מצר הורמוז הוא אחד מצווארי הבקבוק החשובים ביותר בכלכלה העולמית. בחודשים האחרונים הוכיחה איראן שוב עד כמה לחץ פוליטי וכלכלי ניתן להפעיל באמצעות המיקום הגיאוגרפי הזה. איחוד האמירויות מציב כעת גבול ברור: אסור למדינה כלשהי לקבוע מי רשאי לעבור במצר או מי יידרש לשלם עבור המעבר.
הצהרתו של שר סחר החוץ של האמירויות, תאני אל-זיודי, היא יותר מביקורת דיפלומטית על טהרן. אבו דאבי פועלת זה זמן רב להפחתה מבנית של תלותה בהורמוז. נמלים מורחבים, מסדרונות לוגיסטיים חדשים מוקמים וקיבולות נוספות של צינורות מתוכננות. המטרה המוצהרת אינה פחות מאשר: להפחית את התלות בהורמוז לאפס.
בפורום הילי באבו דאבי הסביר אל-זיודי ב-8 בספטמבר כי נתיבי שיט בינלאומיים חייבים להישאר חופשיים מהגבלות ומאגרות. אסור למדינה יחידה לקבוע מי יקבל גישה למצר הורמוז. מבחינת איחוד האמירויות מדובר ב״קו אדום״, דיווח The National.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archivהורמוז הוא הרבה יותר מנתיב מים צר
החשיבות הכלכלית של המצר מסבירה כבר מדוע יש למילים האלה משקל. מצר הורמוז מחבר את המפרץ הפרסי עם מפרץ עומאן ומשם עם הים הערבי. לפי נתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית IEA רוחבו בנקודה הצרה ביותר הוא 21 מייל ימי בלבד, כלומר כ-39 קילומטרים. לספינות הנכנסות והיוצאות עומדים לרשותן נתיבי שיט ברוחב של כשני מיילים ימיים בלבד לכל כיוון, המופרדים באזור חיץ ברוחב של שני מיילים ימיים נוספים.
לפי נתוני IEA, בשנת 2025 הועברו בממוצע כ-20 מיליון חביות נפט גולמי ומוצרי נפט ביום דרך הורמוז. כמות זו הייתה שווה לכרבע מסחר הנפט הימי העולמי בקירוב. כ-80% מהכמויות הללו יועדו לשווקים באסיה.
בתחום הגז הטבעי הנוזלי התלות בולטת עוד יותר. לפי חישובי IEA, בשנת 2025 עברו במצר כ-93% מיצוא ה-LNG של קטר ו-96% מיצוא ה-LNG של איחוד האמירויות. יחד הייתה זו כמעט חמישית מסחר ה-LNG העולמי.
המשבר מאז סוף פברואר 2026 הראה מה קורה כאשר הנתיב הזה משתבש באופן נרחב. IEA הגדירה את ההתפתחות כהלם היצע חמור. ב-11 במרץ החליטו 32 חברות הארגון להעמיד יחד 400 מיליון חביות נפט ממאגרי החירום שלהן לרשות השוק. הייתה זו ההזרמה המתואמת הגדולה ביותר של מלאי חירום בתולדות הארגון.
בגז הטבעי הנוזלי התווספה בעיה שנייה. לא רק המעבר דרך הורמוז נפגע במידה רבה. גם תשתיות הייצור והיצוא של קטר נפגעו. מתקנים בראס לאפן ניזוקו במרץ, לאחר ש-QatarEnergy כבר הפסיקה את ייצור ה-LNG בתחילת החודש. המשבר פגע אפוא במקביל הן בנתיב ההובלה והן באחד האתרים החשובים בעולם להנזלת גז טבעי ולשינועו.
בשנת 2025 עברו במצר מדי יום כ-20 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט. כ-25% מסחר הנפט הימי העולמי עבר דרך הורמוז. בגז הטבעי הנוזלי היו קטר ואיחוד האמירויות תלויות במיוחד: 93% ו-96% בהתאמה מיצוא ה-LNG שלהן השתמשו בנתיב הזה.
