00:00 / –:–
הבעיה אינה ביקורת, אלא ההיפוך. מאז 7 באוקטובר 2023 התבסס בחלקים מהשמאל התנועתי והמפלגתי רפרטואר קבוע: תוקפים הופכים ללוחמי התנגדות, קורבנות לתוקפים, ישראל למעצמה השולטת בהכול והמדינה היהודית לפשע ייחודי. המונחים מודרניים. הדפוסים שמאחוריהם אינם כאלה.
המכריע הוא הדפוס שנעשה גלוי שוב ושוב מאז 7 באוקטובר. מה שמוצג כמדיניות המזרח התיכון או כביקורת רדיקלית על ישראל עושה שימוש במנגנונים המוכרים היטב מההיסטוריה של האנטישמיות: קונספירציה, דמוניזציה, סטנדרטים כפולים והיפוך תפקידי התוקף והקורבן.
ההגדרה הלא-מחייבת מבחינה משפטית של IHRA לאנטישמיותמספקת אמת מידה ברורה. ביקורת על ישראל, כפי שנמתחת גם על מדינות אחרות, אינה אנטישמית. לעומת זאת, מי שטוען לקיומן של קונספירציות יהודיות עולמיות, שולל את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, משווה את ישראל לנאצים, מחיה עלילות דם קלאסיות או מטיל על יהודים אחריות קולקטיבית למעשיה של ישראל, פועל בדיוק בתוך הדפוסים שה-IHRA מונה כדוגמאות לאנטישמיות.
Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archivכיצד מעוותים את משמעות הטבח ב-7 באוקטובר
המתקפה בהובלת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 מתועדת בהרחבה. אזרחים נרצחו, אנשים נחטפו, יישובים הותקפו ופסטיבל המוזיקה נובה הותקף. החקירה המאוחרת של צה״ל תיעדה בסך הכול 344 מבאי הפסטיבל האזרחים שנהרגו וכן 34 אנשי כוחות ביטחון שנהרגו. 44 אנשים נחטפו לעזה.
הטענה שדיווחים על אלימות מינית היו תעמולה ישראלית גרידא אינה עומדת במבחן חקירת האו״ם. השליחה המיוחדת של האו״ם, פרמילה פאטן, הצהירה לאחר חקירה בשטח כי יש יסוד סביר להניח, שב-7 באוקטובר התרחשה בכמה מקומות אלימות מינית הקשורה לסכסוך, ובהם פסטיבל נובה, לאורך כביש 232 וברעים.
למרות זאת, נרטיב נגדי התפשט בשלב מוקדם: מבאי הפסטיבל נקלעו בעיקר לאש צולבת, מסוקים ישראליים הרגו לכאורה את אנשיהם שלהם או שהקורבנות ממילא לא היו אזרחים בשל שירות החובה בישראל. שאלות בנוגע לאש ישראלית ב-7 באוקטובר נחקרו. החקירה המאוחרת של צה״ל בנוגע למתקפה על נובה אינה תומכת בנרטיב של טבח בפסטיבל שנגרם בידי ישראל. היא מתארת מסוק קרב ישראלי שזיהה שיירה של מחבלי חמאס בכביש 232. הצוות לא ידע על קיומו של הפסטיבל, לא היה בקשר עם כוחות קרקעיים ולכן לא פתח באש על השיירה.
ממתקפת טרור מתועדת נבנה כך סיפור שבו התוקפים נעלמים בהדרגה מן התמונה, ובסופו של דבר הקורבנות מוצגים כאחראים לטבח שלהם עצמם. זהו בדיוק היפוך תפקידי התוקף והקורבן.
אנטישמיות כנרטיב קונספירטיבי על 7 באוקטובר
הטענה שישראל אפשרה בכוונה ל-7 באוקטובר להתרחש, או שביימה אותו בעצמה כדי ליצור אמתלה למלחמה בעזה, מרחיקה לכת אף יותר. אין לטענה הזו ראיה מבוססת.
הדפוס עתיק יותר ממדינת ישראל. היהודים, או המדינה היהודית, כבר אינם מופיעים כקורבנות של מתקפה, אלא כבמאים סמויים של סבלם שלהם. מתקפת הטרור אינה מוכחשת בפשטות. היא משולבת בנרטיב קונספירטיבי, שבו ישראל אמורה לעמוד בסופו של דבר בעצמה מאחורי הפשע.
כאשר ישראל מוצגת כבמאית סמויה של סבלה שלה, כאשר כביכול כוח יהודי שולט באירועים ואפילו טבח מוסבר ככלי בידי אסטרטגיה נסתרת, ממשיך להתקיים דפוס קונספירטיבי אנטישמי קלאסי. רק מדינת ישראל תפסה את המקום שיוחס בעבר באופן גורף ל״יהודים״.
