00:00 / –:–
ההפגנה ב-26 בספטמבר 2026 בדיסלדורף הוכרזה כ״הפגנת המונים״, אך מבחינה מספרית נותרה הרחק מהציפיות. מבחינה תוכנית היא הייתה רחוקה מלהיות בלתי מזיקה: פרויקט הניטור DEMOC תיעד רטוריקת קונספירציה על «שליטה ציונית» לכאורה בגרמניה, השוואה בין עזה לגטו ורשה, את הסיסמה «ישראל היא ערבית» ועלבונות בעלי מטען דתי כלפי ישראלים. WDR דיווח בנוסף על האשמה ברצח עם שהושמעה מהבמה, עלבונות, פגיעה גופנית וסמלים אסורים. מה שהוצג כאן כסולידריות עם פלסטין חצה בכמה נקודות בבירור את הגבול אל תעמולה אנטישמית ואסלאמיסטית.
ברחבי גרמניה גויסו משתתפים תחת הסיסמה «אנחנו לא שוכחים את עזה» ובתוספת «Back to the Roots», בעברית: «בחזרה לשורשים». היוזמה הברלינאית hayhat פרסמה במפורש את נסיעת האוטובוס שלה לדיסלדורף כנסיעה ל-«Mass demonstration – Back to the roots». לדברי כתבת WDR במקום נרשמו להפגנה 5,000 משתתפים. המשטרה ציפתה בשלב מסוים לעד 15,000. אלה שני נתונים שונים: 5,000 נרשמו, ועד 15,000 הוערכו על ידי הרשויות.
Am 26. September 2026 fand in Düsseldorf eine israelfeindliche Demonstration statt. Angemeldet waren 5.000 Personen, tatsächlich kamen nur wenige hundert. Auf Schildern wurde Gaza mit dem Warschauer Ghetto gleichgesetzt. Ein Berliner Redner bezeichnete Israelis als „Schweine“. pic.twitter.com/eVsSL277WL
— democ (@democ_de) September 29, 2026
בפועל, לפי משטרת דיסלדורף ההפגנה הגיעה בשיאה לכ-800 משתתפים בלבד — חלק קטן מסדר הגודל הצפוי. לא היה ברור לציבור איזו התארגנות עמדה מאחורי רשת הגופים התומכים כולה. ה-Tagesspiegel דיווח, בהסתמך על דיווחים תקשורתיים ועל נתוני הרשויות, כי ההפגנה נרשמה רשמית על ידי אדם פרטי בעל שם גרמני.
כך נכשלה גיוס ההמונים שהוכרז. אולם התוכן הפוליטי אינו נעלם בשל כך. להפך: הנאומים, הכרזות והסיסמאות שתועדו על ידי פרויקט הניטור DEMOC מציגים סביבה שבה שנאת ישראל, דפוסי קונספירציה אנטישמיים, פוליטיקת זהות אסלאמיסטית וניצול השואה משתלבים זה בזה.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archivכבר הנסיעה להפגנה אמרה דבר בפני עצמו
הסביבה הפוליטית נחשפה עוד לפני הבמה. לקראת האירוע הופץ כרזת פרסום שנראתה כאילו נוצרה באמצעות בינה מלאכותית, לנסיעה משותפת מברלין לדיסלדורף ב״אוטובוס אינתיפאדה״. בין היתר דיווחו על כך Tagesspiegel ו-BILD. בכרזה הוכרז כי נשים וגברים ייסעו בנפרד. לצדה הופיע המשפט: «אתם אומרים טרוריסטים, אנחנו אומרים התנגדות».
חשוב לייחס את הדברים במדויק: ה-Tagesspiegel לא הצליח לאמת באופן עצמאי את זהות יוצרי הקריאה, את אמינותה או את הקשר הישיר שלה לארגון ההפגנה עצמו. לכן הכרזה אינה הוכחה לכך שהמארגן הרשמי הפיץ את המסרים הללו. עם זאת, היא בהחלט מתעדת איזה אוצר מילים הסתובב בסביבת הגיוס. «אינתיפאדה», טרור כ«התנגדות» והפרדה בין המינים במוטיב פרסומי יחיד הם כרטיס ביקור פוליטי די ברור.
