„מן הנהר ועד הים“ מוסבר לעיתים קרובות כהבטחה לחירות ולזכויות שוות לכל בני האדם שבין הירדן לים התיכון. זה נשמע בתחילה מפייס. אך ברגע שמתייחסים לסיסמה ברצינות פוליטית, מתחילה הבעיה האמיתית: איזה סדר מדיני אמור לקום בכל השטח הזה, ומה יקרה אז לישראל?
אין זו התחכמות סמנטית. מי שרוצה להחליף מדינה קיימת בסדר מדיני חדש, חייב להסביר, מי ישלוט בעתיד, כיצד יוגבל השלטון, אילו זכויות יובטחו ומדוע לשם כך צריכה להסתיים ההגדרה העצמית הלאומית של העם היהודי. הבטחה לחירות לבדה אינה עונה על אף אחת מהשאלות הללו.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv
לסיסמה יש היסטוריה פוליטית
הרעיון של פלסטין בכל השטח שבין הירדן לים התיכון לא נולד רק בהפגנות של ימינו. שורשיו נטועים בתנועה הלאומית הפלסטינית זה עשרות שנים. האמנה הלאומית הפלסטינית של אש״ף משנת 1968 הגדירה את פלסטין שבגבולות המנדט הבריטי כיחידה טריטוריאלית בלתי ניתנת לחלוקה, דחתה את חלוקת פלסטין והכריזה על המאבק המזוין כאסטרטגיה לשחרורה.
מכאן שהתביעה הטריטוריאלית המקסימליסטית עתיקה בהרבה מהוויכוח העכשווי על משמעותו המדויקת של הסלוגן האנגלי. מקורו המדויק של הנוסח האנגלי הנפוץ כיום שנוי במחלוקת. לכן השאלה המכרעת אינה מי השתמש לראשונה בנוסחה המסוימת הזו, אלא שהתביעה על השטח כולו שבה ומופיעה בזרמים שונים של התנועה הפלסטינית.
עם זאת, יש להביא בחשבון התפתחות היסטורית חשובה: בתהליך אוסלו שינה אש״ף את עמדתו הרשמית. ב-1993 הוא הכיר בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון, והצהיר שהסעיפים באמנה הלאומית שסתרו התחייבויות אלה אינם תקפים עוד או אינם בעלי תוקף עוד.
לכן אין להשוות את העמדה ההיסטורית של 1968 לקו הרשמי הנוכחי של אש״ף. עם זאת, התביעה הטריטוריאלית המקסימליסטית לא נעלמה מהפוליטיקה הפלסטינית. עשרות שנים לאחר מכן מופיע אותו רעיון גאוגרפי בסיסי במסמך היסוד המדיני של חמאס משנת 2017 . שם דוחה הארגון כל חלופה ל״שחרור המלא של פלסטין״ מן הירדן ועד הים התיכון.
בה בעת, מסמך חמאס מגדיר מדינה פלסטינית לאורך הקווים של 4 ביוני 1967 כ״נוסחה של קונצנזוס לאומי״ אפשרית. ניסוח זה אינו קשור במפורש להכרה בישראל או לוויתור על תביעות פלסטיניות מרחיקות לכת יותר.
מכאן שחמאס מחזיק עד היום בתביעה טריטוריאלית החופפת מבחינה גאוגרפית לנוסחה מן הירדן ועד הים התיכון. אין פירוש הדבר שכל מפגין שקורא „מן הנהר ועד הים“ שותף אוטומטית לתוכנית הפוליטית של חמאס. אך בהחלט פירושו שאין לבחון את הסיסמה במנותק מהתנועות הפוליטיות הטוענות לאותו מרחב גאוגרפי ודוחות בה בעת את הריבונות הישראלית.
סיסמה יכולה להתפרש בדרכים שונות אצל אנשים שונים. אך משמעותה הפוליטית תלויה גם בשאלה איזה שטח נתבע ואילו תנועות היסטוריות ייצגו תביעה זו. בין הירדן לים התיכון נמצאת כיום גם מדינת ישראל, וזהו בדיוק השטח הנתבע באמצעות הנוסחה הטריטוריאלית.
מה היה משתנה בפועל מבחינה פוליטית?
בין הירדן לים התיכון קיימים כיום סדרים פוליטיים ומבני כוח שונים. ישראל היא מדינה ריבונית. חמאס השתלט בכוח על עזה בשנת 2007 ושלט באזור במשך שנים רבות. מאז הפסקת האש השברירית שסוכמה באוקטובר 2025 ומתהליכי המעבר שבאו בעקבותיה, השליטה בפועל בעזה מפוצלת. חלקים מיהודה ושומרון מנוהלים בידי הרשות הפלסטינית.
