המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, הירוקים ומפלגת השמאל רוצות לדון בממשלה משותפת בברלין. מבחינה חשבונית זה מספיק. מבחינה פוליטית, הגישושים מתחילים בבעיות שאי־אפשר לפתור בסבבי שיחות ידידותיים: קשרים למעגלי חמולות פשיעה, ההתמודדות עם תומכי PFLP, טענות לאנטישמיות, מחלוקת על המשטרה ועל המשרד להגנת החוקה, וכן מדיניות דיור שבה מיליארדים ומשפט חוקתי מונחים על הכף. לכן השאלה המכרעת אינה אם קואליציית אדום־אדום־ירוק אפשרית. אלא מה שווים כל ההצהרות, אם מהן אמורה לצמוח מדיניות ממשלתית קונקרטית.

ב־26 בספטמבר אישרה גם הנהלת המחוז של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית בברלין את קיום שיחות הגישושים עם הירוקים ועם השמאל. קודם לכן נתנו הירוקים אור ירוק, ומפלגת השמאל החליטה ברוב גדול בכינוס מפלגתי מיוחד לפתוח בשיחות. בכך יושבות שלוש המפלגות לשולחן. קואליציה עדיין רחוקה מלהיות סגורה.

יחסי הכוחות השתנו באופן ניכר. על פי התוצאה הרשמית הזמנית של מנהל הבחירות המחוזי מפלגת השמאל הייתה למפלגה החזקה ביותר עם 25.7 אחוזים. המפלגה הסוציאל־דמוקרטית ירדה ל־12.1 אחוזים — התוצאה הגרועה ביותר שלה אי־פעם בברלין. המועמדת המובילה של השמאל, אליף ארלפ, תובעת לעצמה את בית העירייה האדום.

Passende X-Beiträge

Aus dem SCHLAGSEITE X-Archiv

Jüdische Allgemeine 13.10.2026 · 20:01 Uhr Die Berliner SPD und Grüne haben im Streit über den Umgang mit Antisemitismus die Sondierungsgespräche mit der Linken unterbrochen. Jüdische Allgemeine 22.09.2026 · 18:30 Uhr Wegen umstrittener Kontakte zur Berliner Großfamilie Remmo zieht sich der Linken-Bundestagsabgeordnete Ferat Koçak vorerst aus der Öffentlichkeit und aus dem Bundestagsinnenausschuss zurück. Dies teilte… Jüdische Allgemeine 18.10.2026 · 06:15 Uhr SPD und Grüne in Berlin opfern ihren Rest-Anstand und verkaufen ihr demokratisches Gewissen für eine Koalition mit lupenreinen Antisemiten, die gemeinsame Sache mit Islamisten,… Jüdische Allgemeine 17.10.2026 · 22:19 Uhr Ein Tag der Schande Die Linkspartei, SPD und Grüne haben ihre Sondierungen beendet. Nun wollen sie in Berlin eine Regierung bilden. Ein Kommentar von… Jüdische Allgemeine 23.09.2026 · 18:00 Uhr LED-Truck gegen Judenhass in fünf deutschen Städten: Mit einer bundesweiten Aktion wollen die »Christen an der Seite Israels« rund um den Jahrestag des Hamas-Massakers…

גישושים עם בעיות: הירוקים מציבים קווים אדומים בתחום הביטחון

העימות הגדול הראשון נוגע לביטחון הפנים. יו״רית המפלגה הפדרלית של הירוקים, פרנציסקה ברנטנר, אמרה ל״שפיגל״ כי היא יכולה רק ״להתקשות לדמיין״ שמפלגת השמאל תחזיק במשרד הפנים או במשרד המשפטים, כל עוד בתוך המפלגה יש אנשים בעלי קשרים לפשע המאורגן או לכוחות קיצוניים כמו PFLP או חמאס.

