של דאעש באינסטגרם. התביעה הכללית דרשה עונש מאסר לנוער חמור יותר, שלא ניתן יהיה להעמידו במבחן, וכן את השארת צו המעצר על כנו. בגזירת הדין הביא בית המשפט בחשבון את המעצר הקודם, את תקופת המאסר בלבנון, את הודאתו ברוב העובדות ואת ההתרחקות מדאעש שעליה הצהיר במהלך המשפט. הוא ביטל את צו המעצר, משום שמעצר עד תום ההליכים נועד להבטיח את קיומו של ההליך הפלילי ואינו רשאי לשמש עונש מוקדם.
בחקירה משותפת של NDR, WDR והעיתון Süddeutsche Zeitung נמצא כי כלי ניתוח של המשטרה הפלילית הפדרלית כבר הגדיר את עבדול ב‘ שבועות לפני הפיגוע כ-„אדם בסיכון גבוה“ . משטרת המדינה של ברלין עקבה באמצעות מצלמה אחר פתח ביתו. לפי החשד, המצלמה תיעדה אותו בערב האירוע, בשעה 20:58, בעת שיצא מהבניין.
כבר ב-3 ביולי 2026 נערך חיפוש בדירתו בשל חשד ראשוני להפרה של חוק כלי הנשק. החוקרים מצאו עם זאת רק כלי נשק צעצוע, ולכן היה אמור ההליך להיסגר. האירוע מראה כי עבדול ב‘ היה מוכר לרשויות, אך התערבויות קונקרטיות דרשו בכל פעם בסיסים משפטיים מבוססים.
לאחר הפיגוע מצאו החוקרים בטלפון הנייד של עבדול ב‘ סרטון שצולם ביום האירוע, ובו אדם שעוטה כיסוי מלא נשבע אמונים לדאעש. התביעה הפדרלית אישרה את מציאת הסרטון. בתחילה לא היה ברור אם האדם שבסרטון הוא אכן עבדול ב‘. החשוד נורה למוות בידי המשטרה למחרת, לאחר שלפי הממצאים עד כה תקף אנשי כוחות ביטחון בנשק דקירה.
עם מותו של עבדול ב‘ החקירה לא הסתיימה. התביעה הפדרלית ממשיכה לבדוק אם פעל לבדו או שהיו לו שותפי סוד, תומכים או גורמים שהפעילו אותו מאחורי הקלעים. גם תפקידו המדויק של עבדול ב‘ והשאלה אם המעשה נועד לפגוע במכוון במצעד הגאווה עדיין לא הובהרו סופית בכל פרטיהם. רשויות החקירה מניחות בשלב זה רקע אסלאמיסטי וקשר למצעד הגאווה.
כך מתבררת כשגית הטענה שהאסלאמיזם הוא אך ורק בעיה שיובאה מבחוץ. ההקצנה יכולה להתרחש בגרמניה, בבתי ספר גרמניים, בשכונות מגורים, במסגדים, בקבוצות נוער וברשתות דיגיטליות. מוצא ואזרחות אינם מסבירים אידיאולוגיה. השאלה המכרעת היא היכן היא מועברת, נסבלת, מתחזקת או מזוהה מאוחר מדי.
אסלאמיזם אינו דת, אלא אידיאולוגיה של שלטון
מי שרוצה להילחם באסלאמיזם חייב קודם כול להיות מסוגל להסביר למה הכוונה. אסלאם ואסלאמיזם אינם אותו הדבר. האסלאם הוא דת בעלת ביטויים תאולוגיים, תרבותיים ופוליטיים שונים. האסלאמיזם, לעומת זאת, הוא אידיאולוגיה פוליטית המבקשת להפוך את הפרשנות שלה לאסלאם לבסיס המחייב של המדינה, החוק והחברה.
הסוכנות הפדרלית לחינוך פוליטי מתארת את האסלאמיזם כמונח כולל להשקפות ולפעולות פוליטיות השואפות לסדר חברתי ומדינתי בעל הצדקה דתית. מאפייניו הם עליונותה של ריבונות האל הנטענת על פני ריבונות העם, דחיית ההפרדה הברורה בין דת למדינה והתייצבות נגד פלורליזם, חירות הפרט והמדינה החוקתית הדמוקרטית.
מוסלמי מאמין אינו בהכרח אסלאמיסט. השאלה המכרעת אינה מידת הדתיות האישית, אלא התביעה הפוליטית: האם פרשנות דתית מסוימת אמורה להיות מחייבת לכל בני האדם ולהחליף את החקיקה הדמוקרטית, את זכויות הפרט ואת הפלורליזם החברתי — כאן מתחיל האסלאמיזם.