לכן מי שמשייך את השטח כולו לפלסטין עתידית אינו דורש פשוט זכויות אזרח נוספות. הוא דורש ארגון מחדש מן היסוד של המרחב, שבמסגרתו ישראל במתכונתה הנוכחית לא תתקיים עוד.
מדינה פלסטינית לצד ישראל היא דבר אחר. גם פדרציה או קונפדרציה הן דבר אחר. פלסטין אחת מן הירדן ועד הים התיכון מעלה לעומת זאת בהכרח את השאלה, איזה מקום יישאר בה להגדרה העצמית הלאומית היהודית.
בדיוק כאן אין די בטענה שיהודים יוכלו בסופו של דבר לקבל זכויות אזרח אישיות במדינה כזו. שוויון אישי והגדרה עצמית לאומית הם שני דברים שונים. גם לפלסטינים יהיה קשה להסביר שזכותם להגדרה עצמית התממשה במלואה כל עוד הם מחזיקים בזכויות שוות באופן אישי בתוך מדינת לאום אחרת כלשהי.
מדוע שעל העם היהודי יחול מדד אחר?
בדיקת המציאות מתחילה במוסדות
מי שרוצה להחליף מדינה דמוקרטית קיימת בסדר חדש צריך לכל הפחות להראות כיצד החירויות המובטחות יוגנו מבחינה מוסדית.
הכנסת בישראל נבחרת בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. אזרחים ישראלים ערבים מחזיקים בזכות לבחור, יכולים להתמודד, להקים מפלגות ולכהן בתפקידים פוליטיים.
אין זו נוסחה חוקתית מופשטת. חברי כנסת ערבים יושבים בכנסת. ב-2021 עשתה המפלגה הערבית רע״ם, בהנהגת מנסור עבאס, היסטוריה פוליטית ישראלית כאשר הצטרפה לקואליציה של נפתלי בנט ויאיר לפיד. לראשונה הייתה בכך מפלגה ערבית עצמאית חלק רשמי מקואליציה ממשלתית בישראל.
לכן ישראל אינה חפה מאפליה, ממתחים חברתיים או מליקויים פוליטיים. אך דמוקרטיה אינה מתאפיינת בכך שאין בה בעיות. השאלה המכרעת היא אם לאזרחיה יש אמצעים פוליטיים ומשפטיים להתמודד עם הבעיות הללו.
הם יכולים להצביע, להפגין, לבקר ממשלות, לתמוך במפלגות, לפנות לבתי המשפט ואף לקחת על עצמם אחריות פוליטית.
בצד הפלסטיני חסרה רציפות דמוקרטית זו
המציאות הפוליטית הפלסטינית הקיימת נראית אחרת. הבחירות האחרונות לנשיאות התקיימו ב-2005, והבחירות האחרונות לפרלמנט עד כה התקיימו ב-2006. לאחר ניצחון חמאס בבחירות החריף מאבק הכוח עם פת״ח. ב-2007 השתלט חמאס בכוח על עזה, בעוד הרשות הפלסטינית בהנהגת פת״ח שלטה בחלקים מיהודה ושומרון.
ב-28 בנובמבר 2026 נקבעו בינתיים שוב בחירות לפרלמנט. ועדת הבחירות המרכזית הפלסטינית פרסמה לשם כך לוח זמנים רשמי. אם הבחירות אכן יתקיימו באופן חופשי ותקין, הן יהיו צעד משמעותי לאחר שני עשורים ללא בחירות לפרלמנט.
עד אז, עם זאת, יש לקבוע: בחירות שהוכרזו עדיין אינן סדר דמוקרטי מחודש. כבר ב-2021 תוכננו בחירות ארציות, בטרם נדחו.
אין פירוש הדבר כמובן שפלסטינים אינם מסוגלים באופן עקרוני לדמוקרטיה. השאלה המכרעת היא אחרת: איזה מבנה פוליטי קיים מבטיח כיום את הזכויות הליברליות והדמוקרטיות המובטחות למדינה עתידית בכל השטח?
7 באוקטובר החריף את שאלת המדינה
לכל המאוחר מאז המתקפה בהובלת חמאס והטבח ב-7 באוקטובר 2023 כמעט שאי אפשר עוד להפריד לחלוטין את הדיון בסיסמה מן השאלה, אילו תנועות פוליטיות תובעות את אותו מרחב טריטוריאלי ובאילו מטרות הן קושרות לתביעה זו.
שוב, אין פירוש הדבר להשוות כל מפגין לחמאס. השוואה כזו תהיה שטחית וחסרת תועלת אנליטית. אך בהחלט פירושו שהפרשנות הליברלית של הסיסמה אינה הפרשנות היחידה הקיימת.