אין בכך זכות וטו רשמית של הנהגת הירוקים הפדרלית. מבחינה פוליטית, המסר בכל זאת חד־משמעי: בנסיבות הנוכחיות ברנטנר רואה בקושי אפשרות לממשל הפנים או המשפטים בהנהגת השמאל.

מבחינתה, לא מדובר רק בסוגיית כוח אדם. ברנטנר דוחה דרישות מתוך השמאל לבטל את המשרד להגנת החוקה בברלין ולהחליף או להשלים, ככל האפשר, את עבודת המשטרה בעבודה סוציאלית. ממשלה משותפת צריכה גם להכיר בזכות הקיום של ישראל ולכנות את חמאס ארגון טרור. לדבריה, מי שמפאר את חמאס, ממעיט בחומרת מעשיו או מטיל ספק בזכות הקיום של ישראל — אין לו מקום בשיתוף פעולה פוליטי כזה.

כך מונח על השולחן רף בדיקה קונקרטי למדי. אין מדובר עוד בהצהרות כלליות נגד אנטישמיות. מדובר ברשויות ביטחון, באנשים, בגבולות מפלגתיים ובשאלה אילו מעגלים פוליטיים מפלגת שלטון מוכנה לסבול.

קשריו של קוצ׳אק למעגלי החמולות ולאיברהים איברהים

הדבר בולט במיוחד בפרשת חבר הבונדסטאג מטעם מפלגת השמאל, פראת קוצ׳אק. יש להבחין בין שני אירועים.

הראשון נוגע למעגלי החמולות. פיראס רמו, בנו של עיסא רמו, פרסם התכתבות עם קוצ׳אק, שאישר את אמיתותה. בה כתב חבר הפרלמנט ״דרישת שלום בכבוד״ לעיסא רמו. בהמשך שלח פיראס רמו קטע מנאום שלו בבונדסטאג וביקש ממנו להפיץ אותו הלאה ולבקש גם מאחרים לשתף אותו. קוצ׳אק הסביר לאחר מכן, כי בתחילה לא ידע עם מי הוא מתקשר. את הקשר המאוחר יותר הגדיר בעצמו כטעות והתנצל.

האירוע השני נוגע לאיברהים איברהים. קוצ׳אק צולם איתו במסיבת הבחירות של מפלגת השמאל בנויקלן. איברהים משויך זה שנים, בין היתר על ידי הארגון דמוק ועל פי דיווחים המסתמכים על המשרד להגנת החוקה בברלין, לסביבת החזית העממית לשחרור פלסטין, PFLP. גם לאחר הבדיקה האחרונה של מועצת האיחוד האירופי מ־30 ביולי 2026 נותרה ה־PFLP ברשימת הטרור האירופית.

קשר לחמולה וזיקה ל־PFLP הם שני עניינים עובדתיים שונים. ערבוב ביניהם יהיה רשלני. יחד הם בכל זאת מסבירים מדוע הדיון כבר חורג בהרבה מסלפי אומלל.

קוצ׳אק נסוג בינתיים באופן זמני מהמרחב הציבורי, ועד להודעה חדשה אינו משתתף בישיבות ועדת הפנים של הבונדסטאג. יו״ר משותף של סיעת השמאל, זורן פלמן, הצהיר כי תחילה מבקשים להבטיח שקיפות מלאה. לאחר מכן יוחלט על צעדים נוספים.

המילה ״זמני״ היא המכרעת כאן. עד כה מתועדים נסיגתו הזמנית של קוצ׳אק, התנצלותו והטיפול המוצהר בפרשה. צעדים אישיים או ארגוניים קבועים עדיין אינם ניכרים בהחלטות שפורסמו עד כה.

מפלגת השמאל מודה בטעויות ובו בזמן מציבה גבול

בכינוס מפלגת השמאל דיברה יו״רית המחוז, קרסטין וולטר, באופן ברור על טעויות. לדבריה, נחצו גבולות ואמירות גרמו ליהודים לפחד. ארלפ הצהירה כי היא רוצה להגן על החיים היהודיים ולהילחם באנטישמיות. היא כינתה קריאות לאלימות נגד חיילים ישראלים מעל במת השמאל בלתי קבילות.

