ישראל ממשיכה להיות מגונה, מובסת בהצבעות ונתונה ללחץ פוליטי באו״ם. במקביל, משהו משתנה מאחורי הקלעים. מדינות שמבקרות את ישראל בפומבי מתעניינות ביכולותיה הצבאיות, בטכנולוגיה שלה ובשיתוף הפעולה הביטחוני שלה. שגריר ישראל באו״ם דני דנון מדבר על כבוד שהושב. אך כבוד שווה משהו מבחינה פוליטית רק כאשר הוא הופך לקולות, לבריתות ולתמיכה קונקרטית.
מי שמביט רק בהצבעות הפומביות באו״ם עלול לחשוב ששום דבר לא השתנה עבור ישראל. הארגון ממשיך לייצר רוב אמין נגד עמדות ישראליות. במועצת זכויות האדם של האו״ם יש לסכסוך הישראלי-פלסטיני אפילו סעיף קבוע 7 בסדר היום, סעיף שחוזר באופן קבוע. לאף מדינה אחרת אין סעיף קבוע משלה במועצת זכויות האדם.
ב-31 במרץ 2026 אימצה מועצת זכויות האדם החלטה בנושא ההתנחלויות הישראליות ברוב של 34 מול שלושה קולות, עם עשר נמנעויות. כבר ארבעה ימים קודם לכן התקבלה החלטה נוספת בנושא מצב זכויות האדם, ברוב של 24 בעד, ארבעה נגד ו-19 נמנעים. יחסי ההצבעה מראים מה יש לחשוב על בידוד בינלאומי שלכאורה כבר התגברו עליו: ברמה הרב-צדדית הוא נמשך בחלקים נרחבים. ההצבעה מ-31 במרץ 2026 וה-החלטה מ-27 במרץ 2026 מתעדות את הרוב הזה שחור על גבי לבן.
Today at the UN, with the support of multiple countries, we launched the Task Force on Combating Antisemitism.
Antisemitism is rearing its ugly head around the world and within the UN itself. An institution founded in the wake of the Holocaust cannot turn a blind eye to it.… pic.twitter.com/5Bh4tNKdf7
— Danny Danon 🇮🇱 דני דנון (@dannydanon) September 9, 2026
גינוי פומבי, כבוד פרטי
כאשר דני דנון חזר לניו יורק ב-2024 לכהונה שנייה כשגריר ישראל באו״ם, הוא תיאר את האווירה לאחר הטבח ב-7 באוקטובר כעוינת באופן יוצא דופן. מתנגדיה של ישראל התגייסו, בעלות הברית היו מותשות, ואפילו דיפלומטים שבעבר שוחחו בקביעות עם נציגים ישראלים נמנעו ממגעים פומביים.
שנתיים לאחר מכן העוינות לא נעלמה. אך דנון אומר שמאחורי דלתיים סגורות משהו השתנה. לאחר המבצעים הישראליים נגד חזבאללה ואיראן, גם דיפלומטים ממדינות מוסלמיות עקבו מקרוב אחר היכולות הצבאיות הישראליות. נספחים צבאיים ניתחו, בין היתר, את המבצעים של ישראל בלבנון ואת היכולת לפעול מעל איראן ולהשיג שם במהירות עליונות אווירית. דנון מתאר בפני הג׳רוזלם פוסט פער ברור בין גינוי פומבי להכרה פרטית.
לא ניתן לאמת באופן עצמאי את השיחות החסויות הללו. גם נתוני היצוא הישראליים אינם מוכיחים שנספחים צבאיים מוסלמים הביעו בפני דנון הכרה מאחורי דלתיים סגורות. הם מוכיחים דבר אחר: הטכנולוגיה הצבאית הישראלית מבוקשת מאוד בעולם.
יצוא הביטחון של ישראל הגיע ב-2025 לשיא היסטורי של 19.2 מיליארד דולר. לעומת השנה הקודמת הייתה זו עלייה של כמעט 30 אחוז. כעשרה מיליארד דולר הגיעו מהסכמים ישירים בין ממשלות. אירופה הייתה שוק היעד האזורי הגדול ביותר, עם 36 אחוזים, ואחריה אזור אסיה-פסיפיק עם 32 אחוזים. משרד הביטחון הישראלי מייחס את הביקוש הגבוה, בין היתר, לביצועים המבצעיים של המערכות הישראליות ולניסיון שנצבר במלחמות האחרונות. נתוני היצוא הרשמיים של משרד הביטחון מתעדים במקביל כי מגמת העלייה נמשכת כבר כמה שנים. הנתונים מצביעים אפוא על עניין ביכולות הישראליות.
