00:00 / –:–
שנה להפסקת האש, אך עזה אינה מצליחה להתאושש. מאות אלפי בני אדם עדיין חיים באוהלים, השיקום תקוע וחמאס עדיין חמוש. בעוד פוליטיקאים בזירה הבינלאומית מדברים על שלום, יציבות וסיוע בהיקף של מיליארדים, הדבר המכריע עדיין חסר: סדר מתפקד, שבו ארגון הטרור כבר לא יוכל לקבוע את עתידה של עזה.
ב-10 באוקטובר 2025 נכנסה לתוקף הפסקת האש בתיווך ארצות הברית. לאחר שנתיים של מלחמה, היא הייתה אמורה לסלול את הדרך להתחלה פוליטית חדשה. 20 החטופים הישראלים החיים האחרונים שוחררו ב-13 באוקטובר 2025. השבת שרידי ההרוגים ארכה זמן רב יותר: רק ב-26 בינואר 2026 דיווח צה״ל, שגם החטוף ההרוג האחרון, רן גווילי, הושב לישראל. תוכנית השלום הייתה אמורה לאפשר גם את פירוק חמאס מנשקו, הקמת ממשל חדש ושיקום עזה.
12 חודשים לאחר מכן, רק חלק מכך יושם. חמאס עדיין חמוש, כוח ייצוב בינלאומי אינו בנמצא, והממשל הפלסטיני הזמני שנקבע טרם החל את עבודתו בשטח. תמונת מצב זו מופיעה גם ב-דו״ח האו״ם מ-24 בספטמבר 2026.
קו הגבול הצהוב, כפי שסוכם במקור, הותיר כ-53 אחוזים מרצועת עזה בשליטה ישראלית. ב-במאי 2026 העריכה רויטרס את השטח שבשליטה כבר בכ-64 אחוזים. ביולי דיווח ה-ג’רוזלם פוסט, בהסתמך על גורמי ביטחון ישראליים, על 67 עד 70 אחוזים. הנתונים מגיעים מחודשים שונים; אולם הם מראים שהנוכחות הישראלית התרחבה מעבר לקו הראשוני, בעוד שהנסיגה הנוספת שתוכננה לא יצאה לפועל.
הלחימה רחבת ההיקף הופסקה, אך ישראל עדיין מבצעת תקיפות אוויריות ומבצעים צבאיים מוגבלים. צה״ל מצדיק פעולות כאלה באיומים שנותרו מצד לוחמי חמאס והתשתית שלהם, כפי ש-רויטרס דיווחה ב-12 באוקטובר 2026 . לפי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני בעזה, מאז תחילת הפסקת האש נהרגו יותר מ-1,400 פלסטינים. משרד האו״ם לזכויות האדםאומת עצמאית עד סוף יולי 2026 בסך הכול 1,076 מקרי מוות הקשורים לסכסוך. הנתון הכולל של המשרד לא נבדק באופן עצמאי לגבי כל מקרה ומקרה, ואינו כולל הבחנה מהימנה בין אזרחים ללוחמים. מדובר באלימות מתמשכת במהלך הפסקת אש, ולא בחזרה ללחימה רחבת ההיקף שקדמה לאוקטובר 2025.
ללא יחסי כוחות מוסדרים וערבויות ביטחוניות הניתנות לאימות, השיקום אינו מתקדם.

Passende X-Beiträge
Aus dem SCHLAGSEITE X-Archivהפסקת האש בתוקף, אך חיי היומיום והשיקום נותרו שבריריים
המצב ברצועת עזה קטסטרופלי. לפי נתוני אשכול המקלטים של האו״ם, כפי שמדווחים ב־Times of Israel כ־65 אחוזים מהאוכלוסייה, כ־1.37 מיליון בני אדם, חיו באוקטובר 2026 באוהלים או במקומות מגורים מאולתרים.