איראן מנסה להפוך את המיקום הגיאוגרפי לעוצמה פוליטית
מבחינת טהרן, הורמוז אינו רק נתיב מים אלא מנוף לחץ אסטרטגי. מי שיכול לאיים על תנועת הספינות שם, לעכב אותה או לשלוט בה, יוצר השלכות החורגות בהרבה מגבולות האזור. פרמיות הביטוח עולות, חברות ספנות משנות נתיבים או מצמצמות הפלגות, מחירי האנרגיה מגיבים והממשלות נתונות ללחץ.
המצב הנוכחי מראה שההשפעה הזו אינה תיאורטית כלל. לפי נתוני חברת הניתוח Kpler, שעליהם דיווח רויטרס ב-9 בספטמבר עברו ביום שלישי במצר שש ספינות משא רשומות בלבד. מספר זה היה נמוך מהממוצע הנמוך ממילא של כ-12 ספינות בעשרת הימים שקדמו לכך.
עם זאת, אין להשוות מספר זה לכלל תנועת הספינות בפועל. רויטרס מציינת במפורש כי ספינות מסוימות מכבות את משדרי ה-AIS שלהן במהלך המעבר, ולכן אינן מופיעות בניתוחים כאלה בזמן אמת. הפלגות בלתי נראות כאלה, המכונות כיום לעיתים קרובות ״חציות אפלות״, מקשות מאוד על קביעה מדויקת של הכמויות שהועברו בפועל.
לפני ההסלמה נספרו, לפי נתוני רויטרס, כ-125 ספינות מסחריות ביום. גם בהתחשב במעברים שאינם נראים, ברור אפוא שהתנועה הניתנת למעקב באופן סדיר עדיין נמוכה במידה ניכרת מהרמה שקדמה למלחמה.
לכך מתווסף מוקד עימות נוסף. משרד האוצר האמריקאי הטיל בסוף יולי סנקציות על Persian Gulf Marine Insurance Company ועל HormuzSafe Marine Services Authority. וושינגטון מאשימה את שתי החברות בהיותן חלק ממערכת הנתמכת בידי משמרות המהפכה האיראניים, שבמסגרתה נדרשות ספינות מסחר לרכוש ביטוח ימי מחייב עבור המעבר.
לפי הצגת משרד האוצר האמריקאי, המטרה היא להפיק הכנסות במסווה של שירותים ימיים ובמקביל להרחיב את השליטה בתנועת הספינות. ההאשמות הגיעו מממשלת ארצות הברית, ולכן יש להציגן כעמדתה.
עם זאת, העובדה שאל-זיודי דיבר במפורש על אגרות ומסים קשורה גם לרקע נוסף. בסוף יולי הגישה עומאן לאיראן, לפי רויטרס הצעה לניהול אזורי משותף של המצר, שנתמכה בידי מדינות המפרץ. לפי הדגם של מצר מלאקה, חברות ספנות יוכלו לשלם תרומות מרצון עבור עזרי ניווט, הגנת הסביבה ושירותי הצלה. איראן, לעומת זאת, התעקשה על שליטה עצמית חזקה יותר ועל תשלומים מחייבים. שאלת האגרה על המעבר בהורמוז אינה אפוא משחק מחשבתי רטורי, אלא נושא במשא ומתן מתמשך.
הטענה האמריקאית בדבר ״מערכת סחיטה איראנית״ היא הערכה רשמית של ארצות הברית, ולא קביעה משפטית עצמאית. מה שניתן לאשר הוא שוושינגטון הטילה סנקציות על החברות המעורבות וקשרה במפורש את מודל הביטוח הנטען למשמרות המהפכה.
תשובת איחוד האמירויות: להפחית את התלות
אבו דאבי מגיבה לכך לא רק בהצהרות פוליטיות. כבר ביוני הודיע אל-זיודי כי ארצו שואפת להפחית בטווח הארוך את תלותה במצר הורמוז לאפס. החלופות שנבנו לשם כך אינן פתרונות חירום קצרי טווח, אלא שינויים קבועים בתשתית הכלכלית.