מי שיבחן רק את האמירות האלה עשוי להתרשם שהמפלגה הצליחה במידה רבה להסדיר את הנושא בתוך שורותיה. ואולם וולטר הוסיפה בדויטשלנדפונק הסתייגות חשובה. כשנשאלה על בעיה מבנית של אנטישמיות בשמאל, היא השיבה תחילה שאינה רואה בעיה כזאת בתוך מפלגתה. לאחר מכן דיברה על בעיה מבנית של אנטישמיות ״בחברה כולה״.

לכך יש משמעות עבור הגישושים. שכן הסוציאל־דמוקרטים והירוקים אינם דורשים רק להכיר בבעיה חברתית. הם רוצים לדעת מה מתרחש בתוך השמאל עצמו. יו״ר המפלגה הסוציאל־דמוקרטית בברלין, שטפן קראך, ניסח זאת בבהירות יוצאת דופן ב־rbb24: ארלפ התייצבה בבירור נגד אנטישמיות. ״אבל המילים האלה כבר אינן מספיקות״, הדגיש קראך. הוא מעוניין לדעת מה באמת מתרחש בתוך השמאל בעקבות האירועים של הימים והשבועות האחרונים.

בדיוק שם נמצא הפער שהגישושים עם הבעיות יצטרכו לסגור: הצהרות להגנת החיים היהודיים כבר נמסרו. התנצלות כבר נמסרה. נסיגה זמנית של קוצ׳אק כבר התרחשה. האם מכאן יצמחו כללים קבועים, צעדים אישיים או התרחקות משחקנים ומבנים קונקרטיים — עדיין פתוח.

המועצה המרכזית ושגריר ישראל מגבירים את הלחץ

השאלה הזאת אינה נשאלת רק על ידי מפלגות CDU, SPD או הירוקים. יוזף שוסטר, נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, הצהיר לאחר הבחירות שעד כה לא ניכרות השלכות אישיות או פוליטיות מספיקות. הוא כינה את ההתרחקויות של מפלגת השמאל ״מס שפתיים״ וקרא לסוציאל־דמוקרטים ולירוקים שלא לוותר על הקווים האדומים שהציבו עד כה.

השמאל הברלינאי דוחה את הטענה שמדובר במפלגה אנטישמית. וולטר מפנה להחלטות המפלגה להגנת החיים היהודיים ולכך שמקרים קונקרטיים נבדקים. גם שגריר ישראל, רון פרושאור, מתח ביקורת חריפה. בשיחה עם סוכנות הידיעות הגרמנית הוא אמר כי עבור הקהילה היהודית בברלין הופך איום תאורטי ל״סכנה קונקרטית ומיידית לקיום״. השמאל הברלינאי דחה את טענותיו של פרושאור.

לכן הגישושים עם הבעיות יצטרכו להראות מה גובר: החלטות מפלגתיות והצהרות פומביות, או ההתמודדות המעשית עם האירועים שהציתו את הדיון הזה.

בדיור לא מדובר ב־220,000 דירות חדשות

גם מעבר לדיון באנטישמיות ובביטחון ממתין עימות ששום שירת קואליציה לא תעלים. מפלגת השמאל רוצה לקדם את החברתתן של חברות הדיור הגדולות. לפי רעיונותיה, כ־220,000 דירות עשויות לעבור למבנה של ניהול לטובת הציבור. הירוקים תומכים ביישום תוצאות משאל העם מ־2021. יו״ר הסוציאל־דמוקרטים בברלין, קראך, התנגד לכך.