חמאס עצמו מחזיק בתביעה לפלסטין מן הירדן ועד הים התיכון ואינו מכיר בישראל כמדינה יהודית לגיטימית. בכך הוא אינו דוגמה היסטורית מופשטת, אלא שחקן פוליטי וצבאי ממשי שממשיך לייצג תביעה טריטוריאלית זו. לאחר 7 באוקטובר משכנע עוד פחות לדחות את הממד הפוליטי והטריטוריאלי של הסיסמה כעניין משני בלבד.
מי שמציג את הנוסחה אך ורק כהבטחת חירות אוניברסלית חייב להתמודד גם עם אלה שאינם מבינים במפורש את אותה תביעה גאוגרפית כמודל ליברלי של מדינה אחת. מי שתובע כיום את אותם גבולות למדינה עתידית חייב להסביר במה חזונו הפוליטי שונה מן הכוחות הקושרים לכך את ביטול הריבונות הישראלית.
החזון היפה של מדינה אחת נכשל מול שאלות קונקרטיות
מדינה היפותטית מן הירדן ועד הים התיכון תכלול מיליוני יהודים ומיליוני ערבים. הגנה על מיעוטים לא תהיה שם עניין אקדמי שולי, אלא שאלה קיומית. השאלה המכרעת לא תהיה רק אילו זכויות מבטיחה חוקה, אלא מי יגן עליהן בפועל במקרה של עימות.
מי יבטיח חופש דת ומוסדות יהודיים? אילו בתי משפט יוכלו לעצור ממשלה אם תפגע בזכויות מיעוטים? מה יהיה מעמדן של מפלגות אסלאמיסטיות? ומעל הכול: מי ישלוט במשטרה, בשירותי המודיעין ובכוחות הביטחון?
בדיוק בנקודה זו החזון הידידותי של מדינה משותפת נתקל בשאלת הכוח הממשית. בסדר מדיני חדש יהיה צורך לשלב, להגביל או לפרק מנשקן גם כוחות הדוחים עקרונית את ישראל ואת ההגדרה העצמית הלאומית היהודית. הניסיון עם שלטון חמאס בעזה מראה שכוח מזוין, מונופול המדינה על האלימות ופיקוח דמוקרטי אינם שאלות תאורטיות שוליות.
מה קורה כאשר תנועה צוברת השפעה פוליטית ובה בעת מחזיקה במבנים חמושים? האם מותר לה לשמור עליהם? מי יורה על פירוקם מנשק ומי יאכוף זאת? למי יהיו כפופים לאחר מכן המשטרה, שירותי המודיעין וכוחות הביטחון?
חוקה יכולה להבטיח זכויות שוות. אך השאלה המכרעת היא מי יגן על הזכויות הללו כאשר רוב פוליטי ינסה לפגוע בהן. זכויות על הנייר מועילות מעט למיעוט אם ארגונים חמושים נותרים מחוץ לשליטה מדינתית אפקטיבית או אם מונופול המדינה על האלימות עצמו הופך לכלי של כוח פוליטי.
חשובה לא פחות היא השאלה מה קורה כאשר רוב פוליטי תומך במפלגות שאינן מכירות בישראל או דוחות עקרונית את ההגדרה העצמית הלאומית היהודית. מי ימנע שימוש בהליכים דמוקרטיים כדי לפרק לאחר מכן את מנגנוני ההגנה הדמוקרטיים? כיצד יוגנו הקהילות היהודיות כאשר גופי הביטחון הממלכתיים עצמם עוברים פוליטיזציה?
אלה אינן שאלות קנטרניות. אלה שאלות מינימום שיש להפנות לכל מדינה שמיליוני אנשים אמורים להפקיד בידיה את ביטחונם. במיוחד על רקע הפילוג בן עשרות השנים בין חמאס לפת״ח, הרעיון שמדינה יורשת משותפת של ישראל תהיה אוטומטית ליברלית, פלורליסטית ושלווה נראה אופטימי להפליא.
הסתירה האמיתית כבר ניצבת לפנינו
לפי תפיסה זו, יש להתגבר על ישראל כדי שהיהודים והערבים יקבלו זכויות פוליטיות שוות. אולם ישראל היא כיום המדינה במרחב הזה שבה אזרחים יהודים וערבים משתתפים יחד בבחירות הלאומיות, מקימים מפלגות ויכולים לכהן בתפקידים פוליטיים.
לפלסטינים שמחוץ לישראל אין כמובן זכויות אזרח ישראליות. בדיוק משום כך קיימת השאלה הבלתי פתורה בדבר ההגדרה העצמית הפלסטינית. אולם מדרישה מוצדקת זו לא נובעת מבחינה לוגית ביטולה של ישראל.
ההגדרה העצמית הפלסטינית אינה חייבת להחליף את ההגדרה העצמית היהודית. וההגדרה העצמית היהודית אינה חייבת לשלול עקרונית את ההגדרה העצמית הפלסטינית.