ההבחנה הזאת אינה תעלול מילולי. היא התנאי לדיון הוגן. מי שמשווה בין אסלאמיזם לאסלאם הופך מיליוני בני אדם לאויבי החוקה באופן קולקטיבי. לעומת זאת, מי שמכחיש כל קשר בין אידיאולוגיה אסלאמיסטית לבין הצדקה דתית מונע ניתוח רציני.
אסלאמיסטים מנצלים את הדת. אך הם אינם ממציאים את ההתייחסויות הדתיות שלהם יש מאין. הם בוחרים טקסטים, מסורות ודמויות היסטוריות לחיקוי, מפרשים אותם באופן מוחלט ומכריזים על פרשנותם שלהם כאמונה היחידה המותרת. בדיוק משום כך נחוצים קולות מוסלמיים שיחלקו על התביעה הזאת מבחינה תאולוגית וחברתית.
הסכנה אינה מתחילה רק בפיגוע טרור
בתודעה הציבורית האסלאמיזם מתחיל לעיתים קרובות רק במקום שבו מתפוצצות פצצות, נעשה שימוש בסכינים או כלי רכב פוגעים בהמוני אדם. ההתמקדות הזאת בטרור אינה מספקת. לא כל האסלאמיסטים נכונים להשתמש באלימות. לא כל הארגונים האסלאמיסטיים קוראים בגלוי להפיכה. חלקם פועלים לאורך זמן באמצעות חינוך, עבודה סוציאלית, אגודות, מוסדות דת, פעילות לוביסטית והצעות דיגיטליות.
הדבר אינו הופך את המבנים האלה לעבירה פלילית באופן אוטומטי. אך הוא הופך אותם לרלוונטיים מבחינה פוליטית. מי שמאמץ מונחים דמוקרטיים, מציג את עצמו כנציג כלל האוכלוסייה המוסלמית ובו בזמן מקדם תפיסת חברה שבה נורמות דתיות עומדות מעל זכויות הפרט, אינו יכול להישפט רק לפי סגנון הדיבור הפומבי שלו.
המשרד הפדרלי להגנת החוקה מדבר לכן, לצד זרמים ג’יהאדיסטיים ואלימים, גם על ארגונים השואפים להשפעה פוליטית וחברתית באמצעות אמצעים חוקיים. WerteInitiative מצביעה בנייר עמדה על האחים המוסלמים על אסטרטגיות חוקיות כאלה. אין מדובר בהכרח באלימות קצרת טווח, אלא בהשפעה תרבותית, חברתית ופוליטית ארוכת טווח.
עד כמה אסטרטגיות כאלה עשויות להיות קונקרטיות הראה האיסור על Muslim Interaktiv בנובמבר 2025. במקביל הורה משרד הפנים הפדרלי לערוך חיפושים במוסדות של Generation Islam ושל Realität Islam . הגורמים המכריעים לא היו קיום מצוות מוסלמי או השתייכות דתית, אלא החשד למטרות פוליטיות העוינות את החוקה, להסתה נגד יהודים וישראל ולזלזול בזכויות נשים ומיעוטים.
לפי הדוח האחרון שפורסם של המשרד להגנת החוקה, בשנת 2024 הוערך מספר האנשים הפוטנציאליים המשתייכים לאסלאמיזם בגרמניה ב-28,280 בני אדם . מתוכם נחשבו 9,540 לבעלי אוריינטציה אלימה . הסלפיזם נותר הזרם האסלאמיסטי הגדול ביותר מבחינה מספרית, עם כ-11,000 תומכים. מספרים אלה אינם כוללים כל אדם המחזיק בעמדות בעייתיות. הם מתייחסים למבנים קיצוניים מוכרים או למבנים שהראיות לגביהם מבוססות במידה מספקת.
שתי תגובות פוליטיות מסייעות לאסלאמיסטים
הדיון באסלאמיזם נשלט כבר שנים בידי שתי תגובות מנוגדות. מצד אחד עומדת ה-הקטנת חומרת התופעה . אמירות אסלאמיסטיות מסווגות כדתיות שלא הובנו כראוי, כייחוד תרבותי או כתגובה לאפליה. מי שחולק על כך נחשד במהירות בקידום דעות קדומות נגד מוסלמים.
מן הצד האחר עומד ה-חשד גורף . שם אין הבחנה בין אסלאמיסטים, מוסלמים שמרנים, מוסלמים ליברלים, חילונים או מוסלמים לשעבר. אוכלוסייה מגוונת מוצגת כיחידה פוליטית סגורה. זה שגוי מבחינה עניינית והרסני מבחינה פוליטית.