איחוד האמירויות מאיץ לשם כך את פיתוח הנמלים שלו בחוף המזרחי. פוג’יירה וחור פקאן שוכנות במפרץ עומאן, ולכן מחוץ למצר הורמוז. במקביל פועלת אבו דאבי עם עומאן כדי להעביר מטענים דרך נמלי סוחאר ודוקם. כבישים, קישורי רכבת ומסדרונות לוגיסטיים נוספים אמורים לחבר בין נתיבי הסחר השונים.
תשתיות האנרגיה חשובות במיוחד. כבר מאז 2012 מחבר צינור באורך כ-400 קילומטרים בין אזור ההפקה בחבשאן לבין מסוף היצוא בפוג’יירה. IEA מציינת עבור Abu Dhabi Crude Oil Pipeline קיבולת תכנון מקורית של 1.5 מיליון חביות ביום וקיבולת מדווחת של כמעט 1.8 מיליון חביות כיום. בתנאי שגרה מיוצאות כבר דרך נתיב זה כ-1.1 מיליון חביות נפט גולמי אמירתי ביום.
נוסף על כך מתכננות האמירויות קיבולות נוספות של צינורות. כך יוכל חלק גדול יותר מהנפט המופק באבו דאבי להיות מועבר ישירות למפרץ עומאן, בלי לעבור במצר הורמוז.
אך מחוץ להורמוז אינו פירושו מחוץ לטווח האיראני. פוג’יירה עצמה הפכה במהלך העימות למטרה. הרשויות באמירויות אישרו במרץ מתקפת מל“ט על אזור תעשיית הנפט בפוג’יירה, שבעקבותיה פרצה שריפה. גם ספינות מול החוף המזרחי הותקפו או התרחקו מהאזור. המעקף מצמצם אפוא את התלות במצר, אך אינו מבטל את הפגיעוּת הצבאית של תשתיות היצוא.
עד כה ניתן לעקוף את הורמוז רק באופן חלקי
לאסטרטגיה יש גבול טכני ברור. ניתן להעביר נפט בצינורות לנמלי יצוא חלופיים בקלות יחסית. בגז הטבעי הנוזלי הדבר קשה בהרבה. IEA מצביעה על כך שעד כה אין נתיבי יצוא חלופיים דומים עבור כמויות ה-LNG הגדולות מקטר ומאיחוד האמירויות.
גם את הסחר כולו אי אפשר פשוט להעביר למשאיות, לקווי רכבת ולנמלים אחרים. במהלך השיבושים החריפים במיוחד באביב יכלו מסדרונות יבשתיים להעביר חלק מהמטענים הדחופים. עם זאת, הכמויות היו נמוכות בהרבה מההובלה הימית הרגילה.
איחוד האמירויות אינו המדינה היחידה המחפשת חלופות. לסעודיה יש בצינור East-West שלה, מאבקייק לנמל ינבוע שבים האדום, את מעקף הנפט הקיים החשוב הנוסף באזור. לפי נתוני IEA, קיבולת התכנון של המערכת היא חמישה מיליון חביות ביום; Saudi Aramco דיווחה ב-2025 על הגדלה לשבעה מיליון, אף שזרימות קבועות בהיקפים כה גבוהים טרם נוסו באופן מקיף. מדינות כמו עיראק, כווית, קטר ובחריין נותרות לעומת זאת תלויות בהורמוז במידה רבה יותר.
הדבר הופך את יעדו של אל-זיודי, תלות של ״אפס״, בשלב זה לכיוון אסטרטגי ולא למצב שכבר הושג. וגם עקיפה מלאה של המצר לא תהיה שקולה לביטחון מלא. צינורות, נמלים ומסופים מחליפים צוואר בקבוק פגיע ברשת מבוזרת יותר של תשתיות שגם הן חשופות לתקיפה.