«שלווה» מתארת את מצב האירוע, לא את התוכן
הודעת הסיכום לעיתונות של המשטרה סיכמה את הפגנות היום כהפגנות שהיו ברובן שקטות וללא אירועים חריגים במיוחד. זה מתאר את התמונה הכוללת של מצב האירוע. אין פירוש הדבר שלא היו כלל תקריות.
ה-WDR דיווח, בהסתמך על המשטרה על חילופי דברים מילוליים ועלבונות בין משתתפי ההפגנה לבין מפגיני־נגד, במיוחד בכיכר גראף-אדולף. בנוסף נרשמה פגיעה גופנית. בעצרת הסיום הוצגו, לפי WDR, בחלק מהמקרים סמלים אסורים. המשטרה אסרה את הצגתם והגישה תלונות.
היו שני אירועי־נגד, שבכל אחד מהם השתתפו מעט יותר מ-100 בני אדם. המשטרה הפרידה בין המחנות השונים באמצעות כוח גדול. כרזת־נגד שעליה נכתב «פלסטין, סתמי את הפה» גרמה לחיכוך נוסף. העובדה שלא נוצרה הסלמה גדולה יותר אינה מבטלת את ההפרות הקונקרטיות.
אנטישמיות אינה זקוקה לאבן מרצפת. תעמולה אסלאמיסטית אינה זקוקה למחסום בוער. הפגנה יכולה לעבור ללא קרב רחוב ובכל זאת להפיץ תכנים שהם אנטישמיים, קונספירטיביים או אסלאמיסטיים.
בדיוק ההבחנה הזאת מכריעה במקרה של דיסלדורף.
«שליטה ציונית»: נרטיב קונספירטיבי אנטישמי
לפי תיעוד DEMOC במקום דרש אחד הנואמים «חופש לגרמניה» ובכך רמז שגרמניה נתונה תחת «שליטה ציונית» לכאורה. כך הופך דיון פוליטי בתמיכה הגרמנית בישראל לנרטיב קונספירטיבי על כוח ציוני נסתר.
דפוס זה אינו חדש כלל. הגדרת העבודה של הברית הבין־לאומית להנצחת השואה מציינת במפורש תפיסות קונספירטיביות על שליטה יהודית לכאורה בממשלות, בתקשורת, בכלכלה או במוסדות חברתיים אחרים כדוגמה אפשרית לביטויים אנטישמיים. גרמניה תומכת בהגדרת עבודה זו מאז 2017.
מי שטוען שהחלטותיה הפוליטיות של גרמניה הן תוצאה של «שליטה ציונית», אינו מבקר רק את מדיניות החוץ. הוא מפעיל את התפיסה הישנה שלפיה מאחורי מוסדות דמוקרטיים עומד כוח יהודי או ציוני נסתר. אוצר המילים עבר מודרניזציה. דפוס הקונספירציה לא.
ביקורת על מדיניות גרמניה כלפי ישראל אפשרית כמובן. הטענה בדבר «שליטה ציונית» נסתרת בגרמניה היא דבר אחר: היא מסיטה את הדיון מהחלטות פוליטיות קונקרטיות אל תמונת כוח קונספירטיבית.
«עזה = גטו ורשה»: השואה מופנית נגד ישראל
לפי תיעוד DEMOC נשאו משתתפים כרזה שעליה נכתב «עזה = גטו ורשה». ההשוואה מציבה את מדיניות ישראל כיום בקו מחשבתי ישיר עם מדיניות הרדיפה והגטואיזציה של הנאצים.