ה ניתוח נזקים משותף של האיחוד האירופי, האו״ם והבנק העולמי מעריך את הצורך בשיקום ובהתאוששות כלכלית ב־71.4 מיליארד דולר אמריקאי. יותר מ־371,000 יחידות דיור ניזוקו או נהרסו. גם אספקת המים, החשמל והביוב נפגעה קשות בחלקים נרחבים.
העיתונאית הישראלית נורית יוחנן שוחחה עבור Times of Israel עם תושבי עזה. הדיווחים שלה משקפים בעיקר תשישות וכעס על כך שחיי היומיום כמעט שלא השתפרו למרות הפסקת האש. ועידות בינלאומיות אינן מחליפות דירות שנהרסו, והודעות לעיתונות אינן מחזירות את החשמל. כל עוד איש אינו אחראי באופן אמין על המינהל האזרחי ועל הביטחון, המיליארדים שהוכרזו נותרים בעיקר מספר על הנייר.
עזה זקוקה לממשל שמתפקד בפועל ולמערך ביטחוני שימנע מארגוני טרור חמושים להתבסס מחדש. בדיוק לשם כך נועדה תוכנית השלום.
7 באוקטובר הוא נקודת המוצא של המלחמה הזו
מי שמסביר את המצב כיום ומתעלם מ־7 באוקטובר 2023, משמיט את הגורם שהצית את המלחמה הזו. מחבלי חמאס ותוקפים חמושים נוספים פשטו אז על יישובים ישראליים, בסיסים צבאיים ועל פסטיבל המוזיקה נובה. כ־1,200 בני אדם נהרגו ו־251 נחטפו כבני ערובה. המתקפה וההכנות לקראתה מתועדות ב־תיק שלנו על 7 באוקטובר 2023.
חמאס היא שהציתה את המלחמה הזאת. במשך שנים היא ביססה שלטון חמוש ברצועת עזה והרחיבה את התשתית הצבאית שלה. ישראל הגיבה לפיגוע טרור בהיקף היסטורי. שירותי הביטחון הישראליים וההנהגה הפוליטית העריכו קודם לכן את האיום בחסר חמור. יש לברר את הכשל הזה, ובמקביל ישראל חייבת להמשיך להבטיח שמתקפה כזאת לא תחזור על עצמה.
בדיוק משום כך פירוק חמאס מנשקה הוא דרישה ביטחונית מרכזית. אסור שאוכלוסיית ישראל תיאלץ שוב להסתמך על כך שארגון טרור אולי לא יממש מתישהו את האיומים שלו.
חמאס נחלשה. היא לא פורקה מנשקה.
חמאס איבד חלק גדול מעוצמתו הצבאית הקודמת ומשליטתו הטריטוריאלית. עם זאת, באזורים ברצועת עזה שאינם בשליטה ישראלית הוא נותר כוח חמוש מרכזי. לפי הערכות ביטחוניות ישראליות, הארגון מנסה לגייס לוחמים חדשים ולשקם את התשתיות שלו. לא ניתן לכמת באופן עצמאי, על סמך מידע הזמין לציבור, עד כמה השיקום הזה אכן מתקדם. הדו״ח האו״ם מספטמבר 2026 מאשר את הנקודה המכרעת: חמאס וקבוצות חמושות אחרות לא פורקו מנשקן.
כוחו המתמשך בא לידי ביטוי גם מעבר לעמדות הצבאיות. לפי המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו״ם (OCHA)ב-12 ביולי 2026 נכנסו חמושים מקרב הרשויות דה פקטו למרכז לחלוקת מזון בג׳באליה. העובדים נאלצו להפסיק את החלוקה. החמושים נכנסו גם למחסן של תוכנית המזון העולמית; לפי הדיווח, שני נהגי משאיות הותקפו. OCHA מייחסת את התוקפים לרשויות דה פקטו, אך בהודעה זו אינה מציינת שמות ספציפיים. התקרית מוכיחה שמבני כוח חמושים ממשיכים להתערב בסיוע האזרחי.