אך הם מציגים סתירה נוספת ומרשימה. אירופה רכשה ב-2025 יותר טכנולוגיה ביטחונית ישראלית מכל אזור אחר בעולם. במועצת זכויות האדם הצביעו ב-31 במרץ 2026 גם צרפת, איטליה, הולנד וספרד בעד החלטה 61/32 נגד עמדות ישראל. בריטניה נמנעה. הסטטיסטיקה של היצוא אינה מפרטת איזו מדינה מסוימת רכשה איזה חלק מתוך 36 האחוזים. הממצא הפוליטי נותר בעינו: העניין הביטחוני-אסטרטגי ודפוס ההצבעה באו״ם עשויים להיות רחוקים מאוד זה מזה.
ב-SCHLAGSEITE.eu כבר בחנתי את ההתפתחות הזו בהקשר של שיא היצוא של ישראל ב-2025 ושל החשיבות הגוברת של הטכנולוגיה הביטחונית הישראלית עבור אירופה .
כאן מסתיים הנימוס הדיפלומטי ומתחיל העניין האסטרטגי. מדינות אינן חותמות על חוזים בהיקף מיליארדי דולרים משום שהן מחבבות את ישראל. הן עושות זאת משום שהן זקוקות ליכולות שישראל יכולה לספק.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archivעוצמה צבאית משנה את הדיפלומטיה
הפוליטיקה הבינלאומית אינה נשענת על חיבה. היא נקבעת על ידי אינטרסים, כוח, תלות ותועלת.
ישראל שילמה מחיר כבד מאז 7 באוקטובר 2023. הטבח שביצע חמאס הוביל למלחמה, ללחץ בינלאומי ולגל עולמי של התגייסות אנטישמית. במקביל, ישראל הפגינה יכולות צבאיות וטכנולוגיות שגם מדינות שמבקרות את ירושלים בפומבי עוקבות אחריהן מקרוב.
כך נוצרה סתירה שהיא הגיונית: מדינה יכולה להצביע נגד ישראל בהצבעה באו״ם ובמקביל להשתמש במידע מודיעיני ישראלי, לרכוש טכנולוגיית ביטחון ישראלית או לחפש שיתוף פעולה אסטרטגי. עבור ישראל, מצב זה עדיין אינו מספיק.
מחמאה חסויה אינה משנה החלטה. שיחה מתעניינת עם נספח צבאי אינה מונעת גינוי במועצת זכויות האדם. וחוזה נשק אינו מחליף קול במועצת הביטחון. המשימה האמיתית של דנון מתחילה אפוא רק במקום שבו כבוד הופך לעניין, עניין לשיתוף פעולה ושיתוף פעולה לתמיכה פוליטית.
אמריקה הלטינית מראה באיזו מהירות יכולה העוינות להסתיים
אמריקה הלטינית מראה בימים אלה באיזו מהירות חזיתות במדיניות החוץ יכולות לקרוס.
לישראל ולוונצואלה לא היו יחסים דיפלומטיים מאז 2009. באוגוסט 2026 הסכימו שתי המדינות לראשונה זה 17 שנים לכונן מחדש יחסים קונסולריים ולהקים ערוץ תיאום רשמי. יחסים דיפלומטיים מלאים עדיין לא חודשו. התפנית במדיניות החוץ של ונצואלה באה בעקבות חילופי השלטון בקראקס וההתקרבות שלאחר מכן של ההנהגה החדשה לוושינגטון. לא היה זה שינוי פתאומי ביחסה לישראל, אלא חלק מהתכווננות גיאופוליטית רחבה יותר.
דנון הולך כעת צעד נוסף ומכנה את ונצואלה בעלת ברית של ישראל. זו הערכתו הפוליטית. הממצא המבוסס כבר מרשים דיו: מדינה שהתייחסה לישראל במשך שנים בעוינות גלויה מבקשת שוב שיתוף פעולה ממוסד.
ההתפתחות בקולומביה ברורה עוד יותר.