חמאס והאידיאולוגיה האנטישמית שלו
כדי שחמאס יוכל להיראות כתנועת שחרור גרידא, חלק מרכזי מההיסטוריה שלו חייב להיעלם: האידיאולוגיה שלו עצמו.
אמנת חמאס משנת 1988 כוללת קטעים אנטישמיים גלויים, עוינות כלפי יהודים המבוססת על הדת ומיתוסים קונספירטיביים קלאסיים. מסמך העקרונות המדיני משנת 2017 שינה את השפה באופן ניכר והבחין כעת במפורש בין יהודים לציונים. הוא קיבל מדינה פלסטינית בגבולות 1967 כנוסחת קונצנזוס פוליטית, אך לא הכיר בישראל ולא ויתר על המאבק המזוין.
מכון Middle East Institute מסכם את השינוי בהתאם: פחות שפה אנטישמית גלויה, אך ללא הכרה בזכות קיומה של ישראל וללא ויתור על ההתנגדות המזוינת.
מי שמציג את 7 באוקטובר כ״דה-קולוניזציה״ או כ״התנגדות״ גרידא ומעלים את התשתית האידיאולוגית הזו, אינו עוסק בניתוח. הוא הופך טרור לסמל פוליטי של שחרור ואת הישראלים שנרצחו לנציגים של מערכת קולוניאלית כביכול. התוקפים מקבלים מניע, והקורבנות מקבלים אשמה חלקית.
סיסמאות וסמלים אינם חסרי משמעות
המשולש האדום הפונה מטה שימש את גדודי עז א-דין אל-קסאם בסרטוני תעמולה כדי לסמן מטרות ישראליות. מי שמאמץ את הסמל הזה בהקשר של תעמולת חמאס, מאמץ בכך גם את שפת הדימויים שלה. ההקשר אינו קובע אם הסמל הופך לפתע לתמים. הוא קובע איזו משמעות הוא נושא באופן קונקרטי.
הדבר נכון גם לגבי ״מהנהר עד הים״. גורמים שונים משתמשים בסיסמה. בהקשר הקשור במפורש לחמאס, בית המשפט המחוזי בברלין I, Landgerichts Berlin I קבע אותה שוב בדצמבר 2025 כסמל של ארגון הטרור האסור. ההחלטה מדצמבר 2025 אינה חלוטה. עם זאת, ההרכב כבר קבע סיווג זה בנובמבר 2024; אותה החלטה הפכה לחלוטה לאחר משיכת הערעור.
מבחינה משפטית, ההקשר הקונקרטי נותר מכריע. אין בכך כדי לשנות את האמירה הפוליטית כאשר הסיסמה משמשת יחד עם סמלים של חמאס, האדרת טרור או דרישות לחיסולה של ישראל. אז לא מדובר בנוסחה גאוגרפית תמימה, אלא בדחייתה של מדינה יהודית שבין הירדן לים התיכון.
עלילות דם אינן נעלמות, הן מחליפות אריזה
הרציפות ההיסטורית בולטת במיוחד בנרטיבים בלתי מבוססים על גניבת איברים לכאורה, הרעלה מכוונת או פשעים גופניים אחרים שבוצעו כביכול בידי ישראלים או יהודים. מניעים כאלה אינם ביקורת מודרנית על זכויות אדם. הם נשענים ישירות על תפיסות ישנות, שלפיהן יהודים משתמשים בסתר בגופם, בדמם או בחייהם של אנשים אחרים למטרותיהם.
לעומת זאת, בהאשמות כמו מדיניות הרעבה, פשעי מלחמה או רצח עם, לא מילת הקוד הטעונה ביותר היא שקובעת, אלא תשתית הראיות. האשמה חמורה אינה הופכת לעובדה רק משום שהיא חוזרת אלפי פעמים בהפגנות, ברשתות החברתיות או בכותרות.
בנוגע להאשמה ברצח עם, יש לתאר את המצב המשפטי באופן חד-משמעי. בבית הדין הבין-לאומי לצדק מתנהל ההליך דרום אפריקה נגד ישראל. בית הדין הורה על צעדים זמניים. צעדים אלה אינם פסק דין לגופו של עניין. אין פסק דין סופי בשאלה אם ישראל מבצעת רצח עם בעזה או ביצעה אותו. מי שטוען שרצח עם ישראלי כבר נקבע בפסק דין, טוען דבר שבית הדין הבין-לאומי לצדק לא הכריע בו.