אין מדובר ביצירת 220,000 דירות חדשות. מדובר במרחב דיור קיים, שמבנה הבעלות עליו אמור להשתנות. החברתתן לפי סעיף 15 לחוק היסוד מחייבת הסדרה בחוק ופיצוי. ועדת המומחים שמינה הסנאט של ברלין סברה שהחברתתן אפשרית עקרונית מבחינה חוקתית, אך הותירה שאלות חשובות של עיצוב קונקרטי ומידתיות תלויות בנסיבות הממשיות ובהסדרה החוקית שתיקבע בהמשך.

לכן לא מדובר רק בפרויקט יוקרה של השמאל ובהתנגדות הסוציאל־דמוקרטים. מדובר במיליארדים, בשאלות פיצוי ובשטח משפטי לא מוכר. גם כאן אפשר יהיה לראות עד כמה המפלגות באמת מסוגלות להתפשר.

בתוך המפלגה הסוציאל־דמוקרטית יש התנגדות לכל הקו

עצם השתתפותם של הסוציאל־דמוקרטים בגישושים עם השמאל אינה מוסכמת כלל בתוך המפלגה. פוליטיקאים ברלינאים בכירים לשעבר, כמו ראשי העירייה המכהנים לשעבר מיכאל מילר וולטר מומפר, חתמו יחד עם בעלי תפקידים לשעבר נוספים על החלטה נגד שיחות עם השמאל.

הם נימקו את התנגדותם במפורש באירועים הקשורים לאנטישמיות ולקשרים עם חמולות. העימות אינו מתקיים אפוא רק בין שלושה שותפים פוטנציאליים לקואליציה. הוא חוצה את המפלגה הסוציאל־דמוקרטית בברלין עצמה.

קואליציית אדום־אדום־ירוק אינה הכרח חשבוני

לכך מצטרפת נקודה שנקל להחמיץ בדיון: קיימת גם רוב חשבוני נוסף. גם CDU, הירוקים וה־SPD יכלו למשול יחד. קראך כבר הצהיר כי ישוחח גם עם ה־CDU, אם זו תזמין אותו לשיחות.

בה בעת הוא ציין כי שלוש המפלגות הללו איבדו יחד קולות בבחירות, וכי מפלגת השמאל היא המנצחת הברורה. אולם אין בכך כדי לשנות את החשבון הפרלמנטרי. קואליציית אדום־אדום־ירוק היא אפשרות פוליטית, לא מצב של כפייה מתמטית.

דווקא משום כך יש לגישושים הקרובים משקל רב יותר מבדיקה שגרתית של תוכניות בחירות. הסוציאל־דמוקרטים והירוקים צריכים להחליט אילו מהתנאים שהכריזו עליהם הם באמת תנאי מוקדם לשיתוף פעולה. מפלגת השמאל צריכה להראות כמה מהבטחותיה היא רוצה לממש במסגרת האחריות הממשלתית, וכיצד היא מתמודדת עם האירועים שכבר עוררו ספקות עוד לפני השיחה הראשונה.

בהרכבת הממשלה לא מדובר בהדבקת תווית של אנטישמיות על השמאל באופן גורף. בסיס העובדות לכך גס מדי. נקודת הבדיקה הקונקרטית צרה יותר ובה בעת נוקשה יותר: כיצד מתמודדת המפלגה עם תקריות מתועדות, קשרים בעייתיים וחציית גבולות מצדה? התרחקויות פומביות אכן הושמעו. השלכות סופיות עדיין פתוחות בכמה מקרים.

אדום–אדום–ירוק יכולים, מבחינה אריתמטית, לשלוט בברלין. האם מכאן תצמח רוב פוליטי יציב לא ייקבע לפי מספר הודעות העיתונות המשותפות. המכריעים הם תשובות קונקרטיות לעימותים קונקרטיים: מי נושא באחריות? היכן נמתחים הקווים האדומים? מה בא אחרי ההתנצלויות? ואילו דרישות שורדות את הדרך ממצע הבחירות אל שולחן הממשלה? קראך עצמו הציב את אמת המידה: מילים כבר אינן מספיקות.