גם החוק הימי מציב גבולות לשליטה
הדרישה של איחוד האמירויות למעבר חופשי מופיעה באופן עקרוני גם במשפט הימי הבינלאומי. חלק III של אמנת האו״ם בדבר משפט הים UNCLOS מסדיר מצרים המשמשים את הספנות הבינלאומית. סעיף 38 קובע זכות למעבר תחבורתי במצרים כאלה. סעיף 44 קובע שמדינות החוף אינן אמורות להפריע למעבר זה או להשעותו.
אצל איראן, המצב המשפטי עדיין אינו מסתכם במשפט אחד. אוסף האמנות של האומות המאוחדותמציין את איראן כחותמת על אמנת האו״ם בדבר דיני הים, אך לא כמדינה שהיא צד לאמנה שאשררה אותה. בעת החתימה מסרה טהרן גם הצהרה משלה על אופיין המשפטי של הכללים הנוגעים למְצָרִים ימיים בינלאומיים.
לכן הטענה הגורפת שלפיה כל הפרעה איראנית היא כשלעצמה הפרה חד-משמעית של סעיף 44 לאמנת UNCLOS תהיה פשטנית מדי. דיני השיט הבינלאומי דרך הורמוז נוגעים, לצד דיני האמנות, גם לשאלות של המשפט הבינלאומי המנהגי. עם זאת, בכל הנוגע לאמירה הפוליטית של אל-זיודי, הנקודה המרכזית ברורה: האמירויות דוחות את הטענה שמדינה יחידה יכולה לשלוט בשער הכניסה החשוב ביותר למפרץ הפרסי בהתאם לאינטרסים הפוליטיים או הכלכליים שלה.
מי שמשתמש בנקודת צוואר בקבוק כנשק יוצר תמריצים לנתיבי עקיפה
בדיוק בכך טמונה המשמעות האסטרטגית ארוכת-הטווח של ההתפתחות. מיקומה הגיאוגרפי של איראן מעניק לה כוח כל עוד שכנותיה תלויות במצר הורמוז. כל צינור חדש, כל נמל שמורחב וכל מסדרון תחבורה חלופי מפחיתים מעט את התלות הזו.
הדבר אינו מתרחש בן לילה. גם איחוד האמירויות הערביות אינו יכול כיום להחליף את הורמוז באופן מלא. מדינות מפרץ אחרות תלויות במצר במידה רבה עוד יותר. נוסף על כך, החלופה אינה להחליף נתיב ימי המצוי בסכנה בתשתית שאי אפשר לתקוף. התקיפות על נמלים, מתקני אנרגיה ואוניות מחוץ למצר עצמו הראו שאיראן יכולה להפנות את הלחץ הצבאי שלה גם נגד נתיבי עקיפה.
טהרן יכולה ליצור בטווח הקצר עלויות עצומות באמצעות חוסר הוודאות סביב הורמוז. אך בה בעת, דווקא חוסר הוודאות הזה מעניק לשכנותיה סיבה כלכלית ואסטרטגית חזקה לבנות חלופות. כך יכול אמצעי לחץ להפוך בטווח הארוך לתמריץ להקטין את התלות באמצעי הלחץ הזה.
לכן איחוד האמירויות הערביות אינו מותח קו אדום רק במישור המילולי. הוא מרחיב נמלים, צינורות ונתיבי סחר שנועדו להחליש את המנוף האסטרטגי של איראן על הורמוז. ככל שטהרן משתמשת במצר לעיתים קרובות יותר ככלי להפעלת לחץ פוליטי, כך גדל אצל שכנותיה התמריץ לשחוק לצמיתות דווקא את המנוף הזה.
השאלה המכרעת אינה אפוא אם איראן יכולה להשתמש כיום במצר הורמוז כאמצעי לחץ. טהרן יכולה לעשות זאת. השאלה המכרעת היא כמה זמן עוד יהיו שכנותיה מוכנות לאפשר לה להחזיק בעוצמה הזו באמצעות התלות שלהן עצמן.