גטו ורשה היה אתר מרכזי של רדיפת הנאצים. מאות אלפי יהודים נשללו מזכויותיהם, הורעבו, גורשו ולבסוף נרצחו ברובם. הפיכת ההיסטוריה שלו לכלי השוואה פוליטי נגד המדינה היהודית מטשטשת את הייחוד ההיסטורי של השמדת יהודי אירופה בידי הנאצים, ובו בזמן הופכת את דימויי התוקף והקורבן.
גם כאן, הממד האנטישמי אינו ייחוס פוליטי שרירותי כלשהו. IHRA מציינת במפורש את השוואת המדיניות הישראלית העכשווית לזו של הנאצים כדוגמה אפשרית לאנטישמיות.
אפשר לבקר את ממשלת ישראל. אפשר לבקר החלטות צבאיות. לשם כך אין צורך בגטו ורשה. מי שבכל זאת בוחר דווקא בדימוי הזה, בוחר בדמוניזציה ההיסטורית המרבית של המדינה היהודית.
«ישראל היא ערבית»: סיסמה נגד זכות קיומה של ישראל
בין הסיסמאות שתיעד DEMOC הייתה גם «ישראל היא ערבית». DEMOC מפרש אותה כהכחשת קיומה של מדינת ישראל. בלי קשר לאיזו תפיסה פוליטית קונקרטית קישר אליה כל קורא בנפרד, ההבדל המכריע גלוי: כאן לא נמתחה ביקורת על בנימין נתניהו, לא על קואליציה, לא על חוק ולא על מבצע צבאי מסוים.
האמירה מכוונת לזהותה של המדינה עצמה.
ישראל היא המדינה היהודית וביטוי להגדרה העצמית הלאומית היהודית. IHRA מציינת גם את שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית כדוגמה אפשרית לאנטישמיות. מי שמחליף ביקורת פוליטית במחיקה לשונית של ישראל, עוזב את המישור של ביקורת שגרתית על ממשלה.
מהסכסוך במזרח התיכון לסימון דתי של אויב
לפי DEMOC, הרטוריקה לא הסתכמה בסיסמאות פוליטיות. לפי תיעוד הניטור כינה נואם מברלין ישראלים באופן גורף «חזירים» והטיח בהם גינויים דתיים־מוסריים. בנוסף ביקש מאללה ניצחון לעזה, לסוריה, ללבנון, לעיראק ולאיראן.
כך משתנה המישור. מסכסוך פוליטי קונקרטי נוצרת הצבה מנוגדת, טעונה דתית, של קבוצות קולקטיביות. הישראלים אינם מופיעים עוד כאזרחי מדינה בעלי עמדות פוליטיות שונות, אלא מושפלים באופן מוסרי וגורף.
בדיוק בכך טמונה אחת הסכנות של גיוס כזה: אנשים אינם נשפטים לפי מעשיהם, אלא משויכים לקולקטיב עוין. ישראל אינה מטופלת עוד כיריב פוליטי, אלא כניגוד מושחת מבחינה מוסרית לקהילה המוגדרת דתית.
hayhat, דגלי איראן ותפיסת החופש המוזרה
לפי תיעוד DEMOC, בהפגנה נראו דגלים רבים של הרפובליקה האסלאמית של איראן. קבוצה שהייתה מעורבת באופן גלוי בגיוס הייתה היוזמה הברלינאית hayhat. באתר האינטרנט שלה היא מגדירה את עצמה כיוזמה פתוחה למען אנושיות, חופש ושלום, שנוסדה ב-2026, וקראה במפורש לנסיעת אוטובוס משותפת להפגנת ה-«Mass demonstration – Back to the roots» בדיסלדורף.
DEMOC משייך את hayhat לעומת זאת למחנה הגולים האיראני הידידותי למשטר, מתארך את הקמתה לאביב 2026 ומתאר את הקבוצה כתומכת ברפובליקה האסלאמית וכמארגנת אירועים עוינים לישראל. הערכה זו מקורה בניטור של DEMOC ואינה קביעה של המשטרה או של רשות ביטחון.