שני המחנות זקוקים זה לזה. הממעיטים בחומרה יכולים להצביע על אמירות גורפות ועוינות למוסלמים באמת, כדי להדוף ביקורת נחוצה. המכלילים, לעומת זאת, משתמשים בכל הקטנה של חומרת התופעה כהוכחה לכך שרק להם, כביכול, יש האומץ לכנות את הבעיה בשמה.
האסלאמיסטים מפיקים תועלת ממעגל זה. הם מציגים את עצמם בפני הפוליטיקה כדוברים של כל המוסלמים, ובפני המוסלמים כמגן מפני חברת רוב שלכאורה עוינת אותם מעצם טבעה. כך הופכת ביקורת על האידיאולוגיה שלהם להתקפה על זהות דתית.
הברית הרחבה שנוצרה לאחר הפיגוע בברלין שוברת בדיוק את החלופה הכוזבת הזאת. היא מבהירה שאין להעמיד מוסלמים תחת חשד גורף, ובכל זאת קיימת אחריות מיוחדת לקהילות מוסלמיות כאשר אסלאמיסטים מצדיקים במפורש את האידיאולוגיה שלהם מבחינה דתית.
לקהילות מוסלמיות יש אחריות, אך לא אחריות בלעדית
לא ניתן להטיל על קהילות מוסלמיות אחריות לכל אדם המסתמך על האסלאם. עם זאת, הן גם אינן יכולות להעמיד פנים שלרשויות דתיות, למבני מסגדים, לפעילויות לנוער ולוויכוחים בתוך הקהילה אין כל השפעה.
גם מוסלמים הופכים ברחבי העולם לקורבנות של אלימות אסלאמיסטית, הפחדה דתית ושליטה חברתית. המאבק באסלאמיזם אינו מכוון אפוא נגד מוסלמים. הוא מגן גם על מי שרוצים לחיות באופן חופשי, חילוני, ליברלי או פשוט ללא תביעה לשלטון פוליטי.
האחריות מתחילה בשפה חד-משמעית. לא די להצטער באופן כללי על אלימות לאחר פיגוע. מי שרוצה להילחם באסלאמיזם חייב לדחות באופן קונקרטי תביעות דתיות למוחלטות, אנטישמיות, זלזול בזכויות נשים ועוינות כלפי אנשים הומוסקסואלים.
לכך שייך גם הצורך שלא לחפות, מתוך סולידריות שלא הובנה כראוי, על מטיפים בעייתיים, רשתות תרומות והשפעה זרה. על הקהילות להבהיר בשקיפות מי מממן אותן, מי מכשיר את האימאמים שלהן ואילו תכנים מועברים בדרשות, בקבוצות נוער ובערוצים דיגיטליים.
עם זאת, המדינה אינה רשאית לגלגל בנוחות את המשימה הזו אל הקהילות המוסלמיות. בתי ספר, לשכות רווחה לנוער, עבודה סוציאלית, אוניברסיטאות, מפעילי פלטפורמות, המשטרה, שירותי המודיעין, מערכת המשפט והפוליטיקה נושאים כל אחד באחריות משלו. הקצנה יכולה להתחיל בסביבה משפחתית, להתחזק באמצעות קשרים מקומיים ולהאיץ דרך הרשתות החברתיות.
מניעה אינה יכולה להיות לא רומנטיקה חברתית נאיבית ולא צורה מוסווית של מעקב. עליה להציע לצעירים תחושת שייכות דמוקרטית, בלי לתרץ השקפות עולם קיצוניות. במקביל, מורים, עובדים סוציאליים ורשויות חייבים להיות מסוגלים לזהות מתי פרובוקציה, שמרנות דתית או משבר אישי הופכים להקצנה אידיאולוגית.
אנטישמיות ועוינות כלפי להט״ב אינן עניינים שוליים
אידיאולוגיות אסלאמיסטיות אינן מופנות באקראי נגד חברה מערבית מופשטת כלשהי. יש להן דימויי אויב קונקרטיים. בכלל זה יהודים, ישראל, אנשים הומוסקסואלים, נשים, בני דתות אחרות, מוסלמים לשעבר וכן אותם מוסלמים הדוחים את התביעה הדתית למוחלטות.