תחת הנשיא גוסטבו פטרו ניתקה קולומביה ב-2024 את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. לאחר חילופי השלטון ונשיאותו של אבלרדו דה לה אספרייה חודשו היחסים באוגוסט 2026. שתי המדינות הסכימו להחליף שוב שגרירים ולבטל את חובת הוויזה. הממשלה הקולומביאנית החדשה החליטה גם להעביר את שגרירותה לירושלים. המעבר הוחלט פוליטית והוסכם בין שני הצדדים. אין פירוש הדבר שכבר נפתחה שגרירות קולומביאנית בירושלים. ב-10 באוגוסט הכירה קולומביה, לפי הודעת שגרירות ישראל, גם בריבונות הישראלית על רמת הגולן. שגרירות ישראל מתעדת את שינוי הכיוון הפוליטי בכרונולוגיה של היחסים הבילטרליים.
והוא עשוי לקבל משקל באו״ם. קולומביה חברה במועצת הביטחון מאז ינואר 2026 ותישאר בה עד סוף 2027. ההרכב הנוכחי של מועצת הביטחון מציג את קולומביה כאחת מעשר החברות הנבחרות.
המושב אינו מבטיח לישראל קול. המנדט נמשך עד סוף 2027, אך דפוס ההצבעה ייקבע על ידי הממשלה הקולומביאנית המכהנת. קולומביה של פטרו וקולומביה של אספרייה יושבות רשמית על אותו מושב, אך מייצגות קו פוליטי שונה.
יוניפי״ל: עשרות שנות נוכחות, ובכל זאת חזבאללה התחמש
גם עמדתה של ישראל כלפי משימת האו״ם בדרום לבנון השתנתה מן היסוד.
עוד ב-2024 אמר דנון שישראל אינה דורשת בהכרח את נסיגת יוניפי״ל. על המשימה סוף-סוף לאכוף את שלשמו הוקמה. התקווה הזו נגוזה.
חזבאללה הצליח במשך שנים לבנות בדרום לבנון מאגרי נשק, תשתית צבאית, עמדות ומערכות מנהרות. במקביל, המשימה הבינלאומית הייתה במקום. החלטה 1701 נועדה למנוע מכוחות חמושים לפעול מדרום לליטני מחוץ למדינה הלבנונית. בדיוק את זה לא הצליחו למנוע.
קיומו של כוח או״ם לא חיסל את ההתבססות הצבאית של חזבאללה. כוחות ישראליים נתקלו לאחר תחילת המבצעים שלהם בדרום לבנון בדיוק באותה תשתית, שהקמתה הייתה אמורה להימנע באמצעות אכיפה יעילה של ההחלטה.
במאמרי „ציר הטרור של טהרן מתארגן מחדש” כבר בחנתי בהרחבה רבה יותר את תפקידו של חזבאללה ואת גבולותיה של הארכיטקטורה הביטחונית הבינלאומית הקודמת בלבנון.
עמדתו של דנון ברורה כעת: יוניפי״ל צריכה לעזוב. ישראל תתנגד גם לניסיון להכניס את אותה מתכונת מחדש תחת שם אחר.
מועצת הביטחון כבר החליטה על סיום המשימה. החלטה 2790 האריכה בפעם האחרונה את המנדט של יוניפי״ל עד 31 בדצמבר 2026. לאחר מכן אמורה להתחיל נסיגה מסודרת ולהסתיים בתוך שנה.
אזהרתו של דנון מפני מבנה המשכי אפשרי אינה רק חשדנות ישראלית כלפי מנגנון האו״ם. ההחלטה עצמה כבר כוללת את הבסיס לדיון שלאחר מכן. בסעיף 10 הוטל במפורש על מזכ״ל האו״ם לבחון אפשרויות להמשך יישומה של החלטה 1701 לאחר נסיגת יוניפי״ל. בין היתר מוזכרת תמיכה בביטחון ובפיקוח לאורך הקו הכחול, וכן כלים נוספים של האו״ם לתמיכה בצבא לבנון מדרום לליטני.
במילים אחרות: יוניפי״ל אמורה להסתיים. השאלה איזה מבנה של האו״ם ייטול על עצמו את המשימות לאחר מכן כבר גלומה בהחלטה עצמה.
מנקודת מבטה של ישראל יש אפוא כל סיבה לעקוב מקרוב. משימה בינלאומית שנוכחת במשך עשרות שנים, בעוד שבאזור הפעילות שלה ממש בונה ארגון טרור את התשתית הצבאית שלו, לא עמדה בהבטחתה הביטחונית. שינוי שם בלבד לא ישנה זאת.