מספרי הקורבנות אינם עניין של אמונה
גם במספרי הקורבנות מעזה נעשה שימוש דומה. המספרים של משרד הבריאות שם נמצאים בשימוש נרחב בזירה הבין-לאומית. המשרד פועל במסגרת מנהל הנשלט בידי חמאס, ובסיכומים שהוא מפרסם אינו מפריד באופן אמין בין אזרחים ללוחמים.
שיטות איסוף הנתונים השתנו במהלך המלחמה. בתקופות מסוימות שולבו נתוני בתי חולים וחדרי מתים, דיווחים תקשורתיים ודיווחי משפחות במאגרי נתונים שונים. מכון Washington Institute for Near East Policy תיעד בעיות משמעותיות בגרסאות קודמות, ובהן מאגרי נתונים חלקיים, מספרי זיהוי ששימשו כמצייני מקום ותיקונים שקופים פחות.
רשימות מאוחרות יותר עברו ניקוי והשלמה נרחבים. הדבר אינו משנה את הבעיה המרכזית. מספר כולל כשלעצמו אינו אומר כמה מההרוגים היו אזרחים או לוחמים, ואף לא מי אחראי למקרי מוות מסוימים. מי שמתעלם מההבדלים האלה ומסיק מסקנה פוליטית או משפטית ישירות מסכום כולל, משתמש בסטטיסטיקה כפטיש מוסרי.
בדיוק משום כך מספרי הקורבנות אינם עניין של אמונה. יש לבדוק אותם, למקם אותם בהקשר ולהעריך אותם לפי שיטת איסופם. רשות המנוהלת בידי חמאס אינה הופכת לגוף סטטיסטי עצמאי רק משום שתקשורת בין-לאומית מאמצת את נתוניה.
הקולוניאליסט חייב להיראות אירופי
דפוס נפוץ נוסף מתאר את הישראלים באופן גורף כ״קולוניאליסטים אירופים לבנים״. מבחינה היסטורית, התבנית הזו אינה עומדת במבחן.
יהודי ישראל מגיעים מקהילות מגוונות מאוד. סקר גדול של Pew מצא בקרב יהודי ישראל 48 אחוזים שהזדהו כספרדים או כמזרחים, לעומת 45 אחוזים אשכנזים. ליהודים ספרדים ומזרחים שורשים משפחתיים, בין היתר, בצפון אפריקה, במזרח התיכון ובחלקים אחרים של העולם המוסלמי.
הנרטיב של פרויקט קולוניאלי אירופי לבן פועל אפוא רק כאשר חלק ניכר מהאוכלוסייה הישראלית-יהודית נחתך מן התמונה. מזרחים וספרדים מפריעים לתבנית. לכן משמיטים אותם.
סטנדרטים כפולים ואנטישמיות הקשורה לישראל
ההיפוך פועל לבסוף באמצעות בחירה. רקטות חמאס, קבוצות חמושות אחרות, שנים של ירי רקטות לעבר ישראל, מתקפת חיזבאללה על צפון ישראל או השימוש הצבאי במרחבים אזרחיים הופכים להערת שוליים. ישראל נותרת במרכז. הגורם שתוקף נעלם. המדינה שמגיבה הופכת לגורם היחיד.
כאן בדיוק מתחיל הסטנדרט הכפול. ה-IHRA מונה במפורש את החלתם על ישראל של אמות מידה שאינן נדרשות מאף מדינה דמוקרטית אחרת כדוגמה אפשרית לאנטישמיות הקשורה לישראל. לכן אמת המידה אינה השאלה אם הביקורת נשמעת חריפה. אמת המידה היא אם ישראל נשפטת לפי כללים שפתאום אינם חלים עוד על מדינות אחרות.
הדבר נעשה ברור עוד יותר בנוגע ליהודים מחוץ לישראל. מי שמטיל על קהילות יהודיות, על ישראלים בחו״ל או על יהודים יחידים אחריות להחלטות ממשלת ישראל, אינו דן במדיניות המזרח התיכון. הוא מטיל אחריות קולקטיבית על יהודים. זהו בדיוק הדפוס שה-IHRA מונה במפורש.
מדוע מדובר ביותר מאוסף של טיעונים גרועים
ניתן לתקן טעויות נקודתיות. למאגר הטיעונים הזה יש תפקיד אחר. הוא מסיר נטל. מי שאינו חייב לראות בחמאס ארגון טרור אסלאמיסטי בעל אידיאולוגיה אנטישמית משלו, אינו חייב גם להסביר מדוע חלקים מהמחנה הפוליטי שלו מאמצים את סמליו, סיסמאותיו ונרטיביו.