הפיגוע בסביבת מצעד הגאווה בברלין פגע באנשים שעמדו למען חירות הפרט, אוטונומיה מינית ושוויון זכויות. האם המעשה כוון במתכוון נגד מצעד הגאווה עדיין לא הובהר סופית. עם זאת, הממצאים הקיימים עד כה מצביעים על קשר כזה. דווקא ערכים אלה סותרים את האידיאל האסלאמיסטי של סדר דתי מפוקח והומוגני מבחינה חברתית.
כך גם בנוגע לאנטישמיות האסלאמיסטית. ישראל מותקפת בהקשר זה לא רק בגלל החלטות מסוימות של ממשלתה, אלא מוצגת כהתגלמות של דימוי אויב יהודי ומערבי מקיף. נרטיבים קונספירטיביים אנטישמיים משלבים מניעים דתיים, תעמולה פוליטית ואנטי-ציונות מודרנית.
החפיפות האידיאולוגיות הללו בולטות במיוחד כאשר קבוצות אסלאמיסטיות, שמאלניות-רדיקליות וקבוצות קיצוניות אחרות מוצאות סיסמאות ודימויי אויב משותפים בשנאתן לישראל. SCHLAGSEITE.eu כבר בחן קשר זה בהרחבה במאמר „דימוי האויב ישראל: מדוע הקיצונים נפגשים“ .
מי שמתייחס לאסלאמיזם רק כאל בעיית ביטחון מחמיץ אפוא את ליבת הבעיה החברתית שלו. הטרור הוא התוצאה הקיצונית ביותר. לפניו באים הפחדה, שליטה חברתית, תעמולה, הפרדה והגבלה הדרגתית של חירות הפרט.
מה מדיניות עקבית צריכה לעשות
התמודדות אמינה עם אסלאמיזם אינה מתחילה בעוד ועידה סמלית. היא מתחילה בחלוקת סמכויות ברורה ובצעדים שניתן לבדוק.
- יש להשתמש במונחים באופן מדויק. יש להגדיר את האסלאמיזם כאידיאולוגיה פוליטית, בלי להשוות באופן גורף בין מוסלמים לבינה.
- יש לממן את המניעה באופן מתמשך ולפקח עליה מקצועית. אין לראות בפרויקטים מתאימים רק משום שמפעיליהם מציגים את עצמם כנציגי הקהילות המוסלמיות.
- יש להבטיח שקיפות בנוגע למימון מחו״ל ולרשתות ארגוניות. שותפויות דמוקרטיות מחייבות שהזיקות הפוליטיות, האישיות והכספיות יהיו ידועות.
- הערכת מסוכנות חייבת להיות בעלת השלכות מעשיות. אסור שמידע של רשויות שונות יעלה אבק בתיקיות נפרדות, בעוד הסמכויות מועברות מיד ליד.
- קולות מוסלמיים רפורמיסטיים, ליברליים וחילוניים זקוקים להגנה ולגישה. מי שמתנגד לאסלאמיסטים מאוים לעיתים קרובות לא רק בידי קיצונים, אלא גם נותר לבדו מצד חלקים מהציבור.
- יש להתייחס לאנטישמיות, לשנאת נשים ולעוינות כלפי להט״ב כאל מרכיבים מרכזיים באידיאולוגיה האסלאמיסטית. הם אינם אי-הבנות תרבותיות ואינם תופעות לוואי שוליות.
גם למשפט הפלילי יש גבולות. אף מדינת חוק אינה יכולה לכלוא אדם לאורך זמן רק בשל מחשבות רדיקליות. דווקא משום כך, החלטות שיפוטיות, הערכות מסוכנות, תנאי שחרור על תנאי, צעדי דה-רדיקליזציה ומידע משטרתי חייבים להשתלב זה בזה טוב יותר.
פרשת עבדול ב׳ מעוררת בהקשר זה שאלות כבדות משקל. עם זאת, בירור רציני אינו רשאי להסתיים בגידופים נמהרים כלפי שופטים. עליו לבדוק איזה מידע עמד בפני איזה מקבל החלטות, אילו אפשרויות חוקיות היו קיימות וכיצד ייתכן שהמעשה התרחש למרות המידע הקיים ואמצעי המעקב.
המרכז הדמוקרטי חייב לעשות יותר ממילים נכונות
הקריאה המשותפת של 23 הארגונים היא אות הכרחי. חשוב במיוחד שקולות יהודיים, מוסלמיים, כורדיים ולהט״ביים יופיעו יחד. הם מראים שהמאבק באסלאמיזם אינו חייב להיות חזית אתנית או דתית.