לקראת דיסלדורף גייסה היוזמה משתתפים, בין היתר, באמצעות «Free Palestine», «Free Lebanon», «Hands off Iran» ו-«Hands off Yemen». כך שולבה עזה כבר מראש בנרטיב פוליטי רחב יותר, שבו כמה סכסוכים ומדינות מחוברים לנרטיב התנגדות משותף.
הסתירה מונחת על השולחן: מדברים על חופש ועל כבוד האדם, ובו בזמן נושאים ברחובות דיסלדורף דגלים של משטר אסלאמיסטי. אפשר לנסח זאת במורכבות. אך אפשר גם לקבוע שחופש הופך כנראה למושג גמיש להפליא ברגע שטהרן נכנסת לתמונה.
חנה הנסן והסביבה הסלפית
לפי DEMOC, גם חנה הנסן השתתפה בהפגנה. יש להפריד זאת מתפקידה בגיוס. כלי תקשורת דיווחו כבר לפני האירוע שהנסן קידמה ברשתות החברתיות את העצרת. מכאן לא נובע שהיא ארגנה את ההפגנה או שהיא אחראית לכל קו התוכן שלה.
עם זאת, שיוכה בתוך המחנה הסלפי מתועד רשמית. דוח המשרד להגנת החוקה של נורדריין-וסטפאליה לשנת 2025הנסן היא כיום המשפיענית הסלפית בעלת החשיפה הרחבה ביותר בגרמניה. הוא מתאר כיצד בתוך זמן קצר הפכה לפעילה מרכזית בזירה האסלאמיסטית ובנתה קשרים עם מוסדות, קבוצות וגורמים אסלאמיסטיים וסלפיים.
גם ממשלת מדינת נורדריין-וסטפאליה תיארה את הנסן כבר בשנת 2025, בתשובה לפרלמנט המדינתיכמשפיענית קיצונית-סלפית וכדמות מעצבת בזירה הרלוונטית.
השתתפותה אינה הופכת אוטומטית כל מפגין לאסלאמיסט. הכללה כזו תהיה שגויה. עם זאת, היא מראה שהאירוע היה נגיש לגורמים מהקשת הסלפית. יחד עם הנאומים הדתיים, הרטוריקה של האומה, סמלי המשטר האיראניים והסיסמאות שתועדו, אין מדובר בפרט חסר חשיבות.
על הבמה: האשמת רצח עם והאשמת אספקת נשק
גם ללא DEMOC, הWDR תיעד את הרטוריקה הפוליטית על הבמה. אחד הנואמים האשים את ישראל ב„רצח העם הגרוע ביותר במאה הזו“.
ואאל ג׳אבר מהברית הפלסטינית של נורדריין-וסטפאליה הפנה את ההאשמה במפורש גם נגד גרמניה. לפי ה-WDR הוא אמר: „אנחנו מספקים לישראל נשק, בידיעה שבאמצעותו היא הורגת פלסטינים.“ משמעות הדבר היא שלפחות חלק זה של הרטוריקה הבימתית אינו מוכר רק מדוח ניטור, אלא תועד באופן עצמאי גם בדיווח פומבי של גוף שידור ציבורי מהשטח.
ההליך המתנהל בפני ה-IGH אינו פסק דין בעניין רצח עם
האשמת רצח העם הוצגה בוודאות מוחלטת. מבחינה משפטית, ודאות כזו אינה קיימת.
דרום אפריקה מנהלת בבית הדין הבין-לאומי לצדק הליך נגד ישראל, בטענה להפרות של האמנה בדבר מניעת רצח עם. ההליך טרם הסתיים. בהחלטה מ-21 במאי 2026 קבע בית הדין מועדים נוספים: לדרום אפריקה יש עד 22 בנובמבר 2027 להגיש את תשובתה, ולישראל עד 22 במאי 2029 להגיש את תשובתה לתשובה.