העובדה שלפי הדיווח של Times of Israel חמאס לא שיגר רקטות לעבר ישראל במשך תקופה ממושכת, רלוונטית למצב הצבאי. עם זאת, היעדרן של מתקפות הרקטות אינו שקול לפירוק הנשק שהובטח. גם קיום הפסקת אש ומילוי כל תנאיו של תוכנית השלום הם שתי שאלות שונות.
ב-סעיף 13 בתוכנית האמריקאית בת 20 הנקודות מ-29 בספטמבר 2025נכתב כי לחמאס אסור למלא כל תפקיד בממשל העתידי. יש להשמיד את המנהרות, מתקני ייצור הנשק ותשתיות צבאיות אחרות, ואין להקים אותן מחדש. פירוק הנשק אמור להתבצע תחת פיקוח עצמאי ולהפוך את כלי הנשק לבלתי שמישים לצמיתות. כל עוד חמאס שומר על כוחו המזוין המאורגן, חלק זה של התוכנית לא יושם. הודעה אינה תחליף למסירה הניתנת לאימות.

הממשל החדש בעזה קיים רק על הנייר
תוכנית השלום צופה ממשל מעבר פלסטיני, שיארגן שירותים ציבוריים ויכין את השיקום ללא השתתפות חמאס. לשם כך הוקמה בינואר 2026 הוועדה הלאומית לניהול עזה (NCAG) תחת עלי שאעת. אך הגוף הזה עדיין אינו מנהל את עזה.
חמאס הצהירה ביולי 2026 כי פירקה את ממשלתה הקודמת. לפי תחקיר של Associated Press המנגנון המנהלי נותר על כנו, וחמאס שמרה על השפעה ניכרת באזורים שאינם בשליטת ישראל. ישראל לא התירה לממשל המעבר החדש להיכנס דרך מצרים. כוח הייצוב הבינלאומי שנקבע בתוכנית השלום לא נשלח אף הוא. דו״ח ה־או״ם מאשר כי ה־NCAG עדיין לא הצליח להתחיל את עבודתו ברצועת עזה.
כך מוגדרות החסימות באופן קונקרטי: חמאס לא ויתרה על כוחה הצבאי, ישראל לא התירה את כניסתו של גוף הממשל החדש, ושותפים בינלאומיים לא הקימו את הנוכחות הביטחונית שהובטחה. החלטות ומחדלים אלה מונעים את חילופי השלטון שתוכננו.
לישראל יש סיבה טובה לדחות ממשל אזרחי שיהיה חדש רק בשלט שעל הדלת, בעוד שחמאס ימשיך לפקד מאחורי הקלעים. דווקא משום כך היה צריך סוף סוף לארגן העברה הניתנת לאימות של הסמכויות. אחרי שנה עומד לרשותנו גוף שמוכן לפעול אך אינו מושל, ובמקביל נמשכת על כנה מערכת כוח קיימת, שאמורה הייתה למעשה להתחלף. זהו כישלון פוליטי עם השלכות על מיליוני בני אדם.
הוויכוח על פירוק הנשק חוסם את הנסיגה
כאן טמון הסכסוך הפוליטי המרכזי. סעיף 16 בתוכנית השלום האמריקאית המקורית קובע נסיגה ישראלית הדרגתית. הצעדים הבודדים אמורים להיות כפופים לאמות מידה מוסכמות, ללוחות זמנים ולהתקדמות הניתנת לאימות בפירוז. הצעה אמריקאית מאוחרת יותר מקיץ 2026 קשרה אף היא את מסירתם ההדרגתית של כלי הנשק של חמאס בנסיגה ישראלית מדורגת.
חמאס הצהירה על נכונותה להליך זה. בכך היא לא פורקה מנשקה לחלוטין. ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את התוכנית שהוצגה מאוחר יותר ודרש שחמאס תהיה מפורקת מנשקה לחלוטין בטרם ייסוגו כוחות ישראליים נוספים. את הסכסוך הזה מתארת סוכנות הידיעות Associated Press בסיכום השנתי שלה.