גוטרס עוזב. הבעיה המבנית נותרת בעינה
גם בראש האומות המאוחדות עומד להתרחש חילופי תפקידים. כהונתו השנייה של מזכ״ל האו״ם אנטוניו גוטרש תסתיים ב-31 בדצמבר 2026. הליך בחירת יורשו כבר החל. האומות המאוחדות בוחנות כמה מועמדים שהוצעו והעבירו בינתיים את הליך הבחירה לידי העצרת הכללית ה-81.
פסק הדין של דנון בנוגע לגוטרש קטלני. בשיחה עם הג׳רוזלם פוסט הוא אמר, בתמצית, שכל יורש יהיה טוב יותר. הוא מאשים את גוטרש שנכנע לדינמיקה האנטי-ישראלית בתוך הארגון והציב אנשים עוינים בעמדות השפעה.
הערכה זו היא של דנון. את הבעיה המבנית אפשר לזהות ללא קשר לעמדתו האישית.
מזכ״ל חדש לא יבטל את סעיף 7 הקבוע בסדר היום של מועצת זכויות האדם. הוא לא יפרק גושי הצבעה שהתבססו לאורך השנים. הוא לא ישנה אוטומטית את עמדת הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי. הוא לא יהפוך בן לילה מדינות שמצביעות במשך שנים בעקביות נגד ישראל לבעלות ברית.
חילופי התפקידים בצמרת יכולים לשנות את הטון, את החלטות כוח האדם ואת סדרי העדיפויות הפוליטיים. הקיבעון המוסדי כלפי ישראל מושרש עמוק יותר.
לכן ישראל תנהג בחוסר אחריות אם תקשור את האסטרטגיה שלה לתקווה שמזכ״ל חדש יפתור את הבעיה.
מי שעוזב את הזירה מוסר אותה ליריביו
דנון מסיק מסקנה אחרת מעוינות האומות המאוחדות: על ישראל להישאר שם, להתנגד בקול רם ולבנות קואליציות.
זו אינה רק מסקנה מובנת, אלא הכרחית. מי שעוזב זירה פוליטית מוסר אותה לאחרים. אם ישראל אינה משיבה להאשמות, הן נותרות ללא מענה. אם ישראל אינה מאחדת מדינות, יריביה יתארגנו. ואם ירושלים אינה מייצגת בעצמה את האינטרסים הביטחוניים שלה, איש לא ייקח על עצמו את המשימה מתוך אהדה גרידא. דווקא משום שחלקים ממערכת האו״ם מפגינים כלפי ישראל עוינות מבנית, נסיגה תהיה האות הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת.
דיפלומטיה אינה פירושה לטפח אשליות בנוגע לצד השני. דיפלומטיה פירושה לקדם את האינטרסים שלך גם בזירה עוינת.
כבוד נחשב רק כאשר יש לו השלכות
התצפית החשובה ביותר של דנון סבירה: עוצמתה הצבאית והטכנולוגית של ישראל משפיעה על האופן שבו המדינה נתפסת. נתוני הייצוא מעידים על ביקוש בינלאומי עצום למערכות ישראליות. השיחות החסויות שעליהן מדווח דנון, לעומת זאת, נותרות תיאור שלו. אסור לבלבל בין שני הדברים.
גם לשינויים הפוליטיים באמריקה הלטינית יש סיבות שונות. בקולומביה שינוי שלטוני הוביל לתפנית במדיניות החוץ. בוונצואלה ההתקרבות לישראל היא חלק מהתארגנות מחודשת רחבה בהרבה לאחר חילופי השלטון וההתקרבות לוושינגטון. חשיבותה האסטרטגית הגוברת של ישראל משחקת תפקיד בסביבה זו, אך אינה מסבירה לבדה כל שינוי כיוון.
וממילא, כבוד אינו מספיק. אם מדינות רוכשות טכנולוגיה ישראלית ולאחר מכן מצביעות בעד החלטות נגד ישראל, ירושלים זכתה בלקוחות, אך עדיין לא בבעלות ברית פוליטיות. אם דיפלומט מעריך באופן פרטי את יכולותיה הצבאיות של ישראל, ובפומבי שותק בהצבעה הבאה או מצביע נגד ישראל, לישראל יש הכרה, אך אין לה תמיכה.
לכן הצעד הבא הוא שיכריע אם האופטימיות של דנון היא יותר מתמונת מצב מעניינת: על ישראל להפוך הרתעה צבאית לשותפויות אסטרטגיות, ואת השותפויות האסטרטגיות לעוצמה פוליטית.