כך הדיון מוסת באופן שיטתי. לא מתקפת הטרור של 7 באוקטובר עומדת עוד בראשית הדיון, אלא השאלה מה ישראל כביכול הייתה חייבת לעשות כדי שהמתקפה הזו תיראה מובנת, ניתנת להסבר או אפילו לגיטימית. התוקף הופך למי שהגיב. הקורבן הופך לאחראי האמיתי.
דפוסי הטיעון החוזרים האלה אינם ראיה מספקת בכל מקרה ומקרה. הקובעות הן האמירות, הסיסמאות והנרטיבים הקונקרטיים עצמם. חלק מהם הם תעמולה פוליטית. אחרים משעתקים כמעט באופן מופתי דפוסים קלאסיים של אנטישמיות.
ביקורת על ישראל אינה זקוקה לכללים מיוחדים. היא זקוקה לאותם כללים כמו כל ביקורת פוליטית אחרת: עובדות, ראיות, הקשר ואמות מידה הניתנות להשוואה. כל מה שמעבר לכך, והופך את ישראל למעצמה כל-יכולה, פושעת באופן ייחודי ומפעילה בסתר, אינו ביקורת אמיצה במיוחד.
כאשר קורבנות יהודים משוכתבים לתוקפים, כאשר מצפים מיהודים ברחבי העולם לשאת באחריות לישראל, כאשר המדינה היהודית מוצגת ככוח נסתר המכוון את הדברים, וכאשר אגדות קונספירציה ועלילות דם ישנות מתורגמות לשפה פוליטית — הגבול לביקורת כבר חדל מזמן להתקיים. אלה דפוסים אנטישמיים ישנים. רק אוצר המילים חדש.
ביקורת שואלת על החלטות, אחריות וראיות. היפוך אנטישמי זקוק למשהו אחר: לישראל כתוקף ייחודי, לעוצמה יהודית כהסבר אוניברסלי ולקורבנות יהודים כחלק מהאשמה. בדיוק כך מזהים את ההבדל.
ℹ️ בסיס עובדתי ומקורות ראשוניים למאמר 📑
▶️ הברית הבינלאומית להנצחת השואה:
הגדרת עבודה של אנטישמיות
הגדרה ודוגמאות לאנטישמיות הקשורה לישראל, אמות מידה כפולות, השוואות לנאצים, מיתוסים של קונספירציה והטלת אחריות קולקטיבית.
▶️ האומות המאוחדות:
הדו״ח של פרמילה פטן על אלימות מינית ב-7 באוקטובר
ממצאי האו״ם בנוגע לאלימות מינית הקשורה לסכסוך במהלך המתקפה בהובלת חמאס.
▶️ Times of Israel / חקירת צה״ל:
חקירת המתקפה על פסטיבל נובה
נתונים על מספר המשתתפים בפסטיבל ואנשי כוחות הביטחון שנהרגו, החטופים, וכן ממצאי צה״ל בנוגע להשתלשלות המתקפה.
▶️ בית הספר למשפטים של ייל, פרויקט Avalon:
אמנת חמאס 1988
תיעוד באנגלית של אמנת חמאס המקורית.
▶️ מכון המזרח התיכון:
רקע על חמאס
הקשר לאידיאולוגיה של חמאס וכן למסמך היסוד משנת 2017.
▶️ בית המשפט המחוזי ברלין I:
החלטה מדצמבר 2025 בנוגע ל״מהנהר ועד הים״
סיווג מחודש של הסיסמה על ידי ההרכב לביטחון המדינה כסימן המאפיין את חמאס. ההחלטה מדצמבר 2025 לא הייתה חלוטה בעת פרסום הודעת העיתונות. ההחלטה המקבילה של אותו הרכב מנובמבר 2024 נעשתה חלוטה לאחר משיכת בקשת הערעור לבית המשפט העליון.
▶️ בית הדין הבינלאומי לצדק:
דרום אפריקה נגד ישראל
סקירה רשמית של ההליך המתנהל לפי האמנה למניעת רצח עם. פסק דין סופי לגופו של עניין טרם ניתן.
▶️ מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב:
הערכת מניין ההרוגים בעזה לאחר שמונה עשר חודשי מלחמה
ניתוח איסוף הנתונים, העדכונים והבעיות המתודולוגיות במספרי הנפגעים בעזה.
▶️ מרכז המחקר Pew:
זהות דתית ותרבותית בישראל
נתונים על ההזדהות האתנית העצמית של יהודים ישראלים.
🔎 גילית טעות, ביקורת או תוספת?
SCHLAGSEITE.eu מחויבת למחקר קפדני ולתיקונים שקופים. גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור פגום? שלח לי את הערתך. אם אפשר, נא לציין מקור שניתן לאמת.