ההתנגדות של ישראל מובנת. מי שמוסר רק חלק מנשקו, אך משמר את שרשראות הפיקוד שלו וממשיך לשלוט בכוחות חמושים, אינו ארגון טרור שפורק מנשקו באופן אמין. מערכת ביטחון חדשה שמתעלמת מהפער הזה תהיה חסרת אחריות לאחר 7 באוקטובר. אחסון כלי נשק בלבד, תוך השארת האפשרות בידי חמאס לחזור לשלטון בהמשך, אינו פותר את בעיית הביטחון.
עם זאת, יש לציין בבירור את ההבדל בין התוכנית המדורגת המקורית לבין התנאי המוקדם שהציב נתניהו בהמשך. ממשלת ישראל דורשת יותר ממה שהיישום ההדרגתי שעליו הוסכם כלל בתחילה. לכן עליה להסביר באיזה הליך שניתן לאמתו ישיגו פירוק נשק מלא. יעד ביטחוני עדיין אינו אסטרטגיה למימושו.
גם לוושינגטון יש סיבה לערוך מאזן מפוכח. משרד החוץ האמריקני אמר ב-13 באוקטובר 2026, לפי Times of Israel , כי חלה התקדמות בפירוז. עם זאת, השאלה המכרעת נותרת מה יושם בפועל: חמאס עדיין חמוש, ה-NCAG אינו שולט וכוח ייצוב בינלאומי אינו ערוך. דיווחי הצלחה אינם תחליף להוכחה ביטחונית.
גם בעזה התמיכה בחמאס הולכת ונשחקת
האכזבה מהמצב הפוליטי פוגעת יותר ויותר גם בחמאס. לפי סקר של Palestinian Center for Policy and Survey Research מאוגוסט 2026, 38 אחוזים מתושבי עזה שנשאלו היו מרוצים מתפקודו במהלך המלחמה; באוקטובר 2025 עמד שיעורם על 51 אחוזים. במחקר נוסף של Jerusalem Media and Communication Centre ציינו 9.9 אחוזים מהמשיבים את חמאס כמפלגה הפוליטית המועדפת עליהם. שני הנתונים מתייחסים לשאלות שונות, ואסור להשוות ביניהם ישירות. שתי התוצאות מובאות בדיווח של נורית יוחנן .
תמיכה מופחתת בחמאס אינה פירושה בהכרח רוב לדרישתה של ישראל להתפרקות מנשקו לפני הנסיגה. לפי סקר PCPSR מאוגוסט 2026 , 62 אחוזים מהנשאלים בעזה התנגדו להתפרקות חמאס מנשקו לפנימתוך נסיגה ישראלית מלאה. בכלל המדגם הפלסטיני עמד השיעור על 72 אחוזים. השאלה התייחסה במפורש לסדר שבין פירוק הנשק לנסיגה, ולא לתמיכה בלתי מותנית בחמאס. הממצא מראה עד כמה קשה לבסס סדר ביטחוני המקובל על הכול.
התושבים שרואיינו על ידי העיתונאית מתארים תנאי חיים קשים וכעס כלפי גורמים פוליטיים שונים. דיווחים אישיים כאלה חשובים, אך אינם מייצגים את כלל תושבי עזה. הם מראים עד כמה מעט אמון נותר בהבטחות של השנה שעברה.
מרואיין טוען שרק הצד הפלסטיני מקיים את הפסקת האש. הראיון אינו מספק לכך ראיה מבוססת. הפעולות הצבאיות הישראליות הנמשכות מתועדות, וכך גם אי־ביצוע פירוק הנשק המוסכם של חמאס ושל קבוצות חמושות אחרות. אלה ממצאים שונים: יש לבדוק על סמך האירוע הקונקרטי אם בהתקפה מסוימת הופרה הפסקת האש. אין מחלוקת על כך שפירוק הנשק, כרכיב מרכזי של תוכנית השלום כולה, עדיין לא יושם.