כיצד יכולה להיראות באופן קונקרטי הכרעה פוליטית בת־קיימא לאחר עשרות שנים של טרור, מלחמה, משא ומתן כושל וחוסר אמון הדדי, קשה יותר מאי פעם. בדיוק משום כך אין לבלבל בין סיסמה לבין סדר מדיני.
חירות זקוקה ליותר מהבטחה
„From the river to the sea“ אינה מסבירה כיצד יחולק הכוח. הסיסמה אינה יוצרת חוקה, אינה מבטיחה הגנה על מיעוטים ואינה משיבה לשאלה מי שולט במשטרה ובכוחות הביטחון. מעל הכול, היא אינה משיבה לשאלה מדוע יש לסיים את ההגדרה העצמית הלאומית היהודית כדי להקים סדר מדיני פלסטיני חדש.
מי שבאמת רוצה חירות לישראלים ולפלסטינים זקוק לפתרון פוליטי שיאפשר לשני העמים ביטחון, כבוד והגדרה עצמית. מדינה פלסטינית דמוקרטית עתידית לא תהיה בכך בעיה, אלא התקדמות. הדרישה נעשית בעייתית במקום שבו מימושה מחייב שהמדינה היהודית תיעלם תחילה.
הפרשנות הידידותית לסיסמה מבטיחה שוויון. יישומה הפוליטי נותר עד כה חוב פתוח. מי שרוצה לוותר לשם כך על מדינה קיימת ועל ההגדרה העצמית הלאומית של עם שלם, נושא בנטל ההוכחה.
ℹ️ בסיס עובדתי ומקורות ראשוניים למאמר 📑
▶️ האומות המאוחדות – האמנה הלאומית הפלסטינית 1968:
האמנה הלאומית הפלסטינית
מתעד את האמנה הלאומית של אש״ף משנת 1968, שכללה את התביעה הטריטוריאלית דאז לפלסטין בגבולות המנדט הבריטי, את דחיית החלוקה ואת המאבק המזוין כאסטרטגיית שחרור.
▶️ ממשלת ישראל – מכתבי ההכרה ההדדית בין ישראל לאש״ף 1993:
הכרה בין ישראל לאש״ף: חילופי מכתבים בין ראש הממשלה רבין ליו״ר ערפאת
מתעד את ההכרה ההדדית מ־9 בספטמבר 1993 ואת שינוי עמדתו הרשמית של אש״ף כלפי ישראל.
▶️ הכנסת:
חוקי היסוד של מדינת ישראל
יסודות שיטת המדינה והבחירות בישראל.
▶️ הכנסת:
חברי הכנסת ה־25
סקירת חברי הפרלמנט הישראלי.
▶️ המכון הישראלי לדמוקרטיה:
רע״ם
רקע על המפלגה הערבית רע״ם ועל השתתפותה בקואליציית הממשלה בישראל החל משנת 2021.
▶️ ועדת הבחירות המרכזית הפלסטינית:
הוועדה מודיעה על לוחות הזמנים המשפטיים לבחירות המחוקקות ב־2026
לוח הזמנים הרשמי לבחירות לפרלמנט הפלסטיני, שנקבעו ל־28 בנובמבר 2026.
▶️ ועדת הבחירות המרכזית הפלסטינית:
אירועי בחירות קודמים
תיעוד הבחירות לנשיאות ב־2005, הבחירות לפרלמנט ב־2006 וכן הבחירות הלאומיות שנקבעו ל־2021 ונדחו לאחר מכן.
▶️ PalQuest / המכון ללימודי פלסטין:
האמנה החדשה של חמאס – מסמך העקרונות והמדיניות הכלליים
מתעד את מסמך היסוד המדיני של חמאס משנת 2017, הכולל תביעה לשחרור מלא של פלסטין מהירדן ועד הים התיכון, וכן אפשרות למדינה בגבולות 1967, שנוסחה במקביל, ללא הכרה בישראל.
▶️ רויטרס:
תוכנית טראמפ לעזה תלויה בפירוק חמאס מנשקו ובנסיגות ישראליות
דיווח עדכני על הפסקת האש השברירית, על יחסי השליטה שטרם הובהרו, על סוגיית פירוק הנשק ועל מבני המעבר המתוכננים בעזה.
▶️ ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית של האו״ם:
ממצאים מפורטים על התקפות שבוצעו ב־7 באוקטובר 2023 ולאחריו
מתעד את המתקפה בהובלת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 וכן מתקפות, הרג וחטיפות שביצעו חמאס וקבוצות פלסטיניות חמושות נוספות.
🔎 גילית טעות, ביקורת או תוספת?
SCHLAGSEITE.eu עומד על מחקר קפדני ועל תיקונים שקופים. גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור שבור? שלח לי את הערתך. אם אפשר, נא לצרף מקור שניתן לאמת.