אין פירוש הדבר שאסור להעלות את ההאשמה או לבחון אותה משפטית. המשמעות פשוטה בהרבה: האשמה אינה פסק דין. בית הדין הבין-לאומי לצדק טרם קבע שישראל ביצעה רצח עם בעזה.
מי שהופך על במת הפגנה סכסוך משפטי מתנהל לעובדה שכבר נקבעה, אינו נוהג בדיוק משפטי. הוא מגייס פוליטית באמצעות אחד המונחים החמורים ביותר במשפט הבין-לאומי.
ℹ️ המצב המשפטי
ההליך דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבין-לאומי לצדק נמשך. נכון ל-29 בספטמבר 2026, לא ניתן פסק דין סופי בעניין ההפרה הנטענת של האמנה בדבר מניעת רצח עם.
מגן הנוחות „ביקורת על ישראל“ אינו פועל כאן
מי שמבקש לחסוך מעצמו כל התמודדות עם סיסמאות כאלה באמצעות האמירה שמדובר פשוט ב„ביקורת חריפה במיוחד על ישראל“, מקל על עצמו מדי.
ביקורת על ישראל מופנית נגד החלטות, ממשלות, חוקים, התפתחויות חברתיות או צעדים צבאיים. היא יכולה להיות חריפה, פולמוסית ואף בלתי הוגנת, בלי להפוך אוטומטית לאנטישמית.
טענה בדבר „שליטה ציונית“ בגרמניה, השוואות לנאצים, השמצות דתיות גורפות נגד ישראלים וסיסמאות הקוראות לביטול ההגדרה העצמית היהודית פועלות אחרת. כאן ישראל אינה זוכה לביקורת כמו כל מדינה אחרת. המדינה היהודית עוברת דמוניזציה, מוצגת כגורם כוח קונספירטיבי או נשללת הלגיטימיות שלה באופן עקרוני.
הצבעה על ההבדלים האלה אינה הגבלה של ביקורת פוליטית. היא תנאי מוקדם ליכולת להבחין בכלל בין ביקורת פוליטית לבין אנטישמיות.
הצעדה ב-26 בספטמבר 2026: קטנה בהרבה מהצפוי
הניסיון להפוך את דיסלדורף ל„הפגנת המונים“ כלל-ארצית נכשל. במקום 5,000 המשתתפים שנרשמו ועד 15,000 שהיו צפויים בשלב מסוים, הגיעו בשיאם כ-800 בני אדם.
עד כמה הירידה חדה ניתן לראות גם בהשוואה לשנה הקודמת. בהפגנה פרו-פלסטינית גדולה אחרת בדיסלדורף ב-27 בספטמבר 2025, המשטרה מנתה, לפי הWDR עד 12,000 משתתפים. ההשוואה אינה הופכת את שני האירועים לאותו אירוע. אך היא מראה שהגיוס בספטמבר 2026 היה קטן בהרבה.
למרות זאת, אין להירגע בגלל מספר המשתתפים הנמוך. הקיצוניות הפוליטית אינה מאבדת מחשיבותה רק משום שבהפגנה מסוימת נותרו מקומות ריקים באוטובוסים.
השאלה המכרעת היא אילו רעיונות נעשים מקובלים במרחב הציבורי. בדיסלדורף, התפיסה בדבר שליטה זרה ציונית לכאורה, יחסיות השואה, שלילת הלגיטימיות של ישראל, סימון דתי של אויבים וגורמים מהסביבות האסלאמיסטיות לא הופיעו אי-שם במחשכים בשולי פלטפורמה דיגיטלית. הם ניצבו בלב הפגנה פוליטית ממשית בעיר גרמנית גדולה.