השיקום זקוק לפיקוח, לא לתלות חדשה
מי שרוצה להשקיע מיליארדים ברצועת עזה חייב להיות מסוגל לומר מי מנהל את הכספים, מי מפקח על מיזמי הבנייה ואילו כללי ביטחון חלים. האוכלוסייה זקוקה למקומות מגורים, למי שתייה, לטיפול רפואי ולמוסדות מתפקדים. אין להטיל עליה אחריות למעשיהם של חמאס. יש להבטיח את אספקתה.
לישראל יש אינטרס מוצדק להבטיח שחומרים שניתן להשתמש בהם לצרכים צבאיים לא ישמשו שוב למנהרות או למתקני נשק. לשם כך נדרשים מנגנוני פיקוח יעילים, נתיבי אספקה הניתנים לאימות ובדיקות עצמאיות. בה בעת, יש להבטיח שמוצרי הסיוע האזרחיים הנחוצים אכן יגיעו ליעדם.
ב-9 באוקטובר 2026 הזהיר הארגון הבינלאומי להגירה (IOM) שכמעט שני מיליון בני אדם בעזה זקוקים לסיוע במציאת מקום מגורים. לפי נתוני IOM במסיבת העיתונאים של האו״םצינור האספקה של השותפים ההומניטריים כיסה רק 17 אחוזים מהצורך במקומות מחסה המותאמים לחורף. 17 האחוזים מציינים אפוא את משלוחי הסיוע המתוכננים או הזמינים, ולא ציוד שכבר חולק לאנשים בעזה. הארגון ציין מימון בלתי מספק והגבלות ישראליות על הכנסת סחורות כמכשולים.
המשימה היא לאפשר את הזרמת הסיוע האזרחי, מבלי להעניק לחמאס אפשרויות צבאיות חדשות. ביטחון אינו נעשה אמין בכך שהאספקה נתקעת לזמן בלתי מוגבל. יש לאכוף אותו באמצעות נהלים קונקרטיים וניתנים לאימות.
הפסקת אש בתוקף, אך סדר פוליטי עדיין אינו בנמצא
תוכנית השלום האמריקאית הניבה תוצאות ממשיות: החטופים החיים האחרונים שוחררו, שרידיהם של ההרוגים הוחזרו מאוחר יותר לישראל, הלחימה רחבת־ההיקף הסתיימה והגישה לסיוע הומניטרי הורחבה. אולם הסדרה פוליטית מכרעת לא התרחשה. חמאס לא מסר את נשקו, הממשל האזרחי החדש אינו יכול למשול, כוח הייצוב הבינלאומי לא הוצב והמאמצים לשיקום נותרים הרחק מאחור ביחס לצרכים.
זהו המאזן של שנה מלאה בהכרזות דיפלומטיות. חמאס ממשיך להיאחז בכוחו החמוש. ישראל עומדת, בעקבות חוויות 7 באוקטובר, על ערבויות ביטחוניות ודחתה את תוכנית הנסיגה המאוחרת יותר. השותפות הבינלאומיות לא יצרו הסדר בר־ביצוע לתקופה שלאחר מכן. מי שמכריז כעת על יוזמת שלום נוספת חייב להסביר בראש ובראשונה מה יהיה הפעם שונה ומחייב.
לאוכלוסיית ישראל יש זכות להגנה אמינה מפני מתקפות טרור חדשות. תושבי רצועת עזה זקוקים לעתיד אזרחי ללא שלטון של קבוצות חמושות. שני הדברים מחייבים פירוק מבוקר מנשק של חמאס וממשל מעבר שיוכל באמת לקחת אחריות.
אסור שהשיקום יאפשר לחמאס להמשיך את שלטונו בשם חדש. שנה לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, הוא עדיין חמוש, בעוד שהממשל החדש שהובטח אינו שולט. מי שמכנה מצב זה שלום, מבלבל בין השתיקה לאחר הקרבות הגדולים לבין פתרון של שאלת הביטחון. זה אינו שלום בר־קיימא. זהו קיפאון פוליטי.
ℹ️ בסיס העובדות ומקורות ראשוניים לכתבה 📑
▶️ ארצות הברית, תוכנית השלום מ־29 בספטמבר 2025:
תוכנית מקיפה לסיום הסכסוך בעזה
סעיף 13 בנושא פירוק הנשק וסעיף 16 בנושא הנסיגה ההדרגתית.