אך פניות לבדן אינן משנות מבנים. לאחר כל פיגוע מגיעים חמלה, דרישות למניעה והבטחה לדיון פתוח. לאחר מכן חוזרת לעיתים קרובות אותה זהירות פוליטית, המתחמקת ממונחים חד-משמעיים ומפזרת את האחריות ככל האפשר, עד שאיש אינו אחראי עוד באופן קונקרטי.
חברה דמוקרטית מגינה על מוסלמים מפני גינוי גורף, ובה בעת מגינה על כלל בני האדם מפני אידיאולוגיה אסלאמיסטית. שתי המשימות הללו אינן סותרות זו את זו. הן כרוכות זו בזו.
מי שמשתיק את האסלאמיזם מחשש להאשמה בעוינות כלפי האסלאם מפקיר את הנושא לידי המכלילים. מי שמגדיר את כל המוסלמים כבעיה, מחזק בתורו את הנרטיב של האסלאמיסטים, שלפיו המערב מנהל מלחמה נגד דתם.
הדרך הנכונה אינה נמצאת באמצע הנוח שבין שתי הטעויות הללו. היא נמצאת בבהירות: המוסלמים אינם הבעיה. האסלאמיזם הוא הבעיה. ומי שרוצה להילחם באידיאולוגיה הזו חייב לנקוב בשמה, להבין את המבנים שלה ולתמוך באלה המתנגדים לה בתוך הקהילות המוסלמיות.
האסלאמיזם אינו בעיית שוליים מיובאת ואינו מילה נרדפת לאסלאם. זוהי אידיאולוגיה פוליטית שיכולה לגייס תומכים בגרמניה ולפעול באלימות או בהדרגה נגד החברה החופשית. המאבק בה מחייב שפה ברורה, נחישות של מדינת חוק, מניעה יעילה ושיתוף פעולה עם מוסלמים הדוחים את תביעת האסלאמיסטים לשלטון.
ℹ️ בסיס עובדתי ומקורות ראשוניים למאמר 📑
▶️ Jüdische Allgemeine: ברית רחבה דורשת דיבור ברור בנושא האסלאמיזם
דיווח על הקריאה המשותפת של 23 ארגונים יהודיים, מוסלמיים, כורדיים וארגוני חברה אזרחית.
▶️ התביעה הכללית של ברלין: הפיגוע בסביבת מצעד הגאווה: החשוד עבדול ב׳
פרטים רשמיים על הפיגוע, על זהות החשוד, על הליכים קודמים ועל פסק הדין ממאי 2026.
▶️ Tagesschau: החשוד בפיגוע במצעד הגאווה מת
דיווח על הפעילות המשטרתית שבמהלכה נורה החשוד למוות לאחר מתקפה לכאורה על כוחות הביטחון.
▶️ ZDFheute: המשטרה מצאה סרטון קבלת אחריות בטלפון של עבדול ב׳
מצב החקירה הנוכחי בנוגע לסרטון הכולל שבועת אמונים למדינה האסלאמית המכונה כך.
▶️ Tagesschau / NDR, WDR ו-Süddeutsche Zeitung: BKA סיווג את עבדול ב׳ כ״אדם בסיכון גבוה״
תחקיר על מידע שבידי הרשויות, אמצעי מעקב והערכת החשוד לפני הפיגוע.
▶️ Tagesschau / מערכת המשפט של ARD: כיצד התובע הפדרלי הכללי חוקר את הפיגוע במצעד הגאווה
הערכת החקירות המתנהלות בנוגע למבצעים אפשריים נוספים, ליודעי דבר ולגורמים מאחורי הקלעים לאחר מותו של החשוד המרכזי.
▶️ המשרד הפדרלי להגנת החוקה: אסלאמיזם וטרור אסלאמיסטי
נתונים על פוטנציאל התומכים באסלאמיזם ובאלימות, וכן סקירה של הזרמים האסלאמיסטיים בגרמניה.
▶️ המרכז הפדרלי לחינוך פוליטי: אסלאמיזם: הגדרה, מאפיינים וסיווגים
סקירה של ההבדלים בין אסלאם, אסלאמיזם, זרמים בעלי אוריינטציה אלימה וזרמים לגליסטיים.
▶️ המשרד הפדרלי להגנת החוקה: איסור פעילותה של Muslim Interaktiv וחיפושים אצל Generation Islam ו-Realität Islam
פרטים רשמיים על סיבות האיסור, החיפושים וההבחנה בין קיום מצוות דתיות לבין פעילות פוליטית העוינת את החוקה.
▶️ WerteInitiative: נייר עמדה על האחים המוסלמים בגרמניה
סקירה של אסטרטגיות לגליסטיות, השפעה חברתית ואנטישמיות אסלאמיסטית.