זהו הממצא העיקרי מדיסלדורף: לא כל משתתף היה אסלאמיסט, ולא כל ביקורת על ישראל היא אנטישמית. אך במקום שבו, לפי תיעוד, השואה מופנית נגד המדינה היהודית, נטענת „שליטה ציונית“, ישראלים מושמצים באופן קולקטיבי וקיומה היהודי של ישראל נעשה בלתי לגיטימי, המונח „ביקורת על ישראל“ כבר אינו הסבר. הוא הופך לכיסוי לדבר שחייבים לכנותו בשמו: תעמולה אנטישמית ואסלאמיסטית.
הצעדה ההמונית שהוכרזה לא יצאה לפועל. האידיאולוגיה שתועדה לא נעלמה בשל כך. דיסלדורף מראה עד כמה בקלות דפוסי קונספירציה אנטישמיים, עוינות לישראל ורטוריקה אסלאמיסטית יכולים להתלכד תחת התווית „סולידריות עם פלסטין“.
ℹ️ בסיס העובדות והמקורות הראשוניים למאמר 📑
▶️ משטרת דיסלדורף:
סיכום האסיפות מ-26 בספטמבר 2026
נתונים רשמיים על מספר המשתתפים ועל מהלך האסיפות הכולל.
▶️ תאגיד השידור של מערב גרמניה:
הפגנה פרו-פלסטינית בדיסלדורף קטנה בהרבה מהצפוי
דיווח מהשטח על מספר המשתתפים, שתי הפגנות נגד, ואאל ג׳אבר, אמירות על הבמה, עלבונות, גרימת חבלה וסמלים אסורים.
▶️ DEMOC:
תעמולה אסלאמיסטית ויחסיות השואה בהפגנה למען פלסטין
ניטור ההפגנה, ובו נאומים, סיסמאות, כרזות, דגלי איראן וגורמים משתתפים שתועדו.
▶️ טאגסשפיגל:
קריאה מסיתה עם „אוטובוס אינתיפאדה“ מופצת ברשתות החברתיות
דיווח על העלון לאוטובוס שהופץ לפני האירוע, על ההפרדה בין המינים ועל זהות מחבר הקריאה, שטרם התבררה.
▶️ hayhat:
נסיעה באוטובוס לדיסלדורף – 26 בספטמבר 2026
הצגה עצמית של היוזמה הברלינאית והגיוס העצמאי שלה להפגנה בדיסלדורף.
▶️ הברית הבין-לאומית להנצחת השואה:
הגדרת העבודה של אנטישמיות
הגדרת עבודה ודוגמאות, בין היתר למיתוסי קונספירציה, השוואות לנאצים ושלילת ההגדרה העצמית היהודית.
▶️ משרד הפנים של נורדריין-וסטפאליה:
דוח הגנת החוקה של נורדריין-וסטפאליה לשנת 2025
סיווג רשמי של חנה הנסן ושל פעילותה במסגרת הקשת הסלפית והאסלאמיסטית.
▶️ הפרלמנט המדינתי של נורדריין-וסטפאליה:
תשובת הממשלה המדינתית בעניין מבנים סלפיים וחנה הנסן
סיווג רשמי נוסף של הנסן כמשפיענית קיצונית-סלפית וכגורם פעיל ברחבי גרמניה.
▶️ בית הדין הבין-לאומי לצדק:
צו מ-21 במאי 2026 בהליך דרום אפריקה נגד ישראל
מצב ההליך והמועדים לכתבי הטענות הנוספים בהליך בעניין האמנה בדבר מניעת רצח עם.
▶️ ה-WDR על שנת ההשוואה 2025:
הפגנה פרו-פלסטינית בדיסלדורף: 12,000 משתתפים במרכז העיר
נתון השוואתי להיקף הפגנה פרו-פלסטינית בדיסלדורף בספטמבר 2025.
🔎 גילית טעות, ביקורת או תוספת?
SCHLAGSEITE.eu מייצג תחקיר קפדני ותיקונים שקופים. גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור מקולקל? שלח לי את הערתך. אם אפשר, נא לצרף מקור שניתן לאמת.