▶️ צה״ל, 26 בינואר 2026:
השלמת השבתם של כל החטופים
אישור שובם של שרידי גופתו האחרונים של רן גבילי.
▶️ האומות המאוחדות, 24 בספטמבר 2026:
דו״ח אונסק״ו לוועדת הקישור האד-הוק
מצב פירוק הנשק, הממשל הזמני, כוח הייצוב והמצב ההומניטרי.
▶️ משרד האו״ם לזכויות האדם, 12 באוקטובר 2026:
שנה לאחר ההכרזה על הפסקת האש, ההרג נמשך ברחבי עזה
נתוני משרד הבריאות הפלסטיני ומקרי מוות שאומתו באופן עצמאי עד סוף יולי 2026.
▶️ רויטרס, 28 במאי 2026:
נתניהו הורה לכוחות הישראליים להרחיב את השליטה בעזה ל-70 אחוזים
קו הבסיס עמד על כ-53 אחוזים, והשליטה הישראלית המוערכת עמדה על 64 אחוזים במאי.
▶️ ג׳רוזלם פוסט, 15 ביולי 2026:
נמסר לקבינט המדיני-ביטחוני: ישראל שולטת כעת בעד 70% מרצועת עזה
נתוני גורמי ביטחון ישראליים בדבר הרחבת השליטה לכ-67 עד 70 אחוזים.
▶️ משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), 16 ביולי 2026:
דו״ח המצב ההומניטרי
התערבות מתועדת של כוחות חמושים מטעם הרשויות דה־פקטו במתקנים הומניטריים ב־12 ביולי.
▶️ האיחוד האירופי, האו״ם והבנק העולמי, 20 באפריל 2026:
הערכה סופית ומהירה של הנזקים והצרכים בעזה
נזקי דיור והצורך במימון לשיקום ולהתאוששות כלכלית.
▶️ הארגון הבינלאומי להגירה, 9 באוקטובר 2026:
תדריך עיתונאים של האו״ם בז׳נבה
צורכי מגורים ושיעור הכיסוי של 17 אחוזים בצינור האספקה המתוכנן לסיוע החורף.
▶️ סוכנות הידיעות Associated Press, אוקטובר 2026:
הפסקת אש בתיווך ארצות הברית הייתה אמורה לסיים את המלחמה בעזה
כניסת הממשל המעבר נחסמה ומחלוקת סביב הנסיגה ההדרגתית.
▶️ המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות וסקרים, 12 באוגוסט 2026:
סקר דעת קהל מס׳ 97
סקר בנושא סדר הפעולות של פירוק הנשק והנסיגה הישראלית: 62 אחוזים בעזה, 72 אחוזים בסך הכול.
▶️ רויטרס, 12 באוקטובר 2026:
תקיפה ישראלית הרגה שני בני אדם בעזה, אומרים אנשי רפואה
תקיפות אוויריות ישראליות נמשכות והנימוקים המקבילים של צה״ל.
▶️ טיימס אוף ישראל, 12 באוקטובר 2026:
שנה לאחר הפסקת האש, תושבי עזה המותשים אומרים שהם עדיין חיים כאילו המלחמה מעולם לא הסתיימה
ראיונות עם תושבים, נתוני סקרים ומצב הדיור.
▶️ טיימס אוף ישראל, 13 באוקטובר 2026:
במלאת שנה להפסקת האש, ארה״ב טוענת שהושגה התקדמות של ממש בפירוז עזה
הצהרות הממשל האמריקאי בנוגע למצב הפירוז.
🔎 גילית טעות, ביקורת או תוספת?
SCHLAGSEITE.eu דוגלת במחקר קפדני ובתיקונים שקופים. גילית טעות עובדתית, ניסוח לא ברור או קישור שבור? שלח לי את ההערה שלך. אם אפשר, נא לציין מקור שניתן לאמת.