ישראל הוכיחה שיש ברשותה עוצמה צבאית, חוזק טכנולוגי ותועלת אסטרטגית. כעת עליה להפוך אותם למשקל פוליטי. שכן באומות המאוחדות, בסופו של דבר, לא השיחות המעריכות מאחורי דלתיים סגורות קובעות. שם קובעים הקולות.
ישראל עדיין מתמודדת באומות המאוחדות עם מבנים עוינים המעוגנים היטב ועם רוב יציב נגד עמדות ישראליות. עם זאת, חזית זו אינה בלתי ניתנת לשינוי. מדינות מחליפות ממשלות, אינטרסים משתנים, עוינות ישנה עשויה להיעלם ותלות אסטרטגית עשויה ליצור קשרים חדשים. הכרה פרטית עדיין אינה ניצחון דיפלומטי. אך אם ישראל תהפוך עוצמה צבאית לשותפויות קבועות, ואת השותפויות הללו לתמיכה פוליטית, הכבוד עשוי להפוך יום אחד לעוצמה.
ℹ️ בסיס העובדות ומקורות ראשוניים למאמר 📑
▶️ האומות המאוחדות, מועצת זכויות האדם:
החלטה A/HRC/RES/61/32 מיום 31 במרץ 2026
תוצאת ההצבעה הרשמית על ההחלטה בנושא ההתנחלויות הישראליות: 34 קולות בעד, שלושה נגד ועשר נמנעויות, וכן פירוט מלא של דפוסי ההצבעה.
▶️ משרד הביטחון הישראלי:
All-Time Defense Export Record: Israel Crosses the $19 Billion Threshold
נתונים רשמיים על יצוא ביטחוני ישראלי בהיקף של 19.2 מיליארד דולר בשנת 2025, על החלוקה האזורית ועל הביקוש הבינלאומי למערכות ישראליות.
▶️ משרד החוץ הישראלי:
Bilaterale Beziehungen Israel und Kolumbien
כרונולוגיה רשמית של השבת היחסים הדיפלומטיים, הקלות בתחום הוויזות וההכרה בריבונות הישראלית על רמת הגולן.
▶️ משרד החוץ הישראלי:
פגישת שר החוץ גדעון סער עם הנשיא אבלרדו דה לה אספריאלה
נתונים רשמיים על ההסכמה להעברת שגרירות קולומביה לירושלים ועל השבת היחסים הבילטרליים.
▶️ מועצת הביטחון של האו״ם:
Current Members of the Security Council
סקירה רשמית של החברות הנוכחיות. קולומביה חברה במועצת הביטחון בשנים 2026 ו-2027.
▶️ מועצת הביטחון של האו״ם:
Resolution 2790 zum UNIFIL-Mandat
החלטה רשמית על הארכת המנדט של יוניפי״ל בפעם האחרונה עד 31 בדצמבר 2026, על הנסיגה המסודרת שלאחר מכן ועל בחינת כלים אפשריים של האו״ם להמשך יישום החלטה 1701.
▶️ האומות המאוחדות:
Selection and Appointment of the Next Secretary-General
מידע רשמי על הליך הבחירה המתנהל ליורשו של אנטוניו גוטרש.
▶️ הג׳רוזלם פוסט:
Inside the lion’s den: Israel is quietly regaining respect at the UN
ריאיון המקור עם שגריר ישראל באו״ם, דני דנון, על מעמדה של ישראל באומות המאוחדות, על היחסים הבינלאומיים, על יוניפי״ל ועל יורשו של אנטוניו גוטרש.
▶️ רויטרס:
Venezuela and Israel establish consular coordination after 17-year break
דיווח על חידוש הקשרים הקונסולריים ועל ההתארגנות המחודשת של מדיניות החוץ בוונצואלה לאחר חילופי השלטון וההתקרבות לוושינגטון.
SCHLAGSEITE.eu מייצגת תחקיר קפדני ותיקונים שקופים.
האם גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור פגום? שלח לי את הערתך. במידת האפשר, נא לציין מקור שניתן לאמת.
🔎 גילית טעות, ביקורת או תוספת?
SCHLAGSEITE.eu מייצגת תחקיר קפדני ותיקונים שקופים. גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור פגום? שלח לי את הערתך. במידת האפשר, נא לציין מקור שניתן לאמת.