ℹ️ בסיס העובדות ומקורות ראשוניים לכתבה 📑
▶️ סוכנות האנרגיה הבינלאומית:
דף מידע על מצר הורמוז
נתונים על רוחבו של מצר הורמוז ועל נתיבי השיט בו, על סחר הנפט וה-LNG העולמי וכן על יכולות העקיפה הקיימות.
▶️ סוכנות האנרגיה הבינלאומית:
מדינות החברות ב-IEA יבצעו את שחרור מאגרי הנפט הגדול ביותר אי פעם
הודעה רשמית על העמדת 400 מיליון חביות ממאגרי החירום, השחרור המתואם הגדול ביותר בתולדות IEA.
▶️ סוכנות האנרגיה הבינלאומית:
דוח שוק הגז, רבעון 3 2026
הערכת זעזוע ההיצע הכבד בשוקי הגז הבינלאומיים והשלכות הצניחה באספקת ה-LNG מהמפרץ.
▶️ משרד האוצר של ארצות הברית:
משרד האוצר משבש את רשת הסחיטה של המשטר האיראני במצר הורמוז
הנמקה רשמית של ארצות הברית לסנקציות בנוגע למערכת הביטוח והעמלות האיראנית הנטענת עבור ספינות מסחר.
▶️ רויטרס:
עומאן מציעה מערכת לניהול הורמוז עם עמלות התנדבותיות
דיווח על הצעת עומאן לניהול אזורי של המצר באמצעות תרומות התנדבותיות, בדגם של מצר מלאקה.
▶️ האו״ם:
אמנת האומות המאוחדות בדבר דיני הים, חלק III
הוראות הנוגעות למעבר במְצָרִים ימיים המשמשים את השיט הבינלאומי.
▶️ אוסף האמנות של האו״ם:
מעמדה של איראן והצהרתה בנוגע ל-UNCLOS
מעמדה של איראן באמנה וכן ההצהרה שמסרה בעת החתימה בנוגע למְצָרִים בינלאומיים.
▶️ The National:
מצר הורמוז הוא «קו אדום» ואי אפשר לגבות עליו אגרה
הדיווח המקורי על דבריו של שר סחר החוץ ת’אני אל-זיודי בפורום הילי ועל אסטרטגיית התשתיות של איחוד האמירויות הערביות.
▶️ רויטרס:
תנועת הספנות דרך מצר הורמוז נותרת מתחת לממוצע של 10 ימים
נתוני Kpler העדכניים על השיט דרך הורמוז וכן הערה על הפלגות שלא תועדו, שבהן המשדרים כובו.
▶️ רויטרס:
שליש מנפט המפרץ עדיין חסר למרות חציות חשאיות
הערכת היקף הובלות הנפט שקשה לעקוב אחריהן דרך הורמוז, כאשר משדרי AIS כבויים.
▶️ Gulf News:
שריפה פרצה באזור תעשיית הנפט בפוג’יירה לאחר תקיפת רחפן
דיווח המבוסס על גורמים רשמיים באמירויות על תקיפת הרחפן ועל השריפה באזור תעשיית הנפט בפוג’יירה במרץ 2026.
▶️ OECD:
שיבושים בספנות ופליטות CO₂ ימיות
ניתוח של אפשרויות העקיפה המוגבלות דרך ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות, וכן של התלות המיוחדת של יצוא ה-LNG מקטאר.
▶️ MENA-Watch:
שר האמירויות: מצר הורמוז הוא «קו אדום»
הדיווח המקורי על דברי שר סחר החוץ של האמירויות ועל הרחבת נתיבי הסחר החלופיים.
🔎 גילית טעות, ביקורת או תוספת?
SCHLAGSEITE.eu מחויב למחקר קפדני ולתיקונים שקופים. גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור שאינו תקין? שלח לי את הערתך. אם אפשר, נא לציין מקור שניתן לאמת.